אלקטרוניקה, נויז, פולק ואלתור ג`אזי

אינני יודע מה יצמח מאירועי "100 שנה לתל-אביב", אך אם יצליחו האמרגנים להפוך את "פסטיבל קונטמפו" לאירוע שנתי קבוע- דייני. מתיאטרון תמונע ה"פרינג`י" עד מוזיאון תל-אביב "המעונב", מלבונטין הרוקיסטי עד "התיבה" הקלאסית, כשבדרך מצטרפים "מרכז פליציה בלומנטל" אולם "ענב" ומועדון הלילה "כליף"- כל האתרים הללו מנגנים ומראים אמנות אלטרנטיבית, חדישה, אמיצה ולא מתפשרת עם אורחים רבים מאירופה במשך חודש פברואר. 
 
ביום שישי בחרתי ללכת  לערב בשם "לילה הבלתי ידוע מראש" שערך אילן וולקוב, אחד מהשותפים להנהלת "לבונטין", מנצח מפורסם ויזם מוזיקלי חשוב ביותר בסצנה הישראלית. למרות כמה תקלות שאפיינו את הערב בלבונטין - לא הצטערתי.
 
הקונצרט החל באיחור אופנתי של 45 דקות,  איחור הגיוני למכירים את התרבות המקומית, והפעם היו חמישה גופים אשר לכל אחד יש לעשות באלאנס שונה.
 
הפתיחה הייתה מעניינת ביותר בעיני-אם כי מעט ארוכה (40 דקות) עבור הרכב מאלתר ראשון בתכנית גדושה. אחד מגדולי המאלתרים  בגרמניה וולפגנג פוקס  שיתף פעולה עם חמישה מוזיקאים ישראלים - רביעיית "טנקה" והסקסופוניסט אריאל שיבולת. למרות שפוקס היה המנהיג הטבעי של ההרכב בלטה נוכחותו החזקה של שיבולת שהחליף כלי נשיפה לפי התפתחות הקטע. מה שהדריך את האלתור לא היה מלודיה אלא צבעים כליים, טקסטורות וצפיפויות. דוגמה לטקסטורה מופלאה של צלילים גבוהים: גיטרה המנגנת בקשת (!) מאחורי הגשר, המתופף מעביר קשת של כינור על המצילה, ושלושה נשפנים בסופרן סקסופונים וקלרנית. פוקס, אמן דומיננטי מאוד, שיכול להחזיק קצב גם על ידי הקשה ונשיפה במנענעים של כלי הנשיפה ואריאל, כמאלתר מלודי נפלא הדריכו את מהלך האלתור והצליחו לגבש היגיון פנימי שעבר  אל רוב המאזינים.

משום מה החליטו המאלתרים (שלא נעזרו באלקטרוניקה) כי מיזוג האוויר מפריע להם ולכן היה מאוד מחניק במרתף, שלא לדבר על צלילים שחדרו מהבר הממוקם מעל המרתף. אני מודה שזליגת סאונד לא הפריעה לי מעולם, וכשנפתחת הדלת העליונה וחיי הבר חודרים לחייה מרתף - אני פשוט נהנה.
 
המופע הבא היה של הכנר הנורבגי נילס אוקלנד שניגן בכלי חדש עבורי ה"הדנגר"-כינור נורבגי מקסים בעל שמונה מיתרים. אוקלנד מפעיל את הכינור בתנופה גדולה בטכניקת הטרמולו היוצרת הרגשה של קבוצת נגנים שלמה. הוא משתמש ב"טריק" קבוע של הנמכת הסאונד עד לאפס ומתוך הדממה הוא מפתח נושא חדש. אוקלנד ניגן גם בכינור מערבי רגיל שאותו הוא מכוון בצורה שונה, וניגן מוזיקה עממית ומוזיקה מקורית שלו.  הוא אמנם אינו מלחין מקורי במיוחד לטעמי - אך אין ספק באשר לאיכות נגינתו. המופע שלו היה ארוך מדי עבורי כמעט 50 דקות,עם חומר מלודי מוגבל ,אך רוב הקהל התאהב בנגינתו.
 
אני מבין את כוונתו של וולקוב לערבב אלקטרוניקה, נויז, פולק ואלתור ג`אזי- אך כמו כל קוקטייל טוב- ההצלחה תלויה במינון. החלק האקוסטי הסתיים ביצירה נפלאה- הטובה ביותר בערב של המלחין היהודי-ארגנטינאי הגדול שמת לפני שנה- מאוריציו קאגל. חלק גדול מיצירותיו של קאגל מוקדש לאקוסטיקה של הכלים, למיצוי הפוטנציאל המתחבא בהם, ליכולות התיאטרליות שלהם ולגיבוש של צורת הופעה חדשה, שבה התווים הם רק הבסיס הראשוני  של המופע. היצירה "צלילי צל" דורשת תאורה ספציפית ונגן מצוין - וקיבלנו גם את זה וגם את זה. יוני סילבר, נגן בס קלרנית וירטואוז השולט גם באספקטים התיאטרליים של כליו מתבלט לטובה בשנים האחרונות והלילה הוא היה במיטבו, נותן כבוד ליצירה אך לא שוכח להפעיל את דמיונו  ואת חוש ההומור שלו. הופעה זו בלבד מצדיקה את המאמץ העצום שהושקע בהכנת הערב.
 
את החלק החשמלי שהחל בערך שלוש שעות אחרי הזמן המקורי שנקבע למופע לא יכולתי לסקר כי לא נשארו לי כוחות, אך הספקתי לשמוע צרוף מאוד יפה של קרן (הילד סופי טאפיורד) עם רעש מסיבי מעניין. ביום חמישי הבאה (27 בפברואר) יתקיים חלק ב` של האירוע עם אורחים מבריטניה ומלחינים ישראליים-חובה לבוא. 
 
.
פסטיבל קונטמפו בתל אביב: הלילה הבלתי ידוע מראש חלק 1 בעריכת אילן וולקוב. 20  בפברואר, לבונטין 7, תל-אביב.