זמר של קאברים
 
בתחילת העשור השישי לחייו (בן 52 למען הדיוק) פול יאנג נראה מצוין. אותן עיניים ירוקות שזכרנו משנות ה-80, אותה בלורית מתנפנפת, וגם אחוזי השומן ההיקפי סבירים בהחלט. זו פעם שנייה שלו בארץ, לשלוש הופעות במקרה נוכחי (שתיים בתל-אביב, אחת בחיפה) וכמקובל הוא מתייצב למסיבת עיתונאים, יום לאחר נחיתתו בארץ. יאנג, יליד פרבר לונדוני, היה ונשאר כוכב אייטיז. זה העשור שבו פרץ האמן בעל קול הסול החם, והופעותיו מאז ועד היום נשענות בעיקר על תהילת העבר שלו ועל להיטיו מאז. למרבה המזל, עדיין יש לו מספיק מעריצים מאותם ימים שזוכרים לו חסד נעורים, וייתכן שגם צעירים יותר הצטרפו על הדרך.  
 
הופעותיו כאן הן לציון 25 שנה לצאת אלבום הבכורה שלו כסולן, No Parlez, זאת לאחר שקודם לכן הוא הספיק להיות חבר בשתי להקות קצרות מועד, בסוף שנות ה-70, ראשית ה-80, האחת Stretband והשנייה "Q-Tips". האחרונה הצליחה מאוד בזירת ההופעות אבל כשהוציאה אלבום הוא התרסק במכירות, והביא להתפרקותה.
 
למזלו של יאנג, הפרפורמריות הממגנטת (בנות צעירות בעיקר) שלו משכה את תשומת לבם של מנהלי חברת CBS, ואלה החתימו אותו על חוזה כאמן סולו, וכל השאר – כלשון הקלישאה – שייך לדפי ההיסטוריה וההיסטריה. החל מ-1983, אז הוציא את סנוניתו הראשונה, חידוש לשירו של מרווין גיי, Wherever I Lay My Hat (That`s My Home),  החל יאנג את הפריצה הגדולה שלו לצמרת. במרוצת הקריירה שלו הוא ניפק להיטים רבים, שהצליחו בשני צידי האוקיינוס, שרובם קאברים. רשימה חלקית: Come Back And Stay, במקור של ניקי תומס, Love Will Tear Us Apart, שירה של להקת הפאנק המנצ`סטרית "ג`וי דיוויז`ן",Love Of The Common People  של וויילון ג`נינגס, Every Time You Go Away של דריל הול, ועוד ועוד.
 
אני שואל אותו האם הייתה זו בחירה מתוכננת שלו, להעמיד במרכז הקריירה דווקא שירים שבמקור עשו אמנים אחרים. "זה בהחלט היה מכוון", משיב יאנג. "חלק מהאמנים שאני אוהב, כמו פרנק סינטרה ואחרים, נהגו לכתוב בעצמם או להשתמש בחומרים מקוריים מצד אחד, ומאידך גם לבחור שירים של אחרים ולבצע אותם. הרעיון שלי היה בהתחלה לעשות אלבום שיהיה מורכב כולו, מהשיר הראשון ועד העשירי, מבחירות שונות ומעניינות. כך לפחות יכולתי להימנע ממה שקורה לפעמים באלבומים מסוימים, שהם נשמעים חד-ממדיים. זה כמו מוזיקה שאתה שומע בפסקולי סרטים. זו בדרך כלל מוזיקה ששותפים לה כמה אנשים, לא יצירה של אדם אחד".
 
האם היום אתה כותב יותר או משתמש יותר בחומר מקורי?
 
"אני עדיין עושה קאברים, אבל בהחלט.גם כותב יותר חומר מקורי. ככל שיש לי יותר חוויות והתנסויות, אני מוצא שקל לי יותר לכתוב את היצירה העצמאית שלי. כשהייתי צעיר הייתה לי פחות סבלנות לכך, היום הכתיבה היא חלק מהמהות שלי כאמן".
 
עידן של המצאות
 
בשנים האחרונות יש איזו חזרה נוסטלגית לשנות ה-80. אתה יכול להסביר זאת?
 
"זה היה עידן של הרבה המצאות, בכלל זה הקומפקט-דיסק והווידאו, וכל מיני סוגים של פיתוחים אמנותיים וטכניים שגם קידמו אותנו כמוזיקאים למקומות מעניינים יותר. אנשים לקחו צ`אנסים לעשות דברים חדשים בתחום, ולמדו להשתמש בכלים מיוחדים, כמו סינתיסייזרים, וכל התעשייה קיבלה כיוון שונה ומיוחד. כנראה שזו הסיבה שיש היום רצון להתרפק על הדברים האלה. אני חושב שזה זה בא לידי ביטוי גם באופנה וגם במסיבות, הרצון הזה לחזור או לשחזר את הריטואלים של שנות ה-80".
 
אתה עצמך חובב של מוזיקת האייטיז?
"לא במיוחד. למשל, לא הייתי מעריץ גדול של הסינתיסייזר והשתמשתי בו בעיקר באלבום הראשון, וגם שם לא באופן לא גורף מדי. באלבום השני חזרתי כבר לגיטרות אמיתיות ולתופים אמיתיים, וניצלנו את הסינתיסייזר רק למיקסים שונים, כשהיה צורך".
 
 מה צפוי לקהל מחר ובשאר ההופעות?
 
"מה שאנחנו עושים בדרך כלל בהופעות שלנו בזמן האחרון. נעשה בעיקר שירים מראשית הקריירה, מהשניים-שלושה אלבומים הראשונים שלי, וייתכן שעוד כמה דברים. אבל זו בעיקר הופעה של להיטים, וכך היא תיראה ותישמע".
 
לא היו לך מחשבות שניות בנוגע להגעה לארץ, בעקבות מה שהתחולל בעזה?
 
"לא ממש. עקבתי אחרי האירועים מלונדון והבנתי שהעניינים באזור הולכים ונרגעים ושאין שום בעיה בכך שאגיע לכאן. לא שקלתי לרגע לבטל את הביקור". 

לרכישת כרטיסים באתר הבמה!
 

פול יאנג יופיע ביום חמישי, 29 בינואר ב- 21:00  בהיכל התרבות בתל-אביב, ביום שישי ב-21:30 במרכז הקונגרסים חיפה ובשבת ב-22:30 במועדון הרידינג 2 בתל-אביב.