קשת רחבה של יצירה תיאטרונית
 
פסטיבל עכו לתיאטרון אחר , אחד הפסטיבלים הותיקים והיציבים בארץ, ייפתח היום בעיר הצפונית, לראשונה בחנוכה. בעקבות סדרת אירועים על רקע יחסי יהודים – ערבים שהתסיסה את העיר, בחרו פרנסיה ובראשם ראש העיר לדחות את החגיגה הנערכת מדי שנה בסוכות למועד מתאים יותר. והנה, הפסטיבל ה- 29 לתיאטרון אחר, יוצא לדרך. 
 
9 הצגות מתוך 10 הצגות התחרות המתכוננות  יוצגו בפסטיבל. ההצגה “פיגוע” של תנועה ציבורית, תיעדר, מאחר ויצאה, כצפוי מראש, לפולין. באופן סמלי "פיגוע" תוקרן במהלך הפסטיבל על מסך וידאו.
 
בארבע השנים האחרונות ניהלה אמנותית את הפסטיבל דניאלה מיכאלי. לדבריה, היא יוצאת מהאינטנסיביות של העבודה בעכו מועשרת: "אלו היו ארבע שנים מרתקות ומחכימות. השקעתי את כל כולי בפסטיבל, בניהול האמנותי ובדיאלוג עם היוצרים. השיתוף עם הוועדה האמנותית היה מופלא. הכלים של איך את תורמת לייצר, לתמוך ולהדק, כל היכולות שלי, השתפרו. כמו שאומרים, מכל מלמדי השכלתי. זה היה כל כך טוטאלי שזה זמן טוב להיפרד ואני מוכנה יותר לחזור ליצור (לרגל הפסטיבל, מיכאלי לקחה שבוע חופש מחזרות על מחזה המבוסס על “סיפור פשוט” של ש"י עגנון, אותו היא מביימת בתיאטרון חיפה – ל. ג.). כדאי ואפשר לחולל פה עוד ועוד דברים, זה אינסופי".
 
תשע הצגות התחרות, מייצגות קשת רחבה של יצירה תיאטרונית מקומית ומקורית. "השנה יש מגוון מאוד גדול של הצגות, החל מדרמות כתובות היטב כמו ‘הניה פקלמן’ ו’המשוגעות של יפו’ ועד הצגה כמו ‘סיבובים לדקה’, שאין בה כלל שחקנים, אלא רק חפצים, מוזיקה ואור, שהדרמה מתרחשת ביניהם", אומרת מיכאלי, "תרתי אחר מגוון שיכיל את העושר של השפות השונות שבהן מתקיימת העשייה התיאטרונית האלטרנטיבית. חוני המעגל, שמופיע עם `קבורת חמור` הוא אמן ותיק בעכו, שמגדיר את עצמו כאמן פלסטי. הוא בעצם מזמין את הקהל לטקס אשכבה שלו שנוטלים בו חלק חזן, רקדנית הודית, מקוננת ומשתתפים רבים, רובם אינם שחקנים".
 
בחרנו הצגות שלא יכולות לעלות במסגרת אחרת
 
מיכאלי מציינת את ריבוי היצירה הנשית בפסטיבל: "לאו דווקא מבחינת נושאים, אלא בכך שהוא מכיל יוצרות מסקרנות. קו בולט נוסף השנה הוא שהפסטיבל מפגיש יוצרים ויוצרות צעירים עם שחקניות בוגרות – דליה פרידלנד בהצגה ‘כ"ב תמונות’ של רותי אוסטרמן, וחנה ריבר שמשתתפת בהצגה ‘מתחם התפודים’ של טל ברנר. ההצגה ‘חופש קטן’, של נאוה פרנקל יוצר עולם אחר, סמי מופשט המתייחס למשפחה אלטרנטיבית. זו שפה חזותית חדשה, שאני לא יכולה להגדיר כעת וזה חלק מהיופי".
 
חלק מההצגות מועלות, מתוך נקודת מבט העוסק בשנתה ה-60 של המדינה. "ביקשנו הצעות שמתייחסות למיתוסים המקומיים, וחלק מההצגות נותנות את המורכבות של מה שהמקום הזה מייצר". ההצגה `חובבות ציון` היא קברט של שרון מייבסקי וטל ברנע שמבצעות אותו על פיגומים בשיתוף עם בובות ו`מחפשות אחר סיפורים שעושים את עם ישראל חי`. זווית נוספת לנרטיב הציוני תיתן ההצגה `הניה פקלמן`, אשה שהוציאה ספר על הפועלת העברייה ותפקידיה, וב- 1940 קפצה אל מותה בקולנוע אסתר בתל אביב, (היום מלון סינמה, בכיכר צינה דיזינגוף). "המחזה שנכתב ונוצר בהשראת החיים שלה, הוא אינו שחזור מדויק", אומרת מיכאלי, "אך התבסס על חומרים שהיוצרים קיבלו מהמשפחה. ההצגה עורכת חשבון נפש נוקב על התקופה של ימי העלייה השלישית".
 
ההצגה "המשוגעות של יפו", עולה בהשתתפות היוצרות הוותיקות חוה אורטמן, גליה ישי ויעל נביא, בהשתתפותו של ערן בוהם ובבימויו של רועי נווה, שמוגדר על ידי מיכאלי כ"שועל ותיק בעכו", מכיוון שיצר בעכו מאז שהיה תלמיד תיכון. המחזה מטפל בנשים שחיות על גבול הקבצנות בשוק הפשפשים של יפו ומסולקות על ידי אילי הון מנסות לשמור על כבודן העצמי.
 
"כל יצירה שאנחנו מעלים בפסטיבל, אנו שואלים למה דווקא עכו?", אומרת מיכאלי על הבחירות האמנותיות, "במקרה של `המשוגעות של יפו` ושל `הניה פקלמן` הרגשנו שלעבודות האלו יש מה להגיד, ושקרוב לוודאי לא יזכו לעלות במסגרת אחרת. אלו נושאים חשובים ומעניינים, עם קול מאוד שונה".
 
קו נוסף בפסטיבל, מטפל בדורות שונים במשפחה. ההצגה `כ"ב תמונות` מציגה שלוש דורות של נשים במשפחה, וגם `מסיק`, ההצגה הערבית בתחרות, עושה זאת. "במסיק יש שלוש נשים. סבתא, אימא ובת, בעל שנהרג ובן שנעדר". לדברי מיכאלי ניתן להבין את ההצגה גם בלי להבין ערבית, אך היא תתורגם. "ההצגה הזו נשענת על המציאות, או מביאה את העולם הפלסטיני הישראלי המקומי שנפרד מהמסורת".
 
לדבריה, בפסטיבל חייבת להיות הצגה אחת לפחות בערבית. "לעכו יש מסורת ארוכה של נוכחות של הצגות בערבית ושיתופי פעולה, אם כי זה לא מאוזן בכמות. מתוך 150 הצעות שאנחנו מקבלים, 140 הן בעברית ועשר בערבית. יש חבר ערבי בוועד המנהל שהוא עצמו לא רוצה את ההעדפה המתקנת. יש הרבה מה לעשות כדי לטפח את הכתיבה הדרמטית בערבית. זו מסורת צעירה בתחילת דרכה. גם כשאני גדלתי על תיאטרון, לא היו כל כך הרבה הצגות מקוריות בעברית, היום זה נראה לנו מובן מאליו שיש מחזות בעברית. בזמן שאני הייתי סטודנטית היו רק ניסים אלוני וחנוך לוין, שאני זוכרת את הפעם הראשונה שהציג בחיפה. אני חושבת שההעברה של הניהול האמנותי לסמדר יערון ומוני יוסף, באה בזמן וזה מצוין שיפעלו פה כוחות מקומיים שמכירים את השטח ויתרמו לכל העניין של שיתוף הפעולה. חזקה עליהם".
 
"הקהל צריך להתארים את עצמו ליצירה" 
  
 בהקשר זה, מיכאלי נפרדת מעכו עם הרבה מילים חמות וכמה תובנות: "עכו זו מסגרת ייחודית שצריך לטפח. יש כאן חללים מדהימים, ולא רק בגנים, אלא גם מחוץ לעיר העתיקה. בארבע השנים האלו למדתי עד כמה זה תלוי בכסף. לעיר יש הרבה אחריות לשמור, לטפח ולתת לפסטיבל מקום בטוח. ברגע שלוקחים בחשבון או מחליטים לבטל, הקונפליקטים לא ייעלמו. היה לי קשה לחיות עם ההחלטה של הביטול. אני שואלת את עצמי אם זה היה אירוע שקשור לחג דתי, האם היו מבטלים? אני לא בטוחה וזה כואב. הפסטיבל יקר מאוד לראש העיר ולעיר ואני מקווה שיבססו אותו עוד ועוד. וזאת מבלי שיסתייד. תמיד יש סכנה שעם הניסיון, ההתמקצעות והזמן הוא עלול להתנוון זה תלוי בכל הגורמים, גם האמנותיים וגם ההפקתיים. אני שמחה לומר שבקדנציה שלי הרבה דברים הפקתיים התקדמו. היה לי שיתוף פעולה פורה עם המנכ"ל והמפיק של הפסטיבל, אלברט בן שלוש. חשוב להבין את הייחוד של היצירה העצמאית, שאסור שתהיה תלויה בשום גוף.
 
"מדברים על סוגה עילית ועל ההתעקשות הזו לקיים את הפסטיבל בעכו ולא בתל-אביב. עכו הוא העלית של העלית. זו יצירה עצמאית נטולת פניות. כדי להעלות את היצירה בחללים המיוחדים – המוצר וכל המרכיבים נאספים, אבל העוגה נאפית רק בעכו. אני חושבת שכל חברה שרוצה להצמיח תרבות צריכה לתמוך ביצירה ללא הכוונה. אנחנו בוחרים חומרים על פי הניצוצות המעניינים ביותר של יצירה אותנטית, שונה ומגוונת. חלק מהעניין הוא להצמיח כוחות חדשים, תוך ליווי אמנותי של האמן ובדיאלוג עם היוצרים. מעולם לא נבחן שאלות כמו כדאיות ועד כמה קהל יבוא".
 
מופעי החוצות, בניהולה האמנותי של סיגלית גלפנד, יתקיימו השנה במתכונת מצומצמת, חלקם בתוך אוהל, מפאת מזג האוויר. "המטרה הייתה לאסוף את הדברים הכי כובשים", אומרת מיכאלי, "צריך להרחיב ולפתח את מופעי הרחוב. לא נעשה מספיק בתחום הזה, מסיבות תקציביות בעיקר".
 
"אין ספק שזה היה שוֹק גדול מאוד", אומרת מיכאלי על האירועים שהובילו לדחיית הפסטיבל. "אני חשבתי שאנחנו צריכים לקבוע ולהתעקש על הפסטיבל והתרבות כגורם מקרב ומאחד. האירועים פתחו הרבה שאלות לגבי מקומו של הפסטיבל כחלק מהעיר ומה החלק של העיר בפסטיבל. ברור שפסטיבל לתיאטרון אחר הוא לא מוזיקה ובידור, אלא פונה לקהל יעד שהוא לא בהכרח עממי ופופוליסטי. ומצד שני יש את אירועי החוצות. צריך לשמור על הלב שלו כפסטיבל אלטרנטיבי שלא מתאים את עצמו לקהל, אלא להפך, הקהל צריך להתאים את עצמו ליצירה ולמעבדה שנעשית כאן. לא צריך להיבהל מזה וזה חשוב נורא. מצד שני צריך לראות איך להרחיב את הפסטיבל בתוך העיר ואיך משתפים מעגלים רחבים בפסטיבל, למשל בני נוער ומשפחות. מופעי החוצות חשובים. אין סוף לעבודה שצריכה להיעשות בעיר במישור החברתי, התרבותי והפוליטי".

פסטיבל עכו לתיאטרון אחר יתקיים בין התאריכים 25-22 בדצמבר 2008 בעכו העתיקה.