מחול - המסע בעקבות קסטנר

שמונה שנים לקח לבמאית היהודייה-אמריקנית גיילן רוס ליצור את סרטה הדוקומנטרי "להרוג את קסטנר". שיחה על הפרשה שהפכה אצלה לאובססיה אישית

המתנקש מדבר לראשונה

טיפול שורש מורכב, יסודי ועמוק, עשתה הבמאית היהודית-אמריקנית גיילן רוס לפרשת קסטנר, בסרטה הדוקומנטרי המצוין "להרוג את קסטנר". ישראל קסטנר היה מראשי יהדות הונגריה בשנות מלחמת העולם השנייה, שניסה להציל את מיליון היהודים הנותרים באירופה, על ידי משא ומתן ישיר עם אדולף אייכמן, ותשלום כופר בעבור שחרורם. בעקבות פעילות זו עלה בידו להעביר כ-1,700 יהודים ברכבות לשוויץ וחייהם ניצלו. אלא שלאחר מכן בארץ, בשנות ה-50 הסוערות, כאשר היה איש ציבור מפא"יניק, עובד משרד המסחר והתעשייה ועיתונאי, החל קמפיין ציבורי נגדו, בטענה שהוא שיתף פעולה עם הנאצים, הציל רק יהודים "מיוחסים", שהיו מקורבים אליו, ואף סייע לנאצי ששיתף איתו פעולה, קורט בכר, לחמוק מעונש.

קסטנר לא יכול היה לשאת את ההכפשות נגדו והגיש תביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד, מראשי משמיציו. את ההגנה על גרינוולד נטל עורך הדין המבריק שמואל תמיר, ועד מהרה הפך המשפט לכתב הוקעה חריף נגד קסטנר, שהפך ממאשים לנאשם ובפסק דין סנסציוני נכתב כי הוא "מכר את נשמתו לשטן" ושיתף פעולה עם הנאצים. ההסתה הציבורית ומחול השדים נגדו הלכו וגברו, וב-3 במרץ 1957 ירה בו למוות, בפתח ביתו בתל-אביב, אחד משלושה חברי קבוצה קיצונית, שתכננה את המעשה. קרוב לשנה לאחר הרצח זיכה בית המשפט העליון את קסטנר ועם השנים הוא הוכר כאחד הפעילים בהצלת יהודי הונגריה.

בסרט הופכת רוס, 58, בפרשה מכל צדדיה, כשהיא משתמשת בהמון חומר ארכיוני שליקטה בעמל רב, והצירים המרכזיים שמובילים את הסיפור הסבוך הזה הם בתו של קסטנר סוזי, ובני משפחתה, שהבולטת בהם היא בתה, מירב מיכאלי, נכדתו של קסטנר. כן מעידים ניצולי קסטנר, שנאבקו לשינוי תדמיתו, העיתונאי אורי אבנרי, שהוביל בזמנו קמפיין ארסי נגד האיש בעיתונו "העולם הזה" ורבים נוספים. אבל גולת הכותרת של הסרט זוהי עדות המתנקש שירה בו, זאב אקשטיין, שמדבר לראשונה באריכות על מניעיו.

טרגדיה יוונית גדולה

איך הגעת לעיסוק בנושא הזה, ה"ישראלי" כל כך, אני שואל את רוס. "עשיתי סרט אחר ופגשתי במהלכו אישה אחת שסיפרה לי שהיא הייתה ברכבת של קסטנר", אומרת רוס. "לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל חשבתי שבישראל מכירים את הסיפור לפרטיו. להפתעתי נוכחתי לדעת שרק אנשים מהדור שגדל על הפרשה ובני משפחה מקורבים בקיאים בנושא. כפי שאנו יודעים, טבעה של היסטוריה הוא להתאדות מדור לדור. הבנתי שלעסוק בסיפור הזה יכול לעניין גם ישראלים, שרבים מהם לא יודעים עליו דבר.

"באמריקה איש לא שמע בכלל על קסטנר. תחילה הסתקרנתי לדעת מי האיש הזה שידעתי רק שהייתה רכבת שהוא הוביל עם יהודים וחשבתי שמדובר בגיבור. אבל ככל שהתחלתי לחקור בנושא, הבנתי את המורכבות שלו. המסע שנכנסתי אליו הפך עבורי אט אט לסוג של תשוקה ואובססיה, והעיסוק בו ארך שמונה שנים. שאלות צצו ועלו, והעלילה האפית רק הלכה וגדלה לפרופורציות לא הגיוניות. קלטתי שזה מתפתח לסוג של טרגדיה יוונית גדולה. הסיפור הזה עדיין מדהים אותי אפילו היום".

תארי את השלבים העיקריים במסע שלך, באיסוף חומרי הארכיון והשגת העדויות

"זו הייתה חקירה מקיפה. תחילה ניסיתי לעמוד על הסיפור שהתרחש בהונגריה, על המשא ומתן שקסטנר ניהל עם אייכמן בתקופת המלחמה. כך הכול החל. זה עדיין לא פתר לי את עניין הטרגדיה שאפפה אותו. לא הבנתי למה למרות שהציל אנשים והעביר אותם ברכבת למקום מבטחים, הוא לא נחשב לגיבור. ולכן הסיפור עבר לישראל, והבנתי שזה המקום המרכזי שבו עליי להתמקד, למרות שבארץ התהליך הפך להיות הרבה יותר קשה בכל הקשור ליכולת שלי להביא את הצופים להבנה של העניין, במיוחד לקהל שאינו ישראלי. הייתי חייבת לספק מידע בסיסי וללמד אותו על הפרשה, החלוקה המפלגתית והפוליטיקה הפנימית בישראל שלאחר השואה, מה קרה למדינה ומהן ההאשמות שהועלו נגד קסטנר ומדוע. וכל אלה היו חייבים להיות שלובים בסיפור, בתהליך שנעשה מורכב יותר ויותר.

"חיפשנו חומר ארכיוני, התחקינו אחר כל רישומי המשפט שנערך והעדויות, כולל אלה של הרוצח, ועיון במסמכים שאיש לא נגע בהם 50 שנה, שחלקם פשוט הלכו ונמוגו, וקשה היה לייצר מהם עותקים. היה צורך לתרגם הכול, וכן לקרוא את כל החומר והספרים שנכתבו על הפרשה. וכמובן להתמודד עם זוויות ההשקפה השונות של המעורבים בסיפור. המסע שלי הפך לסוג של רשומון, בחינת עדויות שונות ממקורות שונים וחיבורם יחדיו. למשל, העדויות של אורי אבנרי, הבן של שמואל תמיר, בני המשפחה של קסטנר, המתנקש וההיסטוריונים. הייתי חייבת לעבור על עוד ועוד עמודים ומסמכים, כדי שתתהווה תמונה בהירה. וכמובן שהמאמץ המרכזי היה להשיג כמה שיותר חומרי ארכיון אותנטיים".

בין הישגי הסרט, ההצלחה שלך לגרום לרוצח זאב אקשטיין לדבר, כפי שמעולם לא נחשף בעבר בנוגע למעשה הרצח שביצע וכן המפגש הטעון שלו עם בתו של קסטנר סוזי ובנותיה

"בנוגע לפגישה, זה היה משהו שהמשפחה רצתה והחליטה לנסות מה שניתן כדי להביא לכך. זה לא משהו שאני ניסיתי לשכנע או שדחפתי אותם לעשות זאת. הם רצו בזאת. לגבי הרוצח, זה לא היה פשוט, אבל אני חושבת שעבורו ועבור אחרים מ`גיבורי הפרשה` זו הייתה אולי הזדמנות אחרונה לגולל את הסיפור מזווית הראייה שלהם. רוב המעורבים בפרשה מבוגרים מאוד, חלקם אפילו כבר הלכו לעולמם. המימד האפי של הפרשה הזו כל כך גדול, שהיה קשה להביא את האנשים לדבר על כך, למרות שניסיתי להביא איזו ראייה חדשה על הנושא".

את יכולה לתאר מה חשו ניצולי קסטנר, שמצאו את עצמם בלב סערה הקשורה בהם?

"גם מצידם של הניצולים שחוו את הפרשה זה לא היה קל. הניצולים שהגיעו לישראל עברו חוויות לא פשוטות, כאשר נאלצו להיות מעורבים בעל כורחם בפרשה. זה היה סיפור מכאיב לכל הצדדים. גם אלה שניצלו על ידי קסטנר מצאו את עצמם פתאום במרכזו של ויכוח ציבורי סוער, ונאלצו לנקוט עמדה ולשחזר את הסיפורים שלהם".

דיון ציבורי ומסר אוניברסלי

נראה שפרשת קסטנר, השלכותיה והמסקנות הנובעות ממנה רלוונטיים היום לא פחות מאשר לפני 40 שנה, אז אירעו הדברים

"אני חושבת שהדיון בנושא מציג את הרלוונטיות שלו. כוונתי הייתה לפתוח את הנושא הזה לדיון ציבורי, שאנשים יבוא לצפות בסרט ואחר כך ידברו עליו, ישאלו שאלות ויגבשו דעה. העדויות השונות שהתגלו ונחשפו תוך כדי עשיית הסרט, למשל עדויותיו של קסטנר למען הנאצים שבעזרתן הציל יהודים. יש בכך משום גילויים חדשים אולי, ששופכים עוד אור על הפרשה. פרט לכך, יש כאן גם מסר אוניברסלי. בנוגע לקיום משא ומתן עם האויב, אני יכולה להזכיר שבקמפיין הבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב הואשם אובמה בכך שבכוונתו לנהל משא ומתן עם אויבים, בעוד מקיין תואר כגיבור וכלוחם פטריוט. ואלה בדיוק הנושאים שנידונו בחברה הישראלית בהקשר של פרשת קסטנר לפני כ-40 שנה".

יש לדעתך דמיון בין ההסתה הציבורית שגרמה לרצח קסטנר, לבין ההסתה שגרמה לרצח רבין?

"יש כמובן אנשים שעושים את החיבור הזה ומגיעים למסקנות. אני חושבת שאחד הדברים שהסרט מראה הוא שלמילים יש כוח, ושההסתה הציבורית באותה התקופה בהחלט הייתה יכולה ליצור תחושות של מרירות ושנאה. המתנקש לא צריך לזכות בנסיבות מקלות בגלל זאת, אבל ללא ספק הייתה אווירה ציבורית שדחפה לכך. אני חושבת שזה נכון בכל מקרה בו אנשים משתמשים באלימות במקום בדיבורים ובניהול משא ומתן. אבל כשקסטנר הוקע ונאמר שמכר את נשמתו לשטן, הוא הצטייר על ידי רבים בישראל כמשתף פעולה וכנושא ונותן עם הנאצים. וגם פסק הדין שהתקבל עשה את שלו. אני חושבת שבתקופה ההיא, זמן לא רב לאחר השואה, כשבית משפט מפרסם פסק דין כזה, כמוהו כמעט כעונש מוות. אפשר לראות בסרט שהמשפחה חשה נרדפת וסוזי, שהייתה אז רק בת 10, חשה שבעיני אנשים רבים אביה הוא נאצי. הסתה תמיד עלולה ליצור אווירה שתגרום לאנשים צעירים לבצע מעשים קיצוניים".

"להרוג את קסטנר" יוקרן ביום שישי, 9 בינואר ב- 16:00 ובשבת, 10 בינואר ב- 17:30 בסינמטק תל-אביב. בתום ההקרנה בשבת יתקיים דיון בהשתתפות הבמאית גיילן רוס, אורי אבנרי, פרופ` יחיעם וייץ ומירב מיכאלי.