בידור יהודי עם ערך מוסף

אם תרצו, שיתוף הפעולה הבימתי בין חנן יובל, זמר ויוצר, לבין ג`קי לוי, שהוא כותב, מנחה ובעיקר אמן סיפור, הוא ביטוי משודרג של השיבה למקורות בפופ הישראלי הנוכחי. יובל שמתכתב עם השורשים שלו, עם המסורת, הדת והאמונה היהודית, שמאז ומתמיד הזינו את יצירתו ואת שיריו (ולא חסרות דוגמאות במופע), ולוי שמביא את עצמו, דוס מחמד דעתן, מפוכח ופתוח, שבא חשבון עם השורשים, המקורות והאמונה שלו. אבל יותר מש"גשר ההלכה" הוא מופע זמר הוא מופע בידור. בידור אחר, בידור יהודי, עם ערכים מוספים, תבוניים ותובניים (מלשון תובנה. א.ע.), אך לא תובעניים. "איש חסיד היה" של שניים בגרסת האלפיים. חנן "אחראי" לשירה (וגם כופה אותה מדי פעם על שותפו), ואילו ג`קי מופקד על דברי התורה, לפרשנות שלהם ולהווי סביבם.
 
שם המופע חכם ומדויק. מפקיע-כביכול את מותגיותו מצומת כבישים עמוס ורב-תנועה. ולמעשה מיטיב לתאר את ההתרחשות הבימתית - גם גשר, כאיור לדיאלוג בין שני אמנים שלכאורה באו ממקומות שונים, מרקע אמנותי שונה, דרכי חיים שונות, שבבסיסן הדיכוטומיה שבין חילוניות לדתיות; וההלכה היא בעצם הפרשנות שהשניים נותנים, כל אחד לחוד וגם ביחד, גם לאמונה שלהם ושל הזולת, וגם לחיבור בין המקורות והתורה שבעל פה, לחיי היומיום והמציאות הישראלית הנוכחית. אגב, הגשר שתלוי מאחור, מעל לראשיהם של השניים, נראה בה בעת כמו מדרגות לרקיע, אבני מרצפת לא סדורים  או קלידי פסנתר פרועים.
 
המופע נפתח באפולוגטיקה חיננית הדדית - איך נפגשו ואיך נולד מעשה המרכבה. כשלוי מגדיל עשות ובהתייחסו לשיר הפתיחה "לולי תורתך, שעשועיי", בפרשנות סוררת ומשועשעת שמגדירה את אופיו של המפגש: "לולי תורתך הייתי נאלץ למצוא עבודה", מצד אחד; "אם לא נוכל להשתעשע בתורה, הלך עלינו", מצד שני. כן. האמונה והמקורות נבחנים בשפה עכשווית לגמרי. ושפתו של גקי לוי גבוהה, נקייה ומצוחצחת כנדרש, אך גם מתובלת בעגת רחוב ובביטויי סלנג מכל הדעות, כמתבקש.
 
ל"גשר ההלכה" יש מבנה סטנדאפיסטי. המסגרת שלו קבועה, ארסנל השירים ידוע ומוכן מראש, אבל הסדר הפנימי מתאלתר, נתון לשינויים בהתאם למצבי הרוח והאסוציאציות של שותפיו, וכנראה גם לאופיו של הקהל, הרכבו וגילו. "אתם זוכרים את השירים" של חנן זורק את ג`קי לזיכרונותיו כחייל בנח"ל; "בטרם" של יהודה עמיחי ויובל, שהוא שיר חילוני על מהות הקיום ותפוגתו (בגרסת קאנטרי דווקא...) שולח את לוי לבחינה מדוקדקת של השילוב הנכון בין מלים וללחן, ולמסקנה מדהימה שככל שהמלים בספר התפילה ובשירי החג שלנו נוראיות וקטסטרופליות יותר, כן הניגונים שלהן שמחות ועולצות יותר, ולהיפך; וכן הלאה: כל שיר והסיפור שבא בעקבותיו; כל סיפור והשיר שמתאים לו.
 
מסתבר שחנן יובל הלחין לא מעט תפילות חילוניות כמו "כשהשמש תעבור עליי" או "הלילה הוא שירים", וגם האחרים נוגעים בנימים יהודיים עבים כדקים: "שיר המעלות", "פתח לנו שער", "ים תיכוני", "אני וסימון ומואיז הקטן", "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר", וגם יש לו הספד וקדיש, שיר של ז`בוטינסקי ואיזה פיוט בוכרי. וג`קי, מפולפל ובקיא, מעשיר, מחכים ומרחיב את הדעת בסיפורים מפותלים ומשעשעים, באמרות כנף מתוחכמות ובשליפות מצחיקות של הרגע - מילדותו, מהצבא, מבתי כנסת, מירושלים, ממגרשי כדורגל. ודומה שהוא וסיפוריו מכתיבים את הקצב והאופי יותר מאשר יובל בשיריו. השירים ידועים, הסיפורים לעומת זאת, הם אינסופיים. חלק מהם גם מתארך ונמשך יתר על המידה, והמופע כולו עשוי לגלוש אל מעבר לשעתיים, אם (ועם) טוב ליבם של השניים באמנות הדיאלוג.
 
אציין גם את הבמה הפשוטה והצנועה, מוקפדת ומאופקת בעיצובה, עם תאורה יפה ומדויקת. וגם את שני נגני הליווי: לוי בן ברוך בקלידים ובאקורדיון, ובעיקר אדם מדר ברוך הכישרונות, בגיטרה, מנדולינה, כינור, חלילית ובשופר, ברומטר של מצב-רוח שלא רק צובע את השירים אלא גם מתאים-מחליף כיסויי ראש בהתאם לעיבודיהם.
 
גשר ההלכה. חנן יובל וג`קי לוי. תיאטרון יהלום, 13 בנובמבר 2008