שמחת המלווים - קימלמן, גוטפריד, הולן ואורון לנגן עם לו מריני היא שעשתה את המופע
אלברט אינשטיין שופע הלצות
כל מי שאוהב בלוז לא ישכח את הסקסופוניסט שעובד במטבחה של ארתה פרנקלין בסרט "האחים בלוז" ונפרד ממנה תוך שהוא רוקד עם הסקסופון על דלפק הבאר. צופי הטלוויזיה זוכרים אותו כחבר להקת הבית של "מוצ"ש בשידור חי". אך את תקליט הבכורה שלו הוציא בגיל מבוגר יחסית-58. הסיבה היא שלו מריני הוא נגן לכל עת. רוק, בלוז, ג`אז מודרני ומוזיקה פאנקית – כל אלה יושבים לו בקצות האצבעות.
בהופעותיו בישראל זכה מריני לליווי מהרכב פיוז`ן ותיק של מוזיקאים ישראלים שנפגשו החל משנות השמונים בהרכבים רבים וביניהם הלהקה הבלתי נשכחת "משיכת יתר". בתקופת הזוהר של אותן שנים ניגנו גם רביעיית מינואט, ורביעיית "אסטה" וכולן התחרו זו בזו. מאז הפך עמיקם קימלמן למנהל של בית הספר "רימון" וירון גוטפריד הוא מנהלה המוזיקלי התזמורת הקאמרית הקיבוצית. רוני הולן מרכז את לימודי ההקשה ברימון ויוראי אורון הוא בסיסט מבוקש ביותר בארץ ובחו"ל.
לא באתי עם ציפיות גבוהות: לו מריני הצטיין בעיקר כחלק מסקציית כלי הנשיפה וכמלווה נהדר של זמרים ועל הבמה לא היו זמרים. אי אפשר לשחזר את "דם יזע ודמעות" המיתולוגית או את ג`יימס בראון אבל התאכזבתי לטובה. לו מריני נראה כמעט כפי שזכרתי אותו – קצת יותר מהוה, מעין אלברט איינשטיין חביב, שופע הלצות וסיפורים. משומש - אבל במצב טוב. מאוד חי על הבמה, נגינתו בסופרן סקסופון אמנם קצת צרחנית ומתאימה יותר לרוק מאשר ג`אז, אבל בטנור יש לו צליל חם ונעים המזכיר במעומעם את הסאונד והפרזות של דקסטר גורדון - רעיונות מלודיים טובים וחוש טוב להלחנה.
הלחנתו היא שמרנית, אמנם, אבל קצבית מאוד ובעלת הפתעות קטנות בשטח ההרמוניה. עיקר ההנאה שלי היה הפעם מהמלווים - ובעיקר שמחת המלווים לנגן עם מריני. את ירון גוטפריד לא שומעים הרבה מאז הפך למנצח עסוק שמלחין עבור תזמורת הקיבוצים, לכן שמחתי לשמוע אותו בקטעים פאנקיים על האורגן ועוד יותר בקטעי סולו ארוכים שסחטו הרבה תשואות.
רוני הולן אינו מרבה בקטעי סולו אבל כשניגן לבד-היו אלו שלוש דקות מאוד תמציתיות ומוזיקליות. הוא מלווה אדיר שיודע לעשות פיוז`ן מבלי לדפוק בפראות על התופים אלא ההפך הגמור- לנגן נקי מאוד ובאופן מובהק בכל רכיבי המערכת. יוראי אורון הוא מטובי הבסיסטים שלנו ומספר פעמים ניגן בבס קול שני למנגינה.
ואשר לעמיקם קימלמן-תמיד כשאני שומע אותו אני מצטער שהפך למנהל "רימון". מספר קטעים בערב היו הלחנות מקוריות שלו,והוא השתלב יפה מאוד כעזר כנגד מריני. קימלמן אוהב לנגן טנור בשנים האחרונות אבל אני מאמין שהכוח שלו האמיתי הוא עדיין באלטו: ברגעים הטובים - הוא ניגן אלטו- מריני ניגן בטנור, גוטפריד בהאמונד ויוראי אורון הקפיץ את האגודל בבס פיוז`וניסטי נוצץ.
גם בלוז היה לנו ולא סתם –אלא הקטע Blue Monk של תלוניוס מונק. מריני התגלה כנגן בלוז שורשי וכפי שאמרנו - נגן לכל עת.
שמו המוזר לכאורה של הערב Saxo – Bop – Rock"" שנועד למשוך גם קהל צעיר חובב רוק, תאם במידה רבה את תוכן הערב, אם כי מוזיקת רוק לא נוגנה ממש אלא ג`אז-רוק. בהקדמה למופע דיבר הסקסופוניסט ארז בר נוי על הרגע קסום שבו הנגן מסקציית הליווי מקבל את הבמה לכמה שניות. למריני היו לאורך ההיסטוריה רגעים קסומים רבים: עם פראנק זאפה, אריתה פרנקלין ואפילו באירוויזיון בירושלים היה לו סולו קטן. מכל אלה נשארו לו הזיכרונות ובהם שיתף אותנו במילים. אך הכוכבים של הערב היו הפעם המלווים ולא הסולן.
Saxo – Bop – Rock, לו מריני – סקסופון טנור,סופרן וחליל עמיקם קימלמן – סקסופון אלט וטנור .ירון גוטפריד- פסנתר, אורגן האמונד, יוראי אורון – בס חשמלי, רוני הולן – תופים. 26 במרץ, מוזיאון תל אביב סדרת ג`אז חם. הפקה: "שמיים".