מחול - סוף טוב הכל טוב

תלמידי בית צבי נהנים ומהנים בקומדיה חכמה של שקספיר שמוצגת רק לעתים נדירות

ברק שובב ומשא קומי

אין כמעט מחזה פופולרי של שקספיר שאין לו הד ב"סוף טוב הכל טוב", אחד משלושת המחזות שלו המוגדרים כ"מחזות בעיה" או “קומדיות אפלות” (יחד עם "טרוילוס וקרסידה" ו"מידה כנגד מידה"). החל ב"המלט", ודרך "הסוחר מוונציה", “הלילה ה-12”, “המלך ליר", “קוריולנוס", “מעשיית חורף" וכלה ב"חלום ליל קיץ". ואפילו "אילוף הסוררת" המוקדם מציץ מעבר לכתף בזכות העובדה שציר העלילה נע סביב עקשנותה של הלנה, נערה מתוחכמת להשיג את ברטראם, גבר חלומותיה הסרבן, הדוחה את אהבתה, ומורד באמו ובמלכו. שמו של המחזה, ששקספיר משתעשע בו כמה פעמים במהלך העלילה, רומז בגלוי שבסופו של דבר הסורר יאולף והסוף יהיה טוב.

ברטראם יוצא אל חצר המלוכה, כדי להסתפח לפמליית המלך ולצבאו, ובעקבותיו יוצאת גם הלנה בתירוץ שיש בידיה מרשם סודי למלך צרפת החולה במחלה מסתורית שמדע הרפואה אינו יכול לה. משעולה הדבר בידה הוא מעניק לה ממון רב, נותן לה את טבעתו ופורש עליה את חסותו. היא מבקשת שיאפשר לה לבחור את מי שיהיה בעלה ובוחרת כמובן בברטראם. הוא מסרב וכותב כי רק אם טבעת השושלת שלו תהיה בידה והיא תלד את בנו היא תזכה להיות אשתו, ויוצא בחשאי אל שדה המערכה באיטליה.

באיטליה ברטראם ונספחיו נותנים עיניהם בבנות פירנצה, שאליה מגיעה גם הלנה במסווה של צליינית העושה דרכה אל מנזר, ותוך הפצת ידיעה על מותה. בפירנצה היא מגייסת את הנשים להפיל בפח את ברטראם, המאמין שהוא חופשי מכל מחויבות כלפיה, ומחזר בעקשנות אחר צעירה מקומית, דיאנה. כאשר היא נענית לו ומזמינה אותו אל מיטתה, היא נוטלת ממנו את הטבעת היקרה שירש מאבותיו. אלא ששם, בחסות החשיכה מחליפה אותה הלנה, ואף נותנת לו את טבעתו של המלך. חילופי הטבעות ישמשו בסופו (הטוב) של העניין לזווג את הלנה, ה"שבה מן המתים", עם ברטראם שמבטיח לאהוב אותה לנצח, לנצח.

עליונות הנשים

את העלילה הזאת מעטרות דמויות משנה רבות, שנושאות על כתפיהן את הברק השובב של שקספיר, ובעיקר את המשא הקומי (בעיקר במערכה השנייה) המעשיר את העלילה הרצינית. מעניינת במיוחד העובדה כי בנוסף לדמותה הסמכותית מאוד של הרוזנת אמו של ברטראם, ולדמותה המתוחכמת של הלנה, שקספיר מציג עוד שלוש נשים, בנות פירנצה, המייצגות כל אחת בדרכה את עמידתן מול הגברים.

אבל למרות שתפקידי הנשים במחזה הזה מציגות אותן בעליונותן המעשית ואפילו המוסרית, המחזה אינו עוסק בנושא של מעמד האישה. מה שמעסיק את שקספיר הוא יותר נושא המעמדות – כי כן סירובו של ברטראם נובע מתודעתו המעמדית. הוא בן למשפחת אצולה, ועתה משמת אביו הוא נושא בתואר רוזן, ואילו הלנה היא בתו של רופא עני, למרות שגדלה כבת מאומצת של הוריו וכאחותו. הסבריו של מלך צרפת על המופרכות של נושא המעמד והכרזתו כי העניין ניתן לפתרון נופלים על אוזן אטומה.

ברטראם יהיר, עקשן וכל מעייניו הם להוכיח את עצמו במלחמה, בכיבושי-נשים מזדמנות, ובעזרת פארול, "ידיד" מפוקפק. פארול (=מילים, מילים מילים...) הוא מין פלסטף רזה גוף ושכל, שרלטן וטפיל גם יחד. הוא גם מין מלוולויו, שעובר תעלול משפיל, אך בניגוד לשבועת הנקמה של הפוריטן מהלילה ה-12, פארול דווקא מוצא ניחומים בעובדה שעודנו חי, שהוא יכול לנשום ולאכול, ולהיות מה שהוא. כלומר סופו טוב ממה שחשב, וראשו זקוף מכפי שהושפל.

תרגום עשיר ובימוי קליל

דורי פרנס תרגם את המחזה בעושר המצאות, תוך הקפדה על רמת הפיוט הנדרשת במקומות הנכונים וירידה אל השפה המדוברת של חיילים, נשים מרכלות ועוד. את שיא ההברקה שלו הוא השיג בתמונת החקירה המדומה של פארול, כשהוא שומר בנאמנות על משחקי השפות ששקספיר המציא עבורה.

את ההצגה של תלמידי שנה ג` בבית צבי ביים בקלילות רבה מיטקו בוזקוב שידע להפיק משחקניו הצעירים גלריה מעניינת של דמויות. ענבל איצקוביץ, בתפקיד הלנה, הייתה עניינית וטובה בקטעי המעשה והדיאלוגים, אך עליה לשפר מאוד את הגשת המונולוגים. תמר גייסט עיצבה רוזנת מרשימה מאוד, ירדן קליין הייתה דיאנה פקחית וערמומית, רוני כהן טובה מאוד כאמה, ואורטל צור מצוינת כמריאנה, זו שמכירה טוב טוב את הגברים ובוגדנותם.

רועי גרין היה מרשים ביותר בתפקיד מלך צרפת, תחילה כחולה הנע בכבדות וסבלו ניכר, ואחר כך כמי שהבריא ממחלתו המסתורית, ונטל לידיו את הסמכות הדרושה לסייע להלנה. גרין גם היה מצוין בהגיית הטקסט השקספירי, וכל מילה או משפט שאמר היו בהירים ומדויקים. אפי ביבי היה ברטראם תואם לחלוטין את התיאור שלו במחזה, זקוף כמי שבלע מקל, מגונדר ויהיר. אלעד מזרחי היה מצוין, ואף הוא בהגייה מושלמת, בתפקיד לאפה יועצו של המלך, ובעיצוב שכלל נגיעות קומיות מעודנות.

את המשא הקומי הגדול של המחזה נשא על כתפיו גיל וייס הנפלא בתפקיד פארול. הוא חי את תפקידו בפניו, בהליכתו, בדיבורו ובמחוותיו הגדולות, הוא היה רברבן מכף רגל ועד ראש, ואדם חכם לאחר השפלתו. אריאל קוזלובסקי היה טוב מאוד בהגשת האפוריזמים הרבים של לאבאש, ליצן החצר של הרוזנת, וליאור טמיר היה מבריק בתפקיד המתורגמן המדומה שחוקר את פארול. דודי גזית היה קומי וטוב בתפקיד רינאלדו, סוכן ביתה של הרוזנת. עוד נשאו בעול ההצגה ליאור בן שושן, כדוכס פירנצה, צורי זערור, חן נוכר, רשף שדמי, רועי פרלינג, גיא עקיבא וטל דנינו בתפקידי אצילים, חיילים, בני לוויה ואזרחים.

סשה ליסיאנסקי עיצב תפאורה יפה, שלדית-עפיפונית, מעוטרת במפות של איטליה וצרפת ועריהן, עם מפה אסטרולוגית ברקע ורצפה של מתאר ההמיספירה הצפונית של כדור הארץ. יעקב סליב האיר טוב את החלל האוורירי הפתוח של הבמה, ויהודית ארנון עיצבה סדרת תלבושות יפהפיות לנשים ולגברים.

שהחיינו...

"סוף טוב הכל טוב" יחד עם "מעשיית חורף" (שאראה בסוף השבוע) הן שתי הצגות שקספיריות העולות במקביל בבית צבי, כשבתווך עולה גם "קומדיה של טעויות" בהפקת תיאטרון באר שבע. אינני זוכר מצב כזה אצלנו, ואם נצרף לחגיגה הקטנה הזאת את "הלילה ה-12” בגשר, ואת "חלום ליל קיץ" בתמונע, שראינו בשבועיים שעברו, אפשר יהיה להגיד, עם כל ההסתייגויות ועם כל האיחולים והתקוות, שהחיינו.