מחול - מקסימום נטורליזם

שיחה עם הבמאי הפולני אנדז`יי יקימובסקי על סרטו "טריקים", המשלב אלמנטים אוטוביוגרפיים ופיסות חיים אותנטיות

גורל וטריקים

בהצהרת הבמאי הפולני אנדז`יי יקימובסקי בדפי המידע לסרטו "טריקים", הוא מציין ש"הסרט מוקדש לאחותי. כשהייתי ילד קטן, בעוד היא כבר הייתה בת עשרה, היא נהגה להושיב אותי על ארון הבגדים שלה. המהלך הזה שלה מנע ממני באופן זמני לבצע כל מיני מעשים שטותיים שהייתי רגיל לעשות. למרבה הצער, הימים האלה חלפו לבלי שוב". יקימובסקי, 45, התייצב לפני כחודש בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה עם סרטו, לביקור ראשון בארץ, בו נכח בפרמיירת הסרט בפסטיבל. בסוף השבוע שעבר יצא הסרט להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע.

יקימובסקי, יליד ורשה, בוגר לימודי פילוסופיה בקטוביצה שלאחר מכן התמסר לרכישת השכלה אקדמית קולנועית, יצר ב-2003 את סרט הבכורה שלו, "Squint Your Eyes". סרט זה הטיל עליו זרקור כעל יוצר מבטיח וזיכה אותו במספר פרסי ביקורת בינלאומיים. גם במולדתו ציינו אותו כיוצר מבטיח, בעל סגנון המזכיר את זה של הגל החדש של הקולנוע הצ`כי בשנות ה-60.

במרכז הסרט "טריקים", שיקימובסקי גם כתב את תסריטו, סטפק (דמיאן אול), ילד בן 6 החולק דירה עם אמו ואחותו בת ה-18, בעיר שדה פולנית, קטנה ופרובינציאלית. אבי המשפחה נטש את האם לטובת אישה אחרת, וסטפק הקטן לא מפסיק לחשוב עליו ולהתרפק על תצלום דהוי ומקושקש שלו, שנמצא בבית. הילד העיקש מנצל את חופשת הקיץ כדי להתייצב מדי יום ברציף הרכבת המקומי ולהמתין לאב שישוב. עיניו צדות גבר עם תיק שעולה מדי יום על הרכבת, ואיכשהו האינטואיציה שלו אומרת לו שמדובר באביו. הוא עוקב אחריו בעקביות, ובשאר זמנו הפנוי דוחף את אפו הגדול לחייה של אחותו. הוא מתערב בחייה הרומנטיים, מתוודע למחזריה ואף מלווה אותה לריאיונות עבודה, לאחר שהחליטה להפסיק למלצר בבית הקפה המקומי. הוא גם שורץ במכולת הכפרית שמנהלת אמו. אבל עיקר מעייניו מוקדשים לניסיונות להחזיר את אביו לחיק המשפחה. סטפק מאמין ביכולתו לשלוט בגורל ולנווטו כרצונו, לאחר שאחותו לימדה אותו כיצד לרצות את הגורל במתנות ובמחוות קטנות. סטפק עושה טריקים קטנים, מהנחת חיילי בדיל על מסילת הרכבת ועד שחרור והפרחת יונים מכלובן, כדי לראות בהם סימנים לשובו של האב. גם האחות נדבקת ברעיון ומשתפת איתו פעולה.

"אני אוהב אימפרוביזציות"

עד כמה מבוסס הסרט על אלמנטים ביוגרפיים?

"יש בו לא מעט. הפולקלור והיחסים בין הילד ואחותו לקוחים, פחות או יותר, מהחיים שלנו כאח ואחות. גם ביני ובין אחותי קיים הפרש ביולוגי של 13 שנים, בדיוק כמו בין הדמויות בסרט. היא סייעה לטפל בי כשהייתי קטן, ובמובנים רבים הייתה מעין אמא ואבא שלי גם יחד. עניין האב הנעדר מחיי האחות והאח הוא לא משהו שאירע במשפחתנו, אלא סיפור ששמעתי שהתרחש במציאות במשפחה אחרת, של ילדה קטנה שאביה נפרד מאימה ונסע למקום אחר. את הרעיון של הילד שמחפש בקדחתנות אחר אביו הנעדר, והוגה משחקים שונים כדי להגיע אליו, אני הגיתי והכנסתי לתסריט כמוטיב מרכזי".

אתה מתאר אורח חיים פרובינציאלי של תושבים במקום קטן

"אני חושב שאני פשוט סוג של אובזרבר, רואה דברים מסוימים שמתרחשים בחיים האמיתיים ומנסה להעביר אותם לסרטיי. אני אוהב להרכיב פיסות חיים שמתחברות בסופו של דבר למעין פאזל".

איך איתרת את הילד דמיין אול, שמחזיק את הסרט על כתפיו הקטנות. הוא ילד-שחקן בעל ניסיון?

"לא. הוא מעולם לא שיחק קודם לכן. הצוות שלי ואני ניהלנו במשך שישה חודשים מסע איתור כדי למצוא את הילד שיוכל לבצע את התפקיד הזה, וערכנו אודישנים ל-400 ילדים, תלמידי בתי ספר, מכל רחבי פולין, ולא הצלחנו למצוא. במקביל חיפשנו לוקיישנים לצילום הסרט והגענו לעיירה פרובינציאלית בדרום פולין, באזור בו קיימות עיירות כורים רבות. גם שם ראיינו ילדי בית ספר שראינו ברחובות בהם תכננו לצלם, ולמזלנו דווקא שם מצאנו את הילד שנראה לנו מתאים לתפקיד. היינו ברי מזל".

איך גרמת לו להפגין משחק כה טבעי ומגובש. ככלות הכול כדבריך הוא לא שחקן מקצועי

"אני לא חושב שזה הישג שלי. הוא פשוט ילד אמיץ, מוכשר ואינטליגנטי. הוא עצמו נכנס לתפקיד בטבעיות. הוא התרגל במהירות לנוכחות המצלמה והצליח להיכנס לנעלי הדמות במהירות רבה".

ואיך בחרת את השחקנית יולינה וולנדז`יאק, שגם לה תפקיד נכבד, של האחות המתבגרת

"גם היא לא שחקנית מקצועית. היא הגיעה יום אחד להיבחן לצילומי סרטון פרסומת שעשיתי, שנתיים לפני צילומי `טריקים`, ואז שמתי עליה עין, וכשהתחלנו את ההפקה פניתי אליה. בגדול, אני מעדיף לעבוד בדרך כלל עם אנשים שאינם שחקנים מקצועיים. לטעמי, התוצאה יותר אותנטית כאשר מצליחים לעבוד איתם נכון ולהוציא מהם משחק טבעי. אני אוהב אימפרוביזציות, כי לפעמים יוצאים מהן דברים טובים שמתאימים לסרט. את האם והאב בסיפור, לעומת זאת, מגלמים שחקנים מקצועיים".

סגנון כמו-דוקומנטרי

הסרט נראה כמו פיסת חיים אותנטית

"זו בדיוק הייתה הכוונה, וכך אני אוהב לעבוד. כמו שאמרתי, אני בדרך כלל מתבונן בחיים ומנסה לחקות אותם במקסימום נטורליזם. אני גם מביים לפעמים בסגנון כמו-דוקומנטרי, שיש בו הרבה מקום לאלתור על הסט. בחלק מהמקרים אני אפילו אוהב להיות מופתע על ידי השחקנים, כאשר יוצאות להם שורות שלהם, שלא היו כתובות בתסריט המקורי".

זהו כאמור סרטו השני באורך מלא של יקימובסקי, כאשר את הקודם יצר לפני כחמש שנים. אני שואל אותו למה לקח לו כל כך הרבה זמן בין סרט לסרט. "בעצם לקח לי ארבע שנים מאז הסרט הקודם", הוא משיב. "ראשית, בגלל שכתבנו לא מעט גרסאות לתסריט, וזה לקח הזמן הנדרש לכך. חוץ מזה, אני מפיק בעצמי את סרטיי, כך שלוקח לי זמן גם לגייס כסף. ומעבר לכך, גם אם הכול מוכן ומתוכנן, עשיית סרט אורכת כשנה. כך ששנה או שנה וחצי כתיבה, עוד שנה לגיוס כספים ושנה נוספת כדי לצלם ולערוך, מביאים אותך לתוצאה הזו. נתקלתי גם בבעיה מסוימת בעת הצילומים, שעיכבה אותי. רציתי לשחזר את הזיכרונות שלי מימי ילדותי, בהם זכורים לי הרבה ימים שטופי שמש, אבל לרוע המזל התקופה בה צילמנו הייתה גשומה במיוחד בפולין והייתי צריך להמתין לימים יותר בהירים".

הסרט מזכיר בסגנונו את הסרטים הפולניים שנעשו בשנות ה-60 של המאה הקודמת

"אין ספק שחלק מההשראה שלי ומהסגנון המסוים בו בחרתי באו מסרטים אירופיים משנות ה-60, כמו אלה של הקולנוע הצ`כי ואף של הקולנוע האיטלקי. כוונתי הייתה ליצור סרט שהוא בחלקו נוסטלגי ואולד-פשן. בגדול, אני חושב שהסגנון שלי בסרטיי הוא לא מהיר ולא ברוטלי, ואני לומד לדעת שגם בכך יש משהו מודרניסטי, ושאנשים רוצים לשוב ולראות בקולנוע גם יצירות יותר שקטות ומאופקות. לפעמים אני מציע לבת שלי לצפות בסרטי עבר, טובים יותר לטעמי מהרבה דברים שעושים היום, ואני קולט שלאט לאט היא מתחילה לאמץ חלק מהדברים שאני מציע לה".

גיבור הסרט המרכזי הוא ילד, האם הסרט מתאים לדעתך גם לקהל של ילדים?

"למעשה, בפולין הוא מוצב בין היתר כסרט ילדים, הופנה אליהם והייתה אליו היענות לא מעטה מצד הקהל הצעיר. הבעיה העיקרית בכלל בקולנוע האירופי היא שנעשה יותר ויותר מסובך ומורכב להוציא אנשים לבתי הקולנוע, מסיבות שונות, כמו תרבות הקולנוע הביתי, הצריבות הלא חוקיות וכו`. אני מרגיש שזה נעשה קשה הרבה יותר היום לשווק סרטים לקהל הרחב".