מהגרסה הפולנית ל"קרום" העולה בתיאטרון הקאמרי מתברר כי אפשר לשבש גם את חנוך לוין
השפע עובד לרעת המחזה
שעתיים וארבעים וחמש דקות ללא הפסקה דרושות לבמאי קז`ישטוף ורליקובסקי כדי להגיד משהו שחנוך לוין ידע להגיד בחצי הזמן. השאלה היא כמובן אם יש לכך הצדקה, ואת התשובה עליה יכולה לתת רק ההצגה עצמה. אם היא מחזיקה את המחזה, מעשירה אותו באמצעים בימתיים, ברעיונות מקוריים, במשחק מרתק, ובתפיסה כללית – ואם אלה משכנעים את הקהל שלפניהם יצירת תיאטרון איכותית.
אם לשפוט על פי התגובות בפסטיבלים הרבים שבהם ביקרה ההצגה הזאת בדרך אלינו, וכפי שיחסי הציבור שלה הדגישו, הבמאי שהביא לנו בשנה שעברה את גרסתו המרשימה ל"הדיבוק", הצליח ביותר גם בגרסתו למחזה של לוין. אם לשפוט על פי מה שהועלה אמש בתיאטרון הקאמרי, המארח את פסטיבל התיאטרון הבינלאומי לציון 100 שנות תל-אביב, יש בהצגה הזאת די חומרים שמהם אפשר להגיע לתוצאות גדולות.
הצרה היא שהחומרים האלה, השִפעה המרשימה של הברקות בימוי, של עיצוב במה ותאורה, ושל משחקם המצוין של כל חברי הלהקה אינם מתחברים באמת ובתמים למה שניתן לכנותו בשתי המילים "חנוך לוין". ולא שאין בהצגה הזאת רגעים שנוגעים בעולם הזה שלוין ידע לבטאו בשפה ובתמונות שהמעט בהם החזיק את המרובה. כל משפט, כל פסיק, כל היסוס, כל ביטוי אצלו היו מדויקים, וללא סרח עודף. בהצגה הזאת השפע הבימתי פעל כנגד המחזה.
עלילת המחזה מספרת על קרום, רווק שעלומיו חלפו, השב לארץ ומחדש את קשריו עם אהובתו משכבר טרודה, ואף מתכנן לשאת אותה לאישה. אלא שהרעיון משתבש כשאישה יפה ועשירה, דופה, חולפת על פניו והוא שוקע בחזרה אל חלומות העולם הגדול וכיסופיו לחיים אחרים. טרודה נישאת לתכתיך, ואילו החבר הטוב תוגתי, שמתלבט אם להתעמל ולהתקלח בבוקר או בערב, הוא זה שזוכה באישה, דופה. ההתרגשות מנועזותו ממיתה את תוגתי, דופה בורחת, וקרום נותר ערירי אחרי שגם אמו מתה. יש עוד פרטים, אבל בעיקרו זה הסיפור.
משחק מרשים ותאורה נפלאה
ורליקובסקי יצר כמה תמונות נפלאות, גם אם לא תמיד שייכות לתמונה התל-אביבית שהוא יוצר לכאורה בעזרת סרטוני וידיאו המוקרנים על המסך הגדול ברקע. כך למשל כשתוגתי מת גופתו נשרפת, וחבריו מפזרים את האפר מתוך הכד על השולחן העגול, ואז הם נושפים בו – כמו בנרות של עוגת יום הולדת – ומפזרים אותו לכל עבר.
אבל ורליקובסקי לא הסתפק בכך. הוא יצר חורים כדי שיוכל למלא אותם באפקטים שונים – בעיקר של התאורה המצוינת, העשירה ברעיונות מקוריים, שעיצבה פליס רוס, התרומה הישראלית השנייה להפקה – ובשעשועי דיאלוג במה-קהל, כולל הושבת כמה משחקניו בשורה הראשונה לצורך זה או אחר. כל זה היה יכול עוד לעבוד, אבל במחצית הדרך כבר היה ברור שהוא מיצה את הראווה ומעתה הוא ממחזר את רעיונותיו בדרכים שונות, מוסיף טקסטים, וכמו מושך את הזמן כדי להשיג עוד אפקט, כמו הופעת דראג של תכתיך.
בכל מקרה אחת התוצאות המוזרות של תפיסתו הייתה שקרום עצמו, למרות משחקו הטוב של יאצק פוניידז`לק, הפך לדמות משנית למדי בפנורמה של הבמאי. מי שזכו לטיפול קצת יותר מסור היה חברו תוגתי ואשתו דופה, במשחק נפלא של רדבאד קלינסטרה ומלגוז`יטה הייבסקה-קז`ישטופיק, דולצ`ה המדהימה של זיגמונד מלנוביץ` וגם מלגוז`טה רוז`ניאטובסקה כאמו של קרום.
ההצגה מועלית עוד פעם אחת יחידה, הערב, לטובת חוקרי המחזאות של לוין ושוחרי התיאטרון הפולני האיכותי, גם אם לא לטעמי הפעם.
19/04/2009
:תאריך יצירה
|