פסטיבל דוקאביב לסרטים דוקומנטרים יתקיים השנה בין התאריכים 16-7  במאי 2009 באולמות שונים בתל-אביב.

מדי שנה מוקרנים במסגרת דוקאביב מיטב הסרטים הדוקומנטרים הנעשים בישראל וברחבי העולם ומציגים פסיפס אותנטי של החברה הישראלית על כל גווניה. כל הסרטים נבחרים בקפידה על ידי ועדות מיון הכוללות אנשי מקצוע מתחום הקולנוע, הטלוויזיה והתרבות בראשות המנהלת האמנותית של הפסטיבל, אילנה צור.

לצד עשרות ההקרנות, מתקיימים מפגשים בין יוצרים מקומיים ובינלאומיים, מסגרות של כיתות אמן וכנסים מקצועיים לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית, דיונים תימטיים ואירועים מיוחדים אליהם מוזמנים אורחי הפסטיבל מחו"ל, אנשי תעשיית הקולנוע הישראלית וכמובן הקהל הרחב.

במהלך עשרת ימי הפסטיבל יוקרנו  כ- 80 סרטים בבכורות בינלאומיות וישראליות. הפסטיבל נערך במקביל בסינמטק תל-אביב, ב-ZOA – בית ציוני אמריקה, במוזיאון תל-אביב לאמנות ולראשונה גם בנמל תל-אביב, שם יוקרנו במשך שלושה ערבים סרטים דוקומנטריים מוזיקליים לקהל הרחב ולאחריהם – מסיבות DJ.  

בנוסף, הפסטיבל הרחיב את מגוון התחרויות המתקיימות במסגרתו. לצד התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית, תחרות סרטי הסטודנטים ותחרות דוקצעיר, מתקיימות מסגרות תחרותיות נוספות. אחת מהן היא אירוע הפיצ`ינג, שבו מציגים סטודנטים לקולנוע רעיונות לסרטים דוקומנטריים בפני פאנל מקצועי.

תחרות אחרת היא הדוקו CHALLENGE לסרטים דוקומנטריים קצרים, הנעשים במשך חמישה ימים בלבד בזמן הפסטיבל. מסגרת נוספת היא "קולנוע לשם שינוי" לסרטים דוקומנטריים ארוכים בשיתוף קרן גשר לקולנוע רב תרבותי והרשות השנייה לקולנוע וטלוויזיה.
 
סרטי התחרות הישראלית

אמא, תגידי

לגבי דידי, אימא היא מקום שאין לו אחיזה במציאות. כל הפצעים שלי מתחילים מהאכזבה הבסיסית הזו, ולעולם אין אני לומדת. המקום הזה שהוא הבטחה לרוך וקבלה אינסופית, היה עבורי אזור רדוף וזרוע קוצים. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לעשות עליה סרט. "רק כך תצליחי לפתור את הסבך שביניכן" היא אמרה. כשהייתי קטנה נהגנו לישון באותה מיטה.  בלילות היא הייתה צועקת ובוכה לתוך החושך, ואני הייתי חסרת אונים מול עוצמת הכאב.  היום, כשהיא ילדה בת 78 ומחפשת נחמה במבטי, אני מצליחה לזכור רק את הבדידות ואת האכזבה שלה ממני ושלי ממנה. בדרך נס מצאנו דרך זו אל זו דווקא דרך מחלת הסרטן שלי, שחיברה בינינו והפכנו להיות שוב אמא ובת. סוג של הפי אנד.

בימוי ותסריט: אורנה בן דור ועמי טיר . הפקה: מור טרגר דלריה, אולפני הרצליה. צילום: יריב מור. עריכה: עמי טיר. מוזיקה: אבי בללי. אנימציה: נועם אמיר ושגיא שטרן. פסקול: תומר אליאב וישראל דוד. 

בדרך למעלה

ברומניה בתקופתו של הרודן צ`אושסקו, ההפלות לא היו חוקיות, ובתי היתומים התמלאו בילדים לאימהות שלא רצו בהם. שם גדלה ליהן עד גיל 4. אז הגיע זוג חשוך ילדים מישראל, ומבין כל הזאטוטים העזובים שבכו במיטותיהם – בחרו בה, ילדה יפה עם עיניים גדולות ועצובות. בחיים של ליהן עם הוריה החדשים לא היה אפילו רגע אחד של חסד. היא גדלה כילדה שברירית ומפוחדת בצל אם מתעללת. בגיל-14 ברחה משם. מהר מאוד מצאה את עצמה ברחוב. לבדה בעולם היא מלמדת את עצמה לשרוד, מחפשת דרכים להפיג את בדידותה. "בדרך למעלה" מגולל סיפור אנושי על מאבקה של נערת רחוב כנגד כל הסיכויים, באמצעות חלום אחד על משפחה. דרך סיפורה של ליהן נחשף עולמם האכזרי של ילדי הרחוב החדשים.

בימוי וצילום: שירלי ברקוביץ. הפקה: קלאודיה לוין. חברת הפקה: קלאודיוס פילמס. עריכה: שרון ברוק. תחקיר: שירלי ברקוביץ. פסקול: תומר אליאב. מוזיקה: אלי סורני.

גוגל בייבי

מסע בין שלוש יבשות המגולל את סיפורה של תעשיית ייצור התינוקות בעידן הגלובליזציה. דורון, יזם ישראלי מציע שירות חדש - הפקת תינוקות. מהמחשב בבית, הלקוחות בוחרים את המטען הגנטי הרצוי והוא עושה את השאר: זרעים נשלחים במיכלים קפואים למעבדה בארה"ב, ביציות נקנות דרך האינטרנט ועשרות עוברים מיוצרים, מוקפאים ונארזים במיכלי חנקן נוזלי. העוברים מוטסים במשלוח אווירי להודו - שם הם מוחדרים לרחם של פונדקאיות מקומיות. באנאד שבצפון הודו מציעה ד"ר פטל "חממה" לגידול תינוקות בתנאים מערביים: מהרגע שמוחדר עובר לרחם של פונדקאית היא נדרשת להיות בהשגחה ובפיקוח רפואי צמוד 24/7 במשך תשעה חודשים. הלקוחות אמורים לבוא לאסוף את התינוק במזל טוב בתום תקופת ההריון .

הפקה ובימוי: ציפי ברנד פרנק. תסריט: ציפי ברנד פרנק, טל רבינר, צבי פרנק. צילום: אורי אקרמן. עריכה: טל רבינר. פסקול: גדי רז, איציק כהן. מוזיקה: קרני פוסטל.

האסיר

אדם בן שישים משתחרר מהכלא כדי לגלות שמשפחתו מתנכרת לו. לבדו בעולם הוא מנסה לשרוד את חייו החדשים-ישנים.

בימוי: אסף סודרי. צילום והפקה: אבו-סמי. עריכה: יוני צרויה. פסקול: אלכס קלוד.

החברה הכי גרועה בעולם

שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן. למרות שהם אנשים רגישים, בעלי חוש הומור ומשכילים מאוד, אין להם כל מושג בניהול עסקים, החברה שלהם מפסידה כסף רב, ונמצאת תמיד על סף פשיטת רגל. הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

בימוי: רגב קונטס. הפקה: אילון רצ`קובסקי, יוסי עוזרד, גיא יקואל, נועה ליפשיץ. חברת הפקה: יולי אוגוסט הפקות. תסריט: רגב קונטס, אריק להב ליבוביץ`. צילום: איתי רזיאל, רגב קונטס, בנג`י כהן. עריכה: אריק להב ליבוביץ`. פסקול: איציק כהן, ניר גביש. מוזיקה: אורי אופיר.

המועדון של אידה

פעם בשנה מתקיימת במועדון של אידה תחרות לריקודים סלונים. המתחרים כולם עברו מזמן את גיל הפנסיה, אך זה לא מונע מהם לרקוד ולשיר, להתלהב ולהתאכזב. המשתתפים בתחרות כמעט ואינם מכירים זה את זו מחוץ לכותלי המועדון. אך לאט לאט נחשפים בפנינו חייהם עתירי הבעיות. האווירה הקסומה של המועדון ושל הריקודים הסלוניים נותנת להם כוח לנצח את פגעי הזמן, את נזקי הבריאות ואת הזיכרונות הקשים, והם הופכים לנסיכים ונסיכות שלגביהם הכל עוד אפשרי.

בימוי ותסריט: דלית קימור. הפקה: יעל שביט ודלית קימור. חברת הפקה: אנו באנו. צילום: ערן ברק. עריכה: רחל יגיל.

השמצה

"הם כולם אנטישמים, חלקם יותר,חלקם פחות..." טוען עיתונאי ידיעות אחרונות נח קלינגר, "מאז השנים שלפני מלחמת העולם השנייה מצב האנטישמיות לא היה כל כך גרוע" מצהיר אברהם פוקסמן ראש `הליגה נגד השמצה`- הארגון הגדול ביותר למלחמה באנטישמיות בעולם היום. "אתם נוסעים למקום בו כולם שונאים אתכם" מזהירה יועצת בית הספר בתדרוך שלפני המסע לפולין. האם אנטי ציונות ואנטישמיות הפכו למושגים נרדפים? ומה הקשר בין המלחמה באנטישמיות בדרגים הדיפלומטיים הגבוהים ביותר, לבין מסעות שימור הזיכרון בפולין והסכסוך במזרח התיכון?  הבמאי יואב שמיר יוצא למסע קומי טרגי בעקבות הפרה הקדושה האולטימטיבית של העולם היהודי והישראלי וחוזר עם תשובות מפתיעות בסרט שעורר סערה בכל מקום בו הוצג.

במאי וצלם: יואב שמיר. הפקה: פיליפה קוברסקי, קרולין לת, קנוט אוגריס, סנדרה איטקוף. חברות הפקה: סינפיל, SF Filmproduction, Knut Ogris Films, Reveal Productions. עריכה: מורטן הויביירג. פסקול: בירגיט אובקירשר. מוזיקה: מישה קראוז .

כל שלישי בחמש

בכל יום שלישי בחמש, נפגשים מאשה, בנצי, סיוון, דייויד ואלינור עם יתר שחקני תיאטרון "כנפיים" לעבודה וחזרות על ההצגה "כפית של זהב". על רקע תהליך בניית המחזה אנחנו מתוודעים לחלומות, האהבות והלבטים שלהם כשחקנים, שנוסף על מגוון תכונותיהם, הם גם לוקים בפיגור שכלי. מהר מאוד מיטשטשים הגבולות בין הצגה ומציאות, כשהחיים מתחילים להיות מושפעים מההצגה. החופשיות של הדמויות נוכח המצלמה, יחד עם המודעות התמידית שלהם אליה, מביאים מימד נוסף, כשהגיבורים משתמשים בה כדי להמשיך ולתעתע בנו. 

תסריט, בימוי, צילום עריכה והפקה: זהר ברנט. מוזיקה מקורית: עודד זהבי. עיצוב פסקול: שרון שמה.

כעבור 9 שנים

מאבקה של דניאל, יהודיה שגדלה כמוסלמית במרוקו, על זכותה לגדל את בנה. תשע שנים לאחר שנאלצה להיפרד ממנו היא חוזרת למרוקו. היא יוצאת לדרך בחשש מפני המפגש הצפוי לה עם משפחתה המוסלמית, ומפני הקשיים הצפויים לה מצד החוק המקומי. להפתעתה, היא מגלה כי הקושי האמיתי מגיע דווקא מצד החברה בה בחרה לחיות, זו היהודית.

בימוי ותסריט: יפעת קידר, שרי עזוז. הפקה: עדנה קוברסקי, אלינור קוברסקי. חברת הפקה: עדן הפקות. צילום: גונן גלזר. עריכה: שרי עזוז. מוזיקה מקורית: יואל בן-שמחון ואנסמבל סולטנה.

סימני מתיחה

אתם נמשכים לעצמכם? קרה לכם שהסתכלתם במראה והתחרמנתם? לי זה קרה. ודווקא בתקופת ההיריון. כל מי שאומר "הורמונים הורמונים" טועה. לדעתי התשובה  במילה אחת היא – ציצים. הסרט מספר מה קרה לי, רווקה שנכנסה להריון מגבר אחד, מתאהבת בגבר אחר, וחוגגת כל הדרך לחדר הלידה. כשהתינוקת מגיעה רגשות אימהיים מתעוררים, אבל המיניות המלבלבת והציצים השופעים נעלמים כלעומת שבאו.  יומן וידאו אישי ואמנותי של בחורה מוזרה, שמתמודדת עם הריון, שני גברים ותינוקת, במקביל לחיי רוקנרול סוערים.

בימוי והפקה: זהר וגנר. תסריט: טל רבינר וזהר וגנר. צילום: זהר וגנר. עריכה: טל רבינר. תחקיר: רותי וייל. פסקול: אלכס קלוד. מוזיקה: זהר וגנר והמסריחים.

שיחת חוץ

בפינות רחוב בדרום תל אביב עומדים נשכחים טלפונים ציבוריים, זכר לימים הטרום סלולריים. בכל סוף שבוע, הטלפונים קמים לתחייה כאשר מתקבצים סביבם מהגרי עבודה המנצלים את יום החופש השבועי כדי להתקשר הביתה. בצד השני של הקו מחכים להם הילדים, הקשיים הכלכליים, האהבה - כל שיחה והסיפור שלה.קאדיר, סינתיה, גאנר ורוזמרי הם ארבעה מהגרי עבודה בישראל, אשר נלחמים לקיים את מערכות היחסים החשובות בחייהם בדרך היחידה האפשרית - בטלפון. "שיחת חוץ" מלווה את סיפורי היחסים דרך השיחות, כאשר על הקו נוכח, לצד גיבורי הסרט ויקיריהם,  גם המרחק הגדול. המרחק שמשבש את הקשר, ומעצב אותו מחדש בתוך המציאות הכלכלית של העולם המערבי.

בימוי: עמיקם גולדמן. הפקה: יואב רועה ואורית זמיר. חברת הפקה: גם סרטים. צילום: דניאל קדם. עריכה: יערה לפקין-פורן.