מינקובסקי ההורסת

איזה כיף להגיע בערב שישי לארוחה עם כל השבט, לבושים בטריינינג  שיכול לספוג את כל כמויות האוכל שתדחסו ואחרי הארוחה לשבת מול הטלוויזיה, לספר על מה שקרה השבוע ולאט לאט לשקוע ליום שבת שטוף שמש וחוסר מעש, נכון?  לפעמים שווה לדחוס קצת פחות אוכל, להידחס לג`ינס וללכת אחרי הארוחה לראות מופע בידור טוב, שיכניס לאווירה של השבת גם הרבה צחוק וחיוכים. ביום שיש האחרון הלכתי על האופציה השנייה, אבל לאורך כל הזמן חשבתי על הטריינינג שמחכה לי בבית.
 
המופע "אהבה זה מצחיק" מפגיש בין פזית ירון-מינקובסקי שבדרך כלל הורסת אותי מצחוק לבין אביחי זיו (שוקו) שזו פעם ראשונה שאני רואה על הבמה. ההצגה מתחילה כאשר השניים נמצאים ביום חתונתם, ולכלה יש מחשבה שנייה על הקשר ביניהם. זיו שמגלם את דמותו של שמעון מנסה לשכנע את אמילי (מינקובסקי) שהם עושים את הצעד הנכון, ותוך כדי הם נזכרים באירועים מכוננים, דוגמת הדייט הראשון.
 
בתחילת המופע היו אמנם מעט צחקוקים מצד הקהל, אבל הם גוועו מאוד מהר. "אהבה זה מצחיק" מרגיש כמו משהו שכבר ראינו מיליון פעם וטחנו אפילו יותר. אין שום דבר מרענן בטקסטים או בסיטואציות. לפעמים ההגזמות והניסיון להצחיק יוצרים סיטואציות די נלעגות. כך למשל בדייט הראשון מגיע שמעון לבוש בחליפה כתומה סטייל האדם הקדמון וכל הדייט נוהם ומקפץ כבבון. מינקובסקי מצידה מצליחה להבין מבין הנהמות שלו שיש מצב לדייט שני.
 
אחת הבעיות של המופע הוא חוסר האיזון בין הצלע הנשית לזו הגברית. בעוד מינקובסקי טורפת את הבמה, מדברת ברהיטות ומנסה להרים את ההצגה למקום ראוי, זיו לא מצליח לעמוד בקצב. הוא נראה לידה כמו גברבר קטן ובוסרי אל מול אשה בשלה שלו הייתה עושה את ההצגה כמונולוג הייתה קוצרת שבחים רבים. ראיתי את מינקובסקי על הבמה לא פעם, ובכל פעם מחדש נדהמתי מהכישרון והיכולות שלה כקומיקאית. הפעם כל אלו לא הועילו.
 
להוציא כמה פאנצ`-ליינים מוצלחים מאוד שבדרך כלל באו מהכיוון של מינקובסקי, מדובר במופע שאפשר  לוותר עליו.

אהבה זה מצחיק, 13 בפברואר, אולם מופ"ת, ראשון לציון.