שיבושים חינניים

יום חמישי האחרון היה אחד הימים הכי מעצבנים שהיו לי בתקופה האחרונה. הבן זוג שיגע, הפקקים התארכו, הרמזורים היו תמיד אדומים, הבוסית עיצבנה באטימותה וכדי להשלים את העניין – גם כאב לי הראש. בקיצור,  זה היה אחד הימים שהייתי מוותרת עליהם בשמחה. טוב, לפחות עד שעה 23:00 בלילה. אז הגעתי לצוותא בתל אביב כדי לראות את מופע הנונסנס של דובדבני וקובץ` או בשמם המלא – ליאור דובדבני ואילן קובץ`.
 
מדובר במופע מערכוני נונסנס שכל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט. האמת היא שגם כל קשר בין מה שקורה בין השניים על הבמה לתכנון המקורי שהיה להם נדמה כמקרי בהחלט. למי שלא אוהב נונסנס - המופע שלהם יכול להיראות כחלטורה זולה ומרגיזה. לאוהבי הז`אנר מדובר בצחוק אחד ארוך ומתמשך, גם אם לפעמים הם משתטים לגמרי על הבמה.
 
בכל אחד מהמערכונים נכנסים צמד המצחיקנים לדמות אחרת. כשאני כותבת "נכנסים לדמות", לא צריך להגזים- הכוונה מבחינתם היא לשימוש בפאה, בכובע או באביזרים מתפרקים וזה משדר לקהל כאילו כל ההופעה היא משהו שהם תופרים תוך כדי. זה גם  הייחוד במופע שלהם - השלומיאליות הזו, חוסר הארגון והתיאום וגם חוסר היכולת שלהם לשמור על הפה בכל פעם שמשהו משתבש במהלך המופע.
.
השניים נעים לפעמים קרוב מדי לגבול הטמטום, ולעתים גם עוברים אותו. כך למשל, באחד המערכונים הם עומדים מאחורי הווילון שבסוף הבמה, אחד מאחורי השני כאשר הראשים שלהם אחד מעל השני. במערכון הזה הם מגלמים דמויות של שני רוסים שמתעצבנים על התאורנית שמעיזה לכבות להם את האור באמצע הקטע. מטבע הדברים, מי שראשו נמצא למטה סופג את כל מטח הרוק שיוצא במקרה (או שלא) מפיו של מי שלמעלה וזה הולך ומתפתח לשיאים של וולגריות שעושים למופע שירות גרוע.
 
הבמה בצוותא היא לא הראשונה עליה מנסים דובדבני וקובץ` את ארסנל הנונסנס שלהם. בעבר הייתה להם פינה בתכנית האירוח של יאיר לפיד. שם הם עשו את הקטע "איזה באסה" שעל שמו נקרא גם המופע כולו. מדובר בטייק-אוף על קטעי הקריאה בטקסים ומעמדים רשמיים עם טקסט שמתאר רגעים קטנים ומבאסים ביום יום. לדוגמא, איזה באסה זה שאתה מקליד www וכשאתה מרים את העיניים למסך אתה מגלה שהקלדת ``` (גרש גרש גרש) וכיוצ"ב.  הקטע הזה הוא אחד הטובים שלהם במופע, ואולי בגלל זה הם שומרים אותו לסוף. אם הייתי יכולה להוסיף כמה שורות למופע שלהם, בטח הייתי הולכת על "איזה באסה זה שמופע שלם נקרא על שם קטע מאוד קצר ששומרים לסוף וגם אז זה רק כדי לגלות שזה בדיוק אותו קטע שהיה לפני כמה שנים בפריים טיים של ערוץ 2".
 
אז דובדבני וקובץ` אכן הצליחו להוציא אותי מהבאסה, והצליחו להצחיק אותי. מה שחסר להם כדי להיכנס למגרש של הגדולים דוגמת אסי וגורי או הוא מערכון דגל, שייחד אותם ויהווה את הסמל שלהם. כמו שלאסי וגורי היו את דוד ותקווה, כך גם הם צריכים לעלות על איזו נוסחה מנצחת ולהריץ אותה קדימה. שנינות, קלות דעת ודעת קהל מפרגנת כבר יש להם.