האמנם ואלס?
 
בעוד פחות מ-24 שעות נדע האם נרשמה זכייה היסטורית ראשונה של סרט ישראלי באוסקר הסרט הזר, לאחר שבע מועמדויות קודמות של סרטינו, שלא השיגו את הפסלון המיוחל הזה. מצד אחד, בורסת ההערכות, ההימורים והדעה הרווחת נוטה בבירור לטובת סרטו של ארי פולמן. מצד שני, מסמך מודלף כביכול של רשימת הזוכים, על דף רשמי של האקדמיה, שפורסם בסוף השבוע באינטרנט, קובע דווקא שהסרט היפני "פרידות" הוא הזוכה. אמנם אנשי האקדמיה מיהרו להגיב ולציין שמדובר בזיוף, אבל לך תדע (נפרט על כך בסוף הרשימה).
 
על כל פנים, ל"ואלס עם באשיר" יש כאמור סיכוי מצוין הפעם, בהיותו היצירה המקורית והייחודית ביותר בקטגוריה השנה, מול המתמודדים מצרפת, גרמניה, אוסטריה  ויפן. עד היום לא כל כך יודעים בארצות הברית איך לאכול אותו, כי הרי מדובר בשילוב מוזר של יצירת אנימציה-דוקומנטרי-סרט זר. אנימציה שאינה לילדים/ כל המשפחה? סרט מונפש ממוחשב שאינו מתוצרת דיסני או דרימוורקס? רק התהיות האוטומטיות האלה עשויות היו לגרום לחברי האקדמיה האמריקניים לבחור בסרטו של ארי פולמן, שכבר קטף את גלובוס הזהב בקטגוריה הזו ואת פרס הסרט הדוקומנטרי של איגוד הבמאים האמריקני, ורשם עוד זכיות ומועמדויות שונות בקטגוריות שונות בפסטיבלים בינלאומיים.
 
וקיים כמובן ההיבט האסטרטגי-פוליטי, שגם בו מסתמן ל"באשיר" יתרון בולט על פני מתחריו – דחיפה מאסיבית בלתי נלאית של "סוני פיקצ`רס קלאסיקס", חברת המייג`ור הגדולה המפיצה אותו באמריקה. לשם ההשוואה – ל"בופור", מועמדנו בשנה שעברה, שהתברג אף הוא לחמישייה הסופית כזכור, היה הרבה יותר קשה לגייס לובי אוהד שיספק רוב בטוח מבין חברי האקדמיה המצביעים, מאחר שהוא הופץ על ידי "קינו אינטרנשיונל", חברה בהיקף קטן הרבה יותר מאשר סוני.
 
מה שברור הוא שאם "ואלס עם באשיר" אכן יזכה, הוא יסגור חשבון עם שניים. ראשית עם האוסטרים, שסרטם "הזייפנים" גבר על "בופור" בשנה שעברה (והפעם הם מועמדים בשנית, בזכות "נקמה"). אבל יותר מכך עם "בין הקירות" הצרפתי. סרט זה של לורן קאנטה "חטף" לפני כמה חודשים באופן תמוה את "דקל הזהב", הפרס החשוב ביותר של פסטיבל קאן, ממש מתחת לחוטמו של "ואלס עם באשיר". לאנשי סרטו של פולמן נרמז באופן הברור ביותר שסרטם עומד לזכות, ונציגי החברה הגרמנית בקו-פרודוקציה אף הוזמנו להגיע לשם כך מברלין. אבל בסוף העדיף חבר השופטים את "בין הקירות", שצורף לתחרות ממש בדקה ה-90. כעת יכולים חברי האקדמיה לתבוע את עלבונו של "ואלס" ולגמול להם.       

השנה של נער החידות?

אבל באוסקר, צריך לזכור, יש עוד קטגוריות פרט לזו של הסרט הזר, שבה אנו מיוצגים. בסיכום 2008, אין מנוס מלהודות שזו הייתה שנת קולנוע אמריקני הרבה פחות טובה מקודמתה. בשנה שעברה התייצבו על קו הסיום שני סרטים חזקים וחשובים, "ארץ קשוחה" של האחים כהן ו"זה ייגמר בדם", של פול תומס אנדרסון. אלה היו סרטים פחות נגישים לקהל האמריקני שעשו מספרים יחסית לא כל כך גדולים בקופה. השנה אין בחמישייה מודלים בסדר גודל דומה, אלא סרטים הרבה יותר מסחריים שהקהל אהב.  נראה שזוהי השנה של "נער החידות ממומביי", של דני בויל. הסרט הבידורי, עם קריצה בולטת לבוליווד, על מחלק תה הודי שנגד כל הסיכויים מצליח לזכות בפרס הגדול ב"מי רוצה להיות מיליונר" ההודי ונאלץ להסביר איך ידע את כל התשובות - מגיע עם מומנטום חזק של זכיות מרכזיות בגלובוס הזהב וב"באפטא" (פרס האקדמיה הבריטית). עושה רושם שהוא יכבוש גם את חברי האקדמיה האמריקנית, למרות היותו הפקה בריטית טהורה.
 
מולו מתייצבים ארבעה סרטים. "פרוסט/ ניקסון" של רון הווארד, לטעמי הסרט הטוב בחמישייה, שלא רק משחזר אירוע תקשורתי-פוליטי-ציבורי היסטורי מכונן באמריקה, אלא גם עוסק בקשר הגומלין ובסטירות-לטיפות שבין הפוליטיקה והתקשורת בכלל. "הסיפור המופלא של בנג`מין באטן" של דייוויד פינצ`ר, אינו אלא מיני-סדרת הולמרק משודרגת, עם יפיוף הוליוודי (בראד פיט), על תקן אחד שנולד זקן, גדל הפוך ונעשה עם השנים יותר ויותר צעיר (מה שאפשר למחלקות המחשב הפוטו-שופיות בהוליווד להשתעשע בפיט בפאזות השונות של חייו). "נער קריאה", סרטו של סטפן דלדריי, עוסק ברומן מטריד בין אישה כבת 30, שומרת נשים במחנה ריכוז לשעבר, ובין נער בן 15, שרק מאוחר יותר לומד על עברה ומתמודד איתו. "מילק", סרטו של גאס ואן סנט, מביא את סיפורו האמיתי של הארווי מילק, פעיל זכויות האדם וההומוסקסואל הראשון שנבחר למשרה ציבורית, חבר מועצה, בעיריית סן פרנסיסקו - ושילם על כך בחייו.    
 
מעניין לציין שאף אחד מחמשת הסרטים שברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אינו פרי של תסריט המבוסס על סיפור מקורי שנהגה ונכתב במיוחד למדיום. "נער החידות ממומביי" עובד (תוך נטילת חירויות רבות) מספרו של ויקאס סווארופ, "פרוסט/ ניקסון" היה קודם לכן מחזה של פיטר מורגן (שגם חיבר את התסריט), "הסיפור המופלא של בנג`מין באטן" עובד מספרו של סקוט פיצג`רלד ואילו "נער קריאה" מהנובלה של ברנהארד שלינק. התסריט המקורי היחיד הוא של "מילק", אלא שכאמור הוא מבוסס על ביוגרפיה של איש ציבור, ולפיכך גם כאן לא מדובר ביצירה סיפורית עצמאית. את דלות החומר ההוליוודית, או אם תרצו את חוסר המקוריות בתסריטים שמגיעים מהוליווד להתמודדות השנה צריך לייחס, חלקית לפחות, לשביתת התסריטאים הגדולה בהוליווד, שפרצה ב-5 בנובמבר 2007 והסתיימה ב-9 בינואר 2008.   
 
לקטגוריית הבימוי התברגו חמשת במאי סרטי קטגוריית הסרט הטוב ביותר, וגם כאן הסיכויים נוטים לכיוונו של דני בויל הבריטי. בהקשר זה צריך לציין שבעוד שבטקס גלובוס הזהב הייתה נציגות יפה (כולל זכייה) לסרט בולט נוסף השנה, "חלון פנורמי", של סם מנדז, במועמדויות לאוסקר הוא כמעט לא בא לידי ביטוי. מייקל שאנון מועמד בקטגוריית שחקן המשנה והסרט צבר עוד שתי מועמדויות בקטגוריות טכניות. גם סרט ראוי נוסף, "המתאבק", לא מצא את דרכו לחמישיית המועמדים לאוסקר, וכך היה גם ב"גלובוס הזהב", אך כמובן מיוצג על ידי מיקי רורק, הקאמבקיסט של השנה, בקטגוריית השחקן הראשי.
 
וכאמור, בסוף השבוע פורסם מסמך "מטריד", של הדלפה כביכול ממשרדי האקדמיה לקולנוע בלוס אנג`לס, על מה שנראה כנייר מכתבים רשמי של האקדמיה, וחתום על ידי נשיא האקדמיה סיד גאניס. המסמך מפרט את רשימת הזוכים באוסקר ה-81, ואין בו הרבה "הפתעות". על פי המסמך, הסרט הזוכה הוא "נער החידות ממומביי", הבמאי דני בויל, השחקן הראשי מיקי רורק, השחקנית הראשית קייט ווינסלט, שחקן המשנה הית לדג`ר, שחקנית המשנה אימי אדמס ("ספק"), סרט האנימציה "וול-E" והסרט הזר הטוב ביותר – "פרידות" היפני. ממשרדי האקדמיה יצאה הכחשה גורפת שזוהי רשימת הזוכים, ונטען על ידי דוברה שמדובר ב"זיוף מוחלט", וש"הקולות עדיין נמנים". לפחות לטובת "ואלס עם באשיר", נקווה שכך הם פני הדברים.   
 
ולסיום, ההימורים שלי בנוגע לזוכים בקטגוריות המרכזיות: סרט השנה – "נער החידות ממומביי"; במאי השנה – דני בויל; השחקן הראשי – מיקי רורק ("המתאבק"), השחקנית הראשית – קייט ווינסלט ("נער קריאה"); שחקן המשנה – הית` לדג`ר ("האביר האפל"), שחקנית המשנה – פנלופה קרוז ("ויקי כריסטינה ברצלונה"), הסרט הזר – "ואלס עם באשיר", סרט האנימציה – "וול-E".