לא רק אצלכם

בשבת האחרונה חגגו ברחבי העולם את הוולנטיינס דיי – יום האהבה. אני לקחתי את האהוב שלי לשמוע את דורית פלד- הרפז בהצגת היחיד "אשה כמוני" מדברת על החיים של אשה במאה ה-21 עם בעל, שלושה ילדים, חותנת וכלב. לא מיהרתי לפתח ציפיות, אבל הנה ראו זה פלא – נהניתי מכל שנייה. מה זה מכל שנייה? מכל חצי שנייה.
 
"אשה כמוני" הוא מופע יחיד, בו מגוללת פלד - הרפז את חיי היום יום שלה, שהם בעצם – בשלב זה או אחר – החיים של כולנו. החותנת המרוקאית, הסבתא הפולניה, החגים, הבעל שנוחר, הילדים המתבגרים, מערכת החינוך, סקס. נכון שאתם חווים את כל אלו, ונכון שחשבתם שרק אצלכם המשפחה מופרעת, הילדים יכולים היו להיות יותר מוצלחים ושהבעל שלכם מקריח מהר יותר מהבעל של החברה? אז זהו, אפשר להירגע. כולם בטוחים שזה המצב, אבל מתברר שאצל כולנו זה אותו הדבר.
 
לאורך כל המופע עומדת פלד-הרפז לבדה על הבמה, כשלצדה בקבוק מים, כובע וגומיה. פעם אחת במופע היא חובשת את הכובע כשהיא מספרת על הבן המתבגר שלה שכבר אי אפשר להבין אותו. בכל שאר הזמן היא עומדת נטו מול הקהל ומדברת בצורה כל כך עדינה וזורמת על מה שמתרחש אצלה בבית. בתום המופע לא נותר לי אלא להסיק שגם נשים באמצע החיים הגיעו לגיל שאפשר להתחיל. לעשות סטנד אפ. ואם לשפוט לפי "אשה כמוני", הן עושות את זה לא רע בכלל, אולי אפילו טוב יותר מכמה סטנד אפיסטים מהדור הצעיר.
 
במקום אביזרים, תלבושות ושאר מסיחים בוחרת פלד – הרפז לעשות שימוש במבטא שונה עבור כל אחת מהדמויות. יש את המרוקאית של החותנת, את הפולניה של הסבתא, את ההונגריה של השכנה ואת המבטא הלא מובן של הבן שלה. אה, ויש את הג`יבריש שמוקדש למורה ולמנהלת בית הספר שאמורות לדאוג לחינוך ילדינו. אם הייתי צריכה הוכחה כלשהי לכך שכתיבה טובה יכולה להפוך מונולוג משעמם ומונוטוני למופע מלא בצחוק, הרי ש"אשה כמוני" הוא ההוכחה. 
 
בשל העובדה שבמופע מספרת פלד- הרפז על תחנות שונות לאורך החיים, בכל פעם היא כאילו פונה לחלק מסויים של הקהל. אמנם נכון שכולם צוחקים לאורך כל הזמן, אבל כשהיא סיפרה על החותנת המרוקאית האשה המבוגרת שישבה לצידי לא הצליחה להירגע, כשהיא סיפרה על הנחירות הזוג שמתחתי החליף עקיצות ידידותיות ושהיא סיפרה על השלב הזה שבו הילדים נולדים והחיים משתנים בן זוגי ואני צחקנו עד דמעות. זה מה שכל כך יפה ב"אשה כמוני" – שהוא פונה באופן אישי לקהל ונוגע בנקודות הכי יום-יומיות ומצחיקות. כשעושים את זה עם כל כך הרבה הומור, אפילו העצבים מקבלים אופי חיובי...