רסיטלים באווירה סלונית

ליהודה שרייר יש זכות חלוצים בישראל, לפחות בישראל של המוזיקה. לפני שנים הוא היה נגן הגיטרה הראשון שזכה בפרס פרנסואה שפירא. כאן צריך לעצור ולרגע ולהבהיר שתחרות  שפירא, שהיום כלולה כמקצֶה בתחרויות האביב, הייתה בשעתה התחרות החשובה בישראל. אלא שבאותם ימים לא היו מקצים למשפחות כלים וכל הכלים התחרו זה בזה. גיטרה התמודדה מול פסנתר, חצוצרה וצ`לו, למשל. זכייה בפרס היוקרתי מול חבר שופטים שכלל מוזיקאים מכל התחומים, משמעותה הייתה שהמוזיקאי הזה היה בעיני חבר השופטים לפחות המוזיקאי הטוב בישראל בכל הכלים. תחרות קשה והישג לא מבוטל. מאז ועד היום נמנה שרייר עם צמרת נגני הגיטרה בישראל ועל תיבת הגיטרה שלו רשומות שעות רבות של הופעות בעולם ובארץ וכמובן שעות הוראה באקדמיה הירושלמית.
 
מדוע שבוע הגיטרה ולא פסטיבל?
 
"רציתי ליצור בידול בין כל הפסטיבלים שיש כאן ובעצם גם מן הפסטיבלים לגיטרה שהתקיימו כאן בעבר ונקראו פסטיבל הגיטרה. ו..האירוע נמשך שבוע ולכן `שבוע הגיטרה`. אבל חלק לא מבוטל בקהל עדיין קורא לאירוע פסטיבל".
 
למה בעצם צריך ריכוז אירועים כזה לכלי אחד?
 
"אני עשוי להישמע לא אורתודוכסי, אבל זה כמו חנות קטנה וקניון. ברגע שיש ריכוז אירועים אתה, הקרוב לגיטרה, כנגן, או כמאזין חש שאינך יכול להפסיד ואתה חייב להימצא שם.  קונצרט בודד של גיטרה עשוי להיבלע מהר מאוד בים הקונצרטים, כך ברור לכל שישנם מוקדי עניין".
 
המשכן הנוכחי מרכז פליציה בלומנטל הוא הכתובת הקבועה שלכם?
 
"בשנים האחרונות מוזיאון תל-אביב היה הכתובת הקבועה שלנו. אבל כשאביגיל ארנהיים הפסיקה לעבוד, מחליפתה סמדר שזר (ז"ל) לא מצאה לנכון להמשיך ואז פנינו לאביגיל במרכז פליציה בלומנטל וזו הפעם השנייה שאנחנו פועלים מן המרכז שברח` ביאליק.  אני חייב לומר שלמרות שרשמנו גם הצלחות בקופה של המוזיאון, וגם היום שני קונצרטים הפתיחה והנעילה מתקיימים במוזיאון, הרי שהאולם הטבעי יותר לצליל המעודן של הגיטרה הוא האודיטוריום במרכז בלומנטל. קהל של מאה מאזינים ברסיטל לגיטרה הוא קהל מצוין, האווירה הסלונית והחלל האקוסטי אידיאליים לכלי". 

ביטוי טכנולוגי רהוט על חשבון אמירה אישית

מה מאפיין את נגינת הגיטרה ב-2009, מה השתנה בשנים האחרונות?
 
"מה שקורה בתחום הגיטרה, אינו ייחודי כל כך לגיטרה ולמען האמת אינו ייחודי לישראל. אנחנו לצורך זה הולכים אחרי אופנות עולמיות. אנחנו מחפשים את הביטוי הטכנולוגי הרהוט, אבל הוא גם כשהוא מצוי, הוא מגיע על חשבון אמירה אישית. אולי אני נשמע קשיש אבל בכל זאת כשאני מעלה שמות אמנים כמו הצ`לן הקטלאני פבלו קזלס, הפסנתרן ארתור רובינשטיין, נגן הגיטרה אנדרה סגוביה, האישיות, האמירה קדמו לטכניקה. האמירה תופסת פחות מקום. צעירים מחפשים דרך מהירה להגיע למטרה שהם מציבים לעצמם".
 
יש דבר כזה בלימוד כלי, דרך מהירה?
 
"כן אפשר לביצוע חיתוכי דרך, קיצורים ועקיפות ולזרז תהליך לימודי. אבל התוצאות הן שניתן לשמוע את הקיצורים והנגן המוכשר, אפילו מוכשר מאוד, מנגן ללא אמירה אישית שלו. אבל זה כאמור אינו נסגר בתחומה של הגיטרה. זה נכון לכל הכלים".
 
ובאשר למגוון, יש שינויים מרכזיים שניתן לעמוד עליהם?

"בישראל של היום יש לאטוניסטים (נגני לאוטה),  גמביסטים (נגני ויולה דה גמבה), תיאורביסטים (נגני תיאורבו) וצ`מבליסטים בקבוצה זו ניתן לכלול גם את נגני גיטרת הבארוק שמתרבים בארץ, בשונה מן העבר".
 
ובנוסף לבארוק יש תחומי עניין אחרים לפסטיבל?

"יש חיבורים שונים, גיטרה אקוסטית קלאסית שעליה מנגן נגן ג`אז. פלמנקו שהולך עם מוזיקת הבארוק. נגן גיטרת ג`אז שינגן גיטרה קלאסית. גם ביצירות הפותחות של אלכסנדר וינציקי יש תערובת ג`אז וקלאסי. הפסטיבל נפתח עם ערב טעימות שהשתתפו בו  ארבעה נגני גיטרה שמופיעים גם ברסיטלים משלהם בפסטיבל. יורם זרביב מישראל, אלכסנדר ויניצקי מרוסיה ואנדרי סימוני מצרפת ואני. יש עוד נגנית גיטרה, אנה וידוביץ` מקרואטיה, שתצטרף ביום השני.  
 
"זה המקום אולי לומר שיש השנה שני נגני גיטרה צעירים. מאיה שנפלד ואיתמר לוריא שניהם זכו בתחרויות פנימיות באקדמיה ולאו דווקא סיימו במקום הראשון, השתמשתי בשיקול הדעת שלי ולפי החלטתי את מי לצרף".
 
יש הופעות גם מחוץ לתל-אביב?
 
"כן. בבית המוזיקה בשפרעם בגליל שם תופיע אנה וידוביץ`. אעמר נחלה, מנהל בית המוזיקה בשפרעם, אוהב את צליל הגיטרה וניאות לארח אותנו. ויורם זרביב מושך לכיוון הדרומי לאשקלון". 
 
 
שבוע הגיטרה ייערך בין התאריכים 28 במרץ – 4 באפריל במוזיאון תל-אביב, במרכז פליציה בלומנטל ובבית המוזיקה בשפרעם.