בדרך-כלל כשמשהו הופך ללהיט, מייד קמים לו מתחרים. כך זה בטלוויזיה, בקולנוע, בעסקים ובכלל – כמעט בכל תחום בחיים כשלמישהו אחד הולך, גם היתר רוצים לקפוץ על העגלה.
לפני שהגעתי למופע "אקסטזירה" של קבוצת טררם היה נדמה לי שאני הולכת למיומנה חלק ב`. עוד כמה חבר`ה ישראליים שהלכו בעקבות האחות הגדולה, והקימו קבוצה חדשה שעובדת על אותו עיקרון – תיפוף, קטעי ריקוד ושילוב בין קולות ותנועה
אבל מה אני אגיד לכם, מיומנה או לא מיומנה, האנרגיה של קבוצת טררם תרים אתכם לגבהים חדשים. גם אם כבר ראיתם אין ספור מופעי ריקוד כאלה, משהו באוויר ובפראות המגניבה שלהם לא יאפשר לכם להישאר אדישים. מהרגע שאנשי טררם עולים לבמה ועד סוף המופע אין רגע אחד של שקט.
הרקדנים עולים ויורדים, מגיחים מכל מיני נקודות ברחבי האולם, גורמים לך לעקוב אחריהם בכל רגע. ברגעים מסוימים אפילו תוכלו לדמיין שנחתתם לכמה רגעים במופע רחוב במרכז הארלם. הקצב זורם לחברי הקבוצה הזו בעורקים, והם נותנים לו לפרוץ החוצה. בלי חשבון.
לאורך המופע מחליפים הרקדנים מקצבים וכלים בקצב מסחרר. אחד משיאי המופע הוא שילוב בין תיפוף מטורף וגיצים ממכונות ריתוך (כן, כן). הכוריאוגרף דורון רפאלי הצליח לרקוח תמהיל מופלא של רקדנים אנרגטיים ואקרובטיים, של קצב סוחף ושל המון המון צחוקים, שנובעים מהשילובים המוזרים בין שלושת המרכיבים.
נראה שאנשי טררם עושים חיים על הבמה. החיוך לא יורד להם מהפנים אפילו לא לרגע, והקהל משיב להם חיוכים, מחיאות כפיים, קריאות התלהבות ומה לא. השלווה שלהם והחופש שהם משדרים מרגיעים אפיל את "הקורבן" מהקהל שהם מעלים לבמה לאחד הקטעים. אחרי שמסתיים חלקו של המתנדב-מנודב התורן, משלחים אותו אנשי טררם עם שני מקלות תיפוף לדרכו החדשה.
שיאו של הערב ללא ספק הוא סיום המופע. לבמה מוכנסת חיפושית אדומה (כן, כן, המכונית), שכולה מכוסה בסטיקרים של אקסטזירה וטררם.
מתוך הרכב יוצאים כל חברי הלהקה (כמה מהם מגיחים אפילו ממכסה המנוע) ומתחילים לתופף ולרקוד בטירוף על המכונית ומסביבה. כל האורות דולקים, הקהל מוחא כפיים באקסטזה, מרוב רעש כמעט ולא שומעים את הקראת הקרדיטים, אבל נראה שלאף אחד זה לא משנה. דבר אחד בטוח - בדרך הביתה וגם בימים הבאים יתחשק לכם לתופף על כל דבר שתיתקלו בו.
עוד על טררם
מיכל בן דוד
14/08/2004
:תאריך יצירה
|