"פתאום נכנסו מקצבים חדשים"
 
בהיכל התרבות הרצליה ייערך בסוף השבוע הקרוב פסטיבל לחג האהבה הבינלאומי בסימן שנות השישים. לצד להקות שישירו בעברית ובאנגלית משירי הביטלס, סיימון וגרפונקל ועוד, מופע הפתיחה של הפסטיבל ינסה לבדוק מה קרה בזמר העברי בשנות השישים, ימות המהפכה הגדולה, ועד כמה חלחלו השינויים המוזיקליים והרעיוניים של ילדי הפרחים לישראל.
 
את הערב עורך ומנחה דן אלמגור, שאת שנות השישים, לדבריו התקופה המעצבת של חייו, דווקא לא בילה כאן אלא בארצות הברית (ועל כך בהרחבה בהמשך). עם זאת הוא חתום על כמה ממחזות הזמר הגדולים של התקופה אם ככותב ("איש חסיד היה", "אל תקרא לי שחור") או כמתרגם ("גבירתי הנאוה").
 
"פתאום נכנסו מקצבים חדשים, כלים חשמליים וסגנון חדש", מספר אלמגור "ובצד זה זה היה העשור של מחזות הזמר הגדולים – `גבירתי הנאווה`, `המלך ואני`, `כנר על הגג`. הלהקות הבולטות היו `התרנגולים`, `שלישיית גשר הירקון` ו`החלונות הגבוהים` והייתה השפעה מאוד גדולה של הסגנון האמריקאי של השירים בוב דילן ,ג`ון באעז , `פיטר פול ומרי` וכד`. במסגרת הערב אנחנו מנסים לתת הד לכל ההשפעות והשינויים שחלו בזמר העברי ובתרבות הישראלית סביב שנות השישים.  יש שירים מתוך מחזות הזמר הגדולים לצד שירי חבורות הזמר והלהקות הצבאיות.
 
הרכב האורחים של הערב נבחר בקפידה  ובראשו – שתי זמרות שהפכו לכוכבות גדולות בשנות השישים: "התגלית הכי גדולה של התקופה הייתה רבקה רז שהופיעה במחזות הזמר הגדולים `גבירתי הנאוה`,`אוליבר`, "המלך ואני` ו`בוסתן ספרדי`  וגם עדנה גורן שהופיעה מצד אחד  ב- `שני קונילמל` ומצד אחר הייתה הראשונה בארץ ששרה שירי ג`אז ושירי רוק". לצדן של רז וגורן ישתתף בערב גם  ששי קשת שבסוף העשור היה בלהקת הנחל עם שלום חנוך, חנן יובל וטוביה צפיר ולקראת סוף העשור התחיל להופיע עם "פנקס הקטן". קשת יבצע מחווה לשנסונים הצרפתיים (איב מונטאן ביקר באותם ימים בארץ) וכן ישיר משירי אלביס  וקליף, שירים של אריק לביא ועוד.
 
עוד בתכנית הרכב טריו נשי בשם "יולללה" הכולל את אירית ישראלי – בתו של שמעון ישראלי מלך הצגות היחיד של שנות השישים; שירי חבקין – בתה של דרורה חבקין שהתפרסמה בזכות שירי הרחוב ותנועות הנוער ושרון עיני, אלמנתו של השחקן מנחם עיני ז"ל שהתגלה בהצגה "הילד הזה הוא אני". את ההרכב משלים צמד צעיר אייל חביב סולן להקת חיל האוויר ונועה קפישצקי מבית צבי. 
 
המנהל המוזיקלי של הערב הוא רוני וייס שהחל את דרכו בשנות השישים ליווה את שמעון ישראלי. את התכנית המוזיקלית ילווה אלמגור במצגת של  300 תמונות  ובתומה יתקיימו ריקודי שנות השישים בלובי ההיכל.  
 
 
החלום של לותר קינג, המימוש של אובמה
 
כשאני מבקשת מאלמגור לאפיין את ההשפעות והשינויים של שנות השישים על הזמר העברי מנקודת מבט של כותב ומתרגם הוא מספר לי  כי בשבילו "אלה חמש שנים של חור שחור בזיכרון שלי כי בתחילת שנות השישים סיימתי לימודים ויצאתי עם אשתי לחמש שנות לימוד בקליפורניה – דוקטורטים של שנינו".
 
"אלה היו חמש השנים המעצבות של חיי" הוא מכריז "חודש אחרי שהגעתי נרצח ג`ון קנדי והיו רציחות של מרטין לותר קינג ומלקולס איקס ושבועיים לפני שנסענו נרצח בובי קנדי במרחק קילומטרים מהבית שלי בלוס אנג`לס. השנים של מלחמת וייטנאם,  שנים סוערות בארה"ב שכללו גם את המאבק לשחרור השחורים".
 
בשטף הדיבור המהיר המאפיין אותו אלמגור ממשיך להיזכר בשנים ההן: "הייתי מבוגר קצת מרוב הסטודנטים למדתי בברקלי ו-UCLA והייתי מבוגר ושמרני מהם אבל הייתי מוקף בהם.  היינו יושבים אלפי סטודנטים בפארק ושרים וראיתי שירים של פיט סיגר, ג`ון באעז ובוב דילן  והשירים האלה שינו במידה רבה את האקלים הפוליטי – גם לגבי מאבק השחורים וגם השינוי בדעת הקהל לגבי וייטנאם. ראיתי דמוקרטיה מתהווה"
 
בין השנים 1968-1963 התפרנס אלמגור גם כעיתונאי  "כתבתי כל שבוע שני עמודים במעריב על הגטאות של השחורים שבערו, ראיינתי  את בוב דילן וג`ון באעז וודי אלן וראיתי לפני עיני את הדברים האלה קורים וללא ספק השקפת עולמי התעצבה כולה  בחמש שנים האלה. לא רק שלי – של דור שלם בארה"ב, בבריטניה ובכל העולם".  
 
החוויה העיתונאית הגדולה שלו היה ריאיון של מרטין לותר קינג כחודש לפני הירצחו:  "הוא הגיע  לדבר בבית כנסת גדול ונשא שם  דרשה שכללה משפטים כמו  `יש לי חלום` ו`אני כמשה רבינו יודע שלא אגיע לארץ המובטחת אבל אני מאמין שיום יבוא`. הוא ידע שהוא מדבר לפני יהודים והוא הזכיר את הרצל שבשנת 1897 הקים את התנועה הציונית ותוך 50 שנה היהודים הגשימו את חלומם למדינה. הוא אמר אז כי תוך 50 שנה יגשימו השחורים את חלומם. חודש אחרי כן הוא נרצח. אז כתבתי את ההצגה `אל תקרא לי שחור` שהביאה לארץ את הבשורה שכל בני האדם שווים וגם אצלנו נולדו אז הפנתרים שחורים. כשאני רואה היום את אובמה  אני מצטמרר לחשוב שהחלום של מרטין לותר קינג התממש תוך ארבעים שנה".
 
"זה אולי נאיבי להגיד אבל שירים יכולים להביא צעירים לאמונה בטוב ובאופטימיות שיכולה לשנות את פניה של מדינה ואני אומר את זה יום לפני הבחירות אצלנו. זה לא סתם רומנטיקה שלי.  ראינו את זה באוניברסיטאות  ובהפגנות ובסופו של דבר לא הייתה  ברירה לקנדי וללינדון ג`ונסון בעניין המאבק במלחמה והמרד של השחורים. שינוי של הלך רוח ואוירה יכול לגרום שינויים היסטוריים.  
 
"ננסה לתת את התחושה הזו בין השירים. בכל עשור קורים דברים טובים ורעים אבל זה היה עשור ששינה במידה רבה את העולם -  המיני, המין, הגלולה כל הדברים האלה שהיום קשה לחשוב על העולם בלעדיהם". 
  
 

המופע "הכל בגלל האהבה" יתקיים ביום חמישי, 12 בפברואר 2009 ב- 20:30 בהיכל אמנויות הבמה הרצליה במסגרת פסטיבל "באהבה לשנות השישים".