משתנים כל הזמן
 
לא פשוט לתפוס את חברי  להקת "סמוקי" לפני הגיעם לישראל – הם נמצאים באוסטרליה, אחת התחנות בסיבוב ההופעות העולמי הנוכחי שלהם. טרי אטלי, הבסיסט ואחד הקולות בהרמוניה הווקאלית הבסיסית של הלהקה, וגם חבר הלהקה המקורי היחיד, בן דור המייסדים, מוצא זמן להשיב על שאלות באי מייל. 

דווקא משום שאתה בוגר כל התקופות, כל ההרכבים וכל הגלגולים של הלהקה מאז הקמתה, אני שואל את אטלי בן ה-57, יליד יורקשייר, אולי תוכל לגלות לי כיצד אתם שורדים כלהקה כבר יותר משלושה עשורים? אטלי, מתברר, הוא שועל "זקן" ערמומי. "מכיוון שזה סוד שאף אחד עוד לא הצליח לפצח, אין סיבה לשבור אותו עכשיו", הוא כותב. "בוא נשאיר את זה ככה. מה שכן אני יכול לגלות הוא שמאחר שאני נמנה עם דור המייסדים, אני דואג לכך שתהיה המשכיות במסורת של הלהקה, בסאונד שלה ובאופן שבו היא מופיעה בפני הקהל, המעריצים מאז ואלה החדשים".
 
למעשה, הכול התחיל כבר ב-1965, כאשר כמה חברים לכיתה בבית הספר בהיטון שבבדפורד הקימו להקה, שנקראה תחילה "הין", אחר כך "הספינקס" ולאחר מכן "אסנס". היא הייתה מורכבת מכריס נורמן (קולות, גיטרה, פסנתר), אלן סילסון (גיטרה סולו, קולות), רון קלי (תופים) ואטלי. הם הופיעו במועדונים קטנים בברדפורד וסביבותיה. עד סוף שנות ה-60 שונה שם הלהקה המתהווה פעמיים נוספות, ל"אליזבתנס" ו"קיינדנס", המתופף קלי פרש ממנה, ועד אמצע שנות ה-70 היא עברה עוד כמה שינויים, גלגולים, ניסיונות פריצה, הוצאות סינגלים וכו`. לאחר ששונה שם הלהקה פעם נוספת, ל"סמוקי", יצא סוף סוף בפברואר 1975 אלבום הבכורה שלה. אבל בשלב זה עדיין לא הגיעה ההצלחה המקווה.
 
האלבום השני הוא בעל שם סמלי המעיד על גלגוליה של הלהקה, "משתנים כל הזמן". נאמנים לשם   ריככו החברים את הסאונד הרוקיסטי שלהם מאלבום הבכורה, ויצרו שירים בעלי עיבודים מעודנים לכלי מיתרים, גיטרות אקוסטיות ותפרו למרקם גם הרמוניות ווקאליות – מה שהפך בסופו של תהליך לסימן ההיכר המובהק שלהם. הסינגל הראשון מתוכו, "אם את חושבת שאת יודעת לאהוב אותי", הראה סוף סוף סימנים של הצלחה בכמה מדינות אירופיות. בעקבותיו בא "אל תנגני לי את הרוק`נ`רול שלך", שתרם עוד משהו להפצת בשורת "סמוקי".
 
אבל סכנה ברורה ומוחשית הגיעה מכיוון ארצות-הברית, בדמות איום בתביעה על ידי כוכב הסול האמריקני סמוקי רובינסון (שביחד עם הרכבו נקרא "סמוקי רובינסון והניסים"), שחשש שמא המעריצים יתבלבלו בינו לבינם. הפשרה הייתה שלהקת "סמוקי" שינתה את איות שמה מ-Smoky, הזהה לזה של רובינסון, ל-Smokie, ובכך נפתרה הבעיה. האלבום השני, "מידנייט קפה", המשיך את המומנטום החיובי והסינגלים "משהו הופך אותי לעצוב", "וויילד וויילד איינג`לס" ובייחוד "אפגוש אותך בחצות" - הפכו ללהיטים מודולריים, שביססו את מעמדה של הלהקה. 

אבל כאשר יצא, בנובמבר 1976, Living Next Door To Alice, הוא הפך עד מהרה ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. השיר הבא, Lay Back In The Arms Of  Someone, סיפק אף הוא את הסחורה בגדול, והפך את ההרכב לתופעה כלל-אירופית שמוכרת מיליוני אלבומים וסוגרת הופעות סולד-אאוט בזו אחר זו. האלבומים הבאים, Bright Lights & Back Alleys (77`) ו-The Montreux Album (78`), הפכו אף הם לרבי מכר סוחפים והניבו להיטים. בהמשך הוקלטו שני דואטים מוצלחים של הסולן נורמן עם הזמרת הפופולרית אז, סוזי קוואטרו, שהצליחו אף הם.
 
מ-1979 החל ירידה הדרגתית בפופולריות של "סמוקי", וב-1982, לאחר שני אלבומים כושלים של הלהקה ואלבום סולו של נורמן, החלה דינמיקה שהובילה לפרישתו של הסולן, ב-1986, בדיוק כשהלהקה תכננה מהלך של קאמבק. נורמן הוחלף על ידי אלן בארטון, שהיה קודם לכן סולן להקת "קטיפה שחורה", שחברי "סמוקי" היו מיודדים איתו, והיה לו צבע קול דומה לזה של נורמן. גם חברים אחרים בלהקה התחלפו ולהרכב הצטרפו מרטין באלארד (קלידים) וסטיב פינל (תופים). מאוחר יותר הצטרף גם הגיטריסט מיק מקונל.
 
Who The Fuck Is Alice
 
האלבומים שיצאו בשנים שלאחר מכן לא החזירו את הלהקה לימי התהילה שלה.  זאת, עד ל-1995. אז, לאחר צאת האלבום Celebration, שנה קודם לכן, שהכיל מלהיטי העבר שלהם, בעיבודים חדשים - Living Next Door To Alice, שאותו ביצעו בדואט עם הקומיקאי רוי צ`אבי בראון, הפך פתאום ללהיט מחודש. ואחר כך אירע מהלך מתגלגל, בלתי צפוי אף הוא, שראשיתו בהופעה באירלנד, שבה הקהל שאג בפזמון שוב ושוב Who The Fuck Is Alice, ודי.ג`יי הולנדי ייצר לשיר רמיקס עם התוספת הזו, שהתבררה כקריטית. "סמוקי" הקליטו גרסה חדשה לשיר שכללה את  התוספת, ונכנסו להיסטוריה בתור הלהקה הראשונה שזוכה בכבוד (המפוקפק?) להצעיד בין עשרת הגדולים בבריטניה שיר המכיל את המילה "פאק".
 
אני שואל את אטלי, האם הוא יכול לתאר את הקריירה של הלהקה ללא השיר הזה, שהיה הגורם העיקרי לקאמבק הגדול שלה באמצע שנות ה-90. "אליס הייתה נורא טובה אלינו במרוצת השנים, וזה היה ועדיין שיר מאוד אהוב על הקהל", הוא משיב, ומוסיף בפוליטיקלי-קורקטיות: "אבל היו לנו לא מעט להיטים נוספים אחרים שהקהל התחבר אליהם ועדיין אוהב אותם בהופעות שלנו כיום".
 
למרבה הצער, זמן קצר לאחר הקלטת "אליס" על ידי בארטון בגרסה החדשה, פקדה טרגדיה את הלהקה. בעת שהם היו בדרכם לאחת ההופעות בגרמניה, התהפך האוטובוס שלהם בשעת סערה. בארטון נפצע אנושות וכעבור חמישה ימים בטיפול נמרץ נפטר. לאחר הזעזוע שפקד את "סמוקי", החליטו חברי ההרכב להמשיך בפעילותם ובחרו במייק קראפט להיות הסולן החדש. מאז ועד היום הלהקה ממשיכה להוציא אלבומים ולהופיע, בשיריהם ובגרסאות כיסוי ללהיטי אחרים.
 
אתם להקה בריטית, אבל סגנונכם מאוד מזכיר את הקאנטרי האמריקני. מאין ההשפעה?
 
"כמעט מראשית הדרך זה היה עבורנו סגנון טבעי שבחרנו בו, אבל אני מניח שהוא מושפע במידה מסוימת מלהקות כאלה ואחרות מתחילת הסבנטיז, כמו `קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג`, `הנשרים`, ואסור לשכוח גם את `ההוליס`, שהיו אשפי ההרמוניה הקולית בתקופה ההיא, וכמובן שגרהם נאש היה חבר בלהקה הנהדרת הזו".
 
אתם אוהבים גם לעשות גרסאות כיסוי לשירי אחרים.
 
"היה לנו רק פרויקט אחד כזה, האלבום Uncovered And Uncovered Too, שיצא ב-2001 ובו עשינו גרסאות כיסוי לשירים שאנחנו אוהבים במיוחד. אנחנו מבצעים חלק מהם בהופעות שלנו".                  
 
מתי תוציאו אלבום מקורי חדש?
 
"למען האמת, הוצאנו ב-2008 את האלבום Eclipse. הוא אמנם לא היה מקורי, אבל הכיל להיטי עבר שלנו, שהגשנו אותם בטיפול חדש ובעיבודים חדשים. כרגע לא מתוכנן עדיין משהו נוסף".
 
מה אתה זוכר מההופעות הקודמות שלכם כאן ב-2004?
 
"אני זוכר טוב את שני הקונצרטים שלנו, בתל-אביב בחיפה. אני זוכר גם את מזג האוויר הנהדר, ושישבנו לאחר שסיימנו להופיע בחוף הים על בירות, כל חברי הלהקה עם הצוות הטכני שלנו. היה כיף. אני זוכר גם שנסענו לירושלים וביקרנו במקומות הקדושים. זה היה עבורי משהו מדהים, מכיוון שגדלתי כקתולי".
 
למה יכול הקהל הישראלי לצפות מכם בהופעות הפעם?
 
"זו תהיה הופעה שתשלב להיטים ישנים, מהמיטב שלנו, וגם שירים חדשים, עם הרבה כיף ואנרגיות. אנחנו כבר מצפים להיות אצלכם ולעלות על הבמה. בינתיים ד"ש למעריצים".

"סמוקי" יופיעו ביום חמישי ה-26 בפברואר ב-20:30 בהיכל התרבות בתל-אביב וביום שישי ה-27 בפברואר ב-21:00 במרכז הקונגרסים בחיפה. 

לרכישת כרטיסים באתר הבמה!