השמועה על קבוצת "ליצני השערוריה" הטרידה את מנוחתי ימים רבים, כדרכן של שמועות שהגיעו מעכו, שם הופיעה הקבוצה בפסטיבל האחרון, והפתיעה את הקהל שנהר לשם וגם את ההנהלה.
כעבור עשרה חודשים של המתנה הצלחתי לשריין לעצמי מועד – ויצאתי למפגש המיוחל, עם מקדמת-טעימה מלהיבה של קטע שהועלה בפתיחה החגיגית של מפעל "סדנאות הבמה".
המופע "פארבוטן - איש הזאב" מספר על גורלו המר-מצחיק עם הפי-אנד (שלא אגלה אותו ברבים) של הרמן, פקיד דואר, שהפך לאיש-זאב אחרי שזאב אימתני נשך אותו.
ששת "ליצני" הקבוצה יצרו את הסיפור וכל עוללותיו יחד עם הבמאים חביאר כץ ושלומי גולן, במהלך סדנת ליצנות שנמשכה שנה וחצי. השקעה רבה בסיפור קטן, ולא בכדי. כי כן מדובר במופע שכל פרט בו אמור להיות מחושב לפרטי פרטיו, כולל כל מה שנראה כאלתור.
וזאת בתמצית הדרישה הטכנית המיוחדת למופע ליצני קבוצתי. ככל שהדיוק רב יותר כך גם הרעיון והתעלול הליצני שלמים ומעוררים את גלי הצחוק המבוקשים. הסיפור עצמו משמש רק עילה למסכת הפעלולים, התעלולים, הגימיקים ושאר המרכיבים שאמורים להוציא את הקהל מהמופע עם שני "כאבים חזקים" מרוב צחוק – כאב הלסת שלא חדלה לנוע וכאב הבטן שלא חדלה מקפיצות.
בקבוצה ארבע ליצניות: קרן מנחם יוצרת את הדמות המרתקת ביותר בפניה אטומטמות ההבעה ובשליטה מרתקת ביציבה ובעיצוב גופה, יולנה צימרמן שמביאה עמה איכויות של רקדנית בלט, שי לביא שמשחקת על החבל הדק המתוח בין תום לטפשות, ומושית גלעדי שמביאה נוכחות פיזית מלאה ביותר עם גמישות עוצרת נשימה והבעות פנים שלא ייאמנו.
שני הליצנים הגברים הם נועם ענבר בתפקיד המספר ה"גרמני" (כראוי לאגדה מממלכת סיוטי הילדות של האחים גרים או ממשיכיהם ויורשיהם) ואלעד שרעבי בתפקיד הרמן, איש-הזאב. שני אלה יוצרים הנגדה מרתקת בפני עצמה בדמויותיהם – ענבר מהוקצע מאוד עם מחוות מה-זה-מעודנות, ושרעבי עם ראש של יהושע פרוע שכל תנועה שלו גדולה ומיועדת לפתות את הנערות ואת הקהל גם יחד לאורגיה של צחוקים.
לעומת השלמות הלוליינית-אמנותית של הקבוצה יש חסר מסוים במבנה המופע, ונראה כי העלילה הדלילה ממלאת כאן את מקומו של הקרקס. בקרקס כל קטע לולייני נועד להיות מעבר בין הקטעים העיקריים על הטרפזים, עם האריות או הפילים וכדומה.
משום כך הלחיצה על העלילה מעכבת את הליצנות העיקרית, ואפילו גורעת מהאפקטיביות של כמה קטעים. על התחושה הזאת מוסיף גם הפער באיכויות – בין זו של הקטעים הלולייניים לבין זו של הסיפור.
הפער הזה נובע בין השאר משום שנראה כי היוצרים הסתפקו בתשומת לב למעשי הקונדס הקרקסיים ולא עמדה לנגד עיניהם הקרקע הנאראטיבית האופיינית והתיאטרליות של הקומדיה דל ארטה.
אבל אל תטעו בי. צחקתי ונהניתי. ואני מבטיח שמי שיבוא למופע עם ראש פתוח לא יתאכזב.
"ליצני השערורייה", בימוי: חביאר כץ ושלומי גולן , 24 ביולי, בית ציוני אמריקה לפרטים נוספים
צבי גורן
28/07/2004
:תאריך יצירה
|