צעירי בית ליסין מעלים הצגה שקספירית תוססת בניצוחם של גלעד קמחי ודורי פרנס
שעשועי אהבהבים מוטרפים
60 שנה של הצגות מענגות ומענות של "חלום ליל קיץ", הקומדיה הפיוטית הגדולה של ויליאם שקספיר, עברו עליי מאז שראיתי אותו לראשונה בהבימה, ובעיקר מאז שזכיתי להיות עוזרו של יוסף מילוא ז"ל כשביים אותו בתיאטרון חיפה. כמה שמחתי לראות כי חיליק אורגל, התאורן הצעיר שעמו עבדתי אז ולמדתי ממנו מה היא תאורת תיאטרון, הוא גם מעצב התאורה של הגרסה החדשה העולה בתיאטרון בית ליסין. הוא לא איכזב וגם הפעם שב ונתן שיעור למופת איך עושים נסים של אור וחושך, של אהבה ושל הומור בכמה פנסים.
הקדמתי את מה שבדרך כלל הוא תופס מקום מאוחר יותר בביקורת הצגות כיוון שהמפגש המחודש הזה היה חלק משמחתי לשבור את הנדר שנדרתי לא לשוב לראות הצגה של המחזה הזה. ולא בגלל שלא נהניתי תמיד, אלא משום אותה חזרה בלתי פוסקת אליו (בשנתיים וחצי האחרונות זו ההפקה השלישית אצלנו) שכבר דומה היה כי הפיגה בי את הכניעה לקסמיו. מה גם שאל ההצגה הזאת הלכתי בחשש גלוי נוכח העובדה שאת המחזה מעדכנים בפזמונים-להיטים שונים.
אני שמח לאשר כי ההצגה הצדיקה את האמון המחודש במחזה, וגם את השימוש בלהיטים. ועל כך אני חייב תודה ליוצרי ההצגה, המספרת בתנועה, בזמרה ובמשחק משובבי נפש את הסיפור הבלתי אפשרי של שעשועי-אהבהבים מכושפים-מוטרפים בלילה אחד, ביער אחד, ועם קינוח ממזרי על חשבון אמנות הבמה.
שיא חדש של דורי פרנס
רשימת המתרגמים של המחזה לעברית עד עתה נכבדה ביותר, ולא אחד סגולותיו והישגיו. עתה מצטרף אליהם דורי פרנס בגרסה מקסימה וקיצית להפליא. אמנם אינני נלהב מההחלטה כי את השם השגור המיר לנוסח המסורבל מעט, אבל המדויק יותר ואפילו הפיוטי יותר, אבל בסופה של ההצגה, ולאחר שקראתי את התרגום במהלך הלילה, אין לי טענות לכך. כי התרגום כולו קליל, חי מאוד, ופיוטי להפליא.
לפני ימים אחדים כתבתי כאן על נושא התרגום במאמר על "איפיגניה באוליס” ולא אחזור על הדברים. אסתפק בכך שאציין כי גם מחזותיו של שקספיר נועדו לבמה ולא לספר, והועלו בפני קהל שהבין את השפה שלו, את מקצביה ואת אופניה. עובדה זו עמדה בלי ספק בפני דורי פרנס, כפי שכבר הוכיח בתרגומים קודמים, של שייקספיר ומחזאים אחרים. אבל לא אגזים אם אומר כי בתרגום החדש שלו הפעם הוא מגיע לשיא חדש.
הרמז לכך ניתן כבר בשמות שבחר להעניק לקבוצת בעלי המלאכה המכינים ביער הצגה לכבוד נישואיו של תזאוס שליט העיר, עם היפוליטה מלכת האמזונות. פרנס בחר להם שמות מייצגים, במקום לתרגם פיוטית את המקור. וכך, אותו "בוטום" ההופך חמור הוא הפעם "תחת" שמקצועו רפד, וחבריו הם מוט הנגר, סיד הסייד, שרוך הסנדלר, חוט החייט ושרימפ הטבח.
כאלה יש במהלך התרגום המצאות עבריות משעשעות כמו "אנושים" במקום בני-אנוש, שימוש זהיר ומבוקר בביטויים בני זמננו (כן, אפילו ה"כאילו" הגיע), ובעיקר יש בו הרבה עברית של פיוט כמו זה של טיטניה אחרי שהיא מתאהבת בחמור: “נדמה לי, הלבנה בוכה מעל./ כשהיא בוכה, כל הפרחים בוכים /על איזה תום טהור שמחולל".
הגילוי של גלעד קמחי
את ההצגה ביים והניע גלעד קמחי, המוכר כאחראי לכמה הצלחות מחזמריות בהפקות של בית צבי, ולאחרונה כבמאי של "פרישמן פינת ברודוויי", מחוות תיאטרון בית ליסין למחזות הזמר הישראליים בששים שנות המדינה. הצלחת המופע שכנעה את מנהלי התיאטרון לתת בו אמון ולהפקיד בידיו את בימוי ההצגה השקספירית הראשונה שהוא מעלה.
קמחי ענה על האמון שניתן בו בבימוי מלהיב, שופע המצאות, מתובל בתנועה אמנותית מחושבת המעצבת את הדמויות – בעיקר אלה של אוברון, טיטניה, פק ובעלי המלאכה – ומקדמת את ההתנהלות ולא מקשטת מצבים, ואפילו לא כאשר הוא העלה את הפיות של טיטניה, מלכת היער בתלבושות ובתנועה שלא היו מביישות שום מלכת דראג, וקרצו אל "פריסילה, מלכת המדבר".
תמונת הפתיחה, שבה בעלי המלאכה מתקינים את חזית הארמון של תזאוס כמסעדה שתכין את הקייטרינג לחתונה כבר מצביעה על רעיונות משעשעים כאשר הטבח מציג את המנה העיקרית – ראש חמור על טס כסף. בהמשך הוא יבריק בתמונת המפגש בין טיטניה לתחת המסיימת את חלקה הראשון של ההצגה ופותחת את חלקה השני. הוא מצא פתרונות בימתיים יפים לכמה עניינים, כמו המצב של "רואה ואינו נראה" של אוברון ועוזרו הנאמן פק, או עיצוב יחסי תזאוס והיפוליטה, וכמובן בכל מה שנוגע לזוגות האוהבים ביער, החיזורים, המאבקים, הבריחות וההשלמה. ואפילו פתרון מקורי מקסים לסיום ההצגה, שהקהל נענה לו ברצון.
אל הפרטים הקטנים הרבים מצטרפים בהצלחה מפתיעה קבוצת הלהיטים שקמחי בחר יחד עם פרנס ועם המנהל המוזיקלי אמיר לקנר. ההצלחה נובעת מהעובדה שכמו התנועה שעיצב כך גם הפזמונים שהוגשו נפלא (בהדרכתה המעולה של דוקי עצמון), שירתו את העלילה ואת הלכי הרוח והנפש של הדמויות. ובכל פעם, בכל להיט, ההפתעה הייתה גדולה, וההנאה מענגת. אחד הגורמים לכך היו העיבודים הנפלאים של לקנר שארג בהם בהומור מעודן סוגות מוזיקליות שונות וציטוטים קלילים מלהיטים אחרים.
שותפים חשובים להצלחת הבימוי הם מעצבי החזות של ההצגה, ערן עצמון שידע לבנות יער באמצעים פשוטים ויפים, עם ירח מלא, עצים ופנסים, ואלה שבצ`וב שהכינה שלל תלבושות שהעין לא שבעה לראותן, החל בתלבושות האנושים בני אתונה וכלה בתלבושות אנשי הלילה ושמלותיהן של מלכות הדראג. על התאורה כבר כתבתי.
צוות שחקנים צעיר מלהיב
כרגיל, כאשר מדברים על בימוי טוב, התוצאה תלויה בעיקר בעיצוב המשחק וגם כאן הצליח קמחי לגלות את עצמו כבמאי בעל חוש חד למיצוי הכישרון והיכולות של כל אחד מהשחקנים, וליצור מכולם יחד צוות מלהיב עם הישגים אישיים וקבוצתיים. שני זוגות האוהבים רויטל זלצמן כהרמיה ושחר ישי כליסנדר, טל-יה יהלומי כהלנה ודרור דהן כדמטריוס שפעו חיוניות-נעורים, והיטיבו להגיש את הטקסט השקספירי הנפלא. גיא מסיקה בתפקיד הכפול של תזאוס ואוברון והילה זיתון היו צמד כפול של חתולים טורפים, מאיימים, שורטים, משועשעים ואוהבים.
מצוינים, תוססים ומצחיקים היו דניאל אפרת כראש להקת בעלי המלאכה המעלה את ההצגה בחתונת תזאוס, יוסי טולדו כסנדלר המגלם בה את תיסבי, קובי מורסיאנו שטבח שיהיה החומה בין הנאהבים, אבי סלמה כחייט שיהיה האיש שבירח, ואופיר וייל כסייד שיהיה האריה. והם גם היו מושלמים בתפקיד הפיות. וכמובן – יניב לוי המטריף בתפקיד תחת הרפד שהפך חמור. לוי שיחק אותה בגדול אך ללא הגזמה, והמצחיק שלו זרם בטבעיות בכל מצב. הוא גם היה טוב מאוד בתמונת הפתיחה בתפקיד אביה של הרמיה.
ברור כי התפקיד הזה הוא "גונב הצגה" מטבעו, אך הפעם אפילו לו נגנבה ההצגה, ומי שעשתה זאת היא דיקלה הדר בתפקיד פק הכל יכול, שליחו לרע וגם לטוב של אוברון. הדר עיצבה בפניה, בקולה ובכל מחוות גופה הגמיש דמות מרתקת, אפילו מפתיעה, של השד-לץ הקטן שידו בכל.
ואם לא אמרתי זאת במפורש עד כה – הנה אני אומר: לכו ותראו ויהיה לכם חלום ליל קיץ.
20/05/2009
:תאריך יצירה
|