מחול - פותח קופסה: עפיה, יניב, חדד, גולן

ארבעה דיסקים ים תיכוניים על המדף ורובם ככולם אסופות להיטים יותר מאשר אלבומים של ממש

זמרים ים-תיכוניים מעטים מקליטים אלבומים. רובם ככולם, בגלל הצורך לתחזק לוח הופעות אינטנסיבי, מקליטים להיטים, שהם כרטיסי זהות, ביקור וקידום שלהם. אם זה היה תלוי בהם הם היו מסתפקים בשירים לרדיו. ובכל זאת, בעטיים של כללי המשחק שמכתיבה התעשייה שמסביב, הם "נאלצים" לצרור אותם לאלבומים. הדיסקים החדשים שהוציא באחרונה אייל גולן, שרית חדד, עידן יניב ומושיק עפיה, הם בדיוק מהזן הזה.

למענך, בגללך, בשבילך

מושיק עפיה, מקציני הקישור החדשניים והעדכניים בחזית הישראלית-טורקית, ארז בתקליט החדש עשרה קטעים (38:05 דקות), שהאחרון שבהם הוא רה-מיקס של שיר הנושא. ההוכחה שזו אסופה מתבטאת בהפקה המוזיקלית של חמישה מוזיקאים שונים (תמיר צור, שי ראובני, אריק זנתי, רביב בן מנחם ועמית הראל) לא כולל את חנן דרוב (על הרה-מיקס). לכאורה, מגוון גישות וסאונדים, אבל כולם בעצם אותו שיר, סביב אותו נושא : למענך, בגללך, בשבילך: לתת לך את הנשמה / מתגעגע נסיכה/ אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם/ בשם האהבה יוצא מדעתי / כל יום לצידך הוא חג לאהבה/ כל דקה שלי איתך זו חגיגה / בלבי את אחת ויחידה / זו את שנוגעת בנשמה (וכל ציטוט לקוח משיר אחר). גם הלחנים נשמעים מוכרים וידידותיים.

יותר ממחצית השירים קצביים, לכפיים ולרגליים, וגם הבלדות, שעשויות להתאים יותר לקולו המעושן, הארומטי והמסוגנן של עפיה (כמו "זו את", שיר נשמה של שמעון בוסקילה, שנשמע חריג במקצת), מפתחות תלות כזו או אחרות במחוללי קצב. למרבה הפליאה רק שיר הנושא שאול מיוונית (ללא קרדיט למלחין) עם טקסט של יוסי גיספן החרוץ. השיר הנועל, דואט עם שלומי סרנגה (השניים הפכו כבר לצמד-חמד) הוא מקורי משלנו (שי ראובני לחן וצ`ולי זכאי מלים) שניתרגם ליוונית (בעבור סרנגה).

והעברית? סתם. פשוטה, פשטנית ורחוקה מלהרשים, אבל לפחות נהגית נכון יחסית. להוציא פעם אחת עפיה לא שוגה במקומות המועדים לפורענות, וגם היא (וְיְחידה במקום וִיחידה, נסלחת). מן הראוי שגיספן יידע כי אין סַכֶּרת אלא סוּכֶּרת, ולא תזיק גם הגהה לטקסט המודפס. שורה תחתונה: לאוהביו בלבד.

מושיק עפיה. מבט שנוגע (play records).

דאנס פופ צוהל

לעידן יניב זה כבר אלבום שלישי, ובו 11 שירים (38:24 דקות). גם אצלו אפשר לעשות את אותו תרגיל של ציטוט שורות מכל שיריו, שגם הם עסוקים באותם ענייני אהבה בדיוק, אם כי ניכר מאמץ לגיוון גם בזהות היוצרים ובבחירת השירים, גם באמירה ("לא מוצאים אהבה בחלונות הראווה.."), וגם בהפקה המוזיקלית (שמונה מפיקים מוזיקליים שונים, חלק מהנזכרים לעיל וגם נדב ביטון, ננסי ברנדס, תמיר קליסקי, הנרי, זילברשטיין ועמר), למרות שהיא הולמת את התוכן והכוונה של שיר הנושא "על הרחבה" (מיטל פטש), וכל השירים בו הם דאנס-פופ צוהל, רקיד ושמח.

בכלל יניב והאלבום הם זמר ושירים במשקל נוצה. להשתמש (כלומר, לרקוד) ולזרוק, לשמוע וללכת הלאה. הפופ שלו עולץ אולם הקול שלו חד-גוני, גבוה ולא מספיק מעניין. מירב השירים קצביים (בולטים בהם: "מה עם אהבה", ""נשיקה קטנה", "יום הולדת", "זאת את" האירוויזיוני ושיר החתונה "עד החופה"), ומקצתם בלדות שחושפות את מגבלותיו הקוליות של יניב. "אין לי כלום בלעדייך" (של נפתלי קון) היא בלדה יפה, רוקית דווקא, שיניב מתקשה להתמודד איתה.

והעברית? טוב, תודה. לא ניזוקה. עידן יניב מקפיד בכבודה ובהגייתה. לידיעתה של שירי שמר: ה"קוראסון" ב"בוקר בא" פירושו שיר בספרדית, ולא המאפה הצרפתי "קרואסון" אליו התכוונה. שורה תחתונה: שירים ללא זהות.

עידן יניב. על הרחבה (הד ארצי).

גולן והקשריו

"זה אני", אלבומו ה-11 של אייל גולן, ושלישי בתוך שלוש שנים, מעיד על מאיץ הלהיטים שנדרש לתחזוק הקריירה השוצפת שלו. באלבום 13 שירים (49:15 דקות), שחלקם, לטעמי שלושת האחרונים לפחות, מיותרים, וספק בעיניי אם אייל יכלול מי מהם בהופעותיו. גם אייל משתמש בשירותם של כמעט אותם כותבים (בעיקר יוסי גיספן ועדי לאון) אבל איכשהו, בגלל הגירושין שלו, השירים שלו נטענים במשמעויות ובאמינות שספק אם נתכוונו להן. בניגוד לעפיה, ליניב (וגם לחדד, בהמשך) שנשואי שירתם ערטילאיים ובלתי מזוהים, אי אפשר לנתק את גולן מהקשריו, וזה עושה רק טוב לחיבור שלו איתם. אפילו אם הקינה על חורבות אהבתו היא באוזני שומע בלבד.

גולן הוא זמר-מבצע משובח. אולי הטוב ביותר שפעיל היום בארץ. והשירים מצלצלים נהדר בפיו, בקולו המוטעם ובשירת הצחצחות שלו. במיוחד "לנצח בני" עוצר הנשימה (לחן: עוזי חיטמן, מלים: נורית בת-שחר צפריר), שגם מציב אתגרים לשוניים לא פשוטים בפני משחיתי עברית ומשבשיה וגולן צולח אותם ללא רבב.
שיר זה מבליט גם איכותיות ההפקה המוזיקלית של דודו קומה בהדמייה סימפונית (כך גם ב"רוצה שתחזרי"). ההדרשות לשני מעבדים בלבד (האחר הוא תמיר צור) גורמת לאוסף השירים להישמע אלבומי, בזכות מגוון הדגשים ודומיננטיות של כלי נגינה (פסנתר ב"אשה וגם ילדה", אקורדיון ב"שומרני אל" ועוד). אולם הלהיטים הסלולריים "יפיופה", "למות מקנאה" ושיר הנושא הם שקובעים את הטון.

והעברית? אני נוהג להרעיף מחמאות על הדיוק הדקדוקי של גולן (מי מהין לשיר כמותו "יְהָבי", "אִחזי" ו"נִראֶה"?), אולם מעידות ב"שומרני אל" ("מִכְּאבהּ") וב"מאושרת" ("וְתְחייכי") מכתימות את נקיונו. מצד ההגהה יש הבדלים לא מעט (בעיקר ב"לנצח בני") בין הגרסה המושרת לטקסט המודפס. שורה תחתונה: האמינות מנצחת.

אייל גולן. זה אני (play records).

הרבה דרמה, מעט אמינות

קונצרן הלהיטים של שרית חדד ממשיך להתגלגל. כבר היו לה "ניצוץ החיים" (אלבום הבכורה של ב-1995) ובעקבותיו "חוק החיים", עכשיו הגיע תורו של "מרוץ החיים" (תקליטה ה-18), ובו 14 שירים (50:15 דקות). במתפרת ההוט קוטור של חדד עובדים בעיקר שני צמדי יוצרים: צ`ולי זכאי ושי ראובני (שחתומים בין היתר על הלהיט "מקודשת") וטל שגב ויעקב למאי, שהם גם המעבדים העיקריים (10 שירים). עוד בחייטים הנרי מיודענו (שיר הנושא ו"החיים שלך נפלאים" הג`אזי משהו), משה פרץ (שחתום על הבלדה הנאה "מלה טובה") ויוסי בן דוד ש"מתרגם" את היווני כריסטוס דנטוס ליבבה המנצחת "אהבה בתוכי" (לא הבנתי למה את הלב מקיפה סערת רגשות ולא מציפה. אבל בחירה שלו).

מצד אחד, חדד היא זמרת יוצאת דופן, לא רק בהספק ובחריצות, אלא גם ביכולתה הקולית הנדירה. מצד שני, התמסרותה ללהיטים ולשירים לכל מטרה, בקונפקציה ובהזמנה ("מקודשת" חתונה, "בעזרת השם" למזל, "חמסה" נגד עין הרע וכיו"ב, ואמרות קופירייטריות משומשות כמו "יש לי כמוך אלף" ו"רחוק מהעין רחוק מהלב"), פוגעים ביכולתה להיות זמרת חשובה. מצליחה? כן, ועוד איך. אבל לא חשובה ומשפיעה. משהו פגום בכנות שלה. שרה כל כך הרבה על אהבה, אבל מכלי שני, מניסיונם של אחרים. ואיפה האהבה שלה? (ראו לעיל את אייל גולן). נכון, היא מתכוונת לעשות טוב ושמח, והיא גם כואבת, מלאת נשמה ואפילו צובעת בדרמה. אבל חסרת אמת ואמינות. כשהיא שרה "כי אתה זה הכל בשבילי. תישאר אתי", רק אבי גואטה עולה בדמיון.

ויש שני שירים בתקליט שבהם היא קרובה: שיר הנושא, שמתיירא מאמירה כמו מאש, וקודמת לו הבלדה "כמה", בה היא הכי חושפנית בתקליט: "כבר שנים שאני מחפשת אותי / תעזור לי לבחור/ בין שבילי החיים...". ובאמת, מתי שרית חדד תיקח פסק זמן ממרוץ החיים והלהיטים ותמציא את עצמה ואת אמנותה?

והעברית? מתמודדת בכבוד ומשתדלת. שגיאות מעט, אופייניות לצאן מרעיתה. ובאמת, אם היא יודעת לשיר "וְכוּלם" (ב"מרוץ לחיים" וב"חמסה") למה שלא תקפיד גם בשירים אחרים ברפיונה של הכ`? מה שכן, לא תזיק הגהה לטקסטים ("דַרכֵּנו", הדרך שלנו, זה לא "דַרכֵּינו"). שורה תחתונה: מציאות מדומה.

שרית חדד. מרוץ החיים (הד ארצי).