מחול - אינטימדאנס 2009: המכוער

אחד המשתתפים בפסטיבל המחול הקצר בתיאטרון תמונע יהיה מיקי גורביץ` ביצירה של רננה רז

פסטיבל אינטימדאנס בתיאטרון תמונע יתקיים השנה בין התאריכים 5-2 ביולי 2009 בניהולם האמנותי של נאוה צוקרמן ואריאל אפרים אשבל.

הפסטיבל הפועל מאז שנת 200 הוא מסגרת לעבודות מחול קצרות ובכל שנה תחת כותרת אחרת. השנה נבחרה כנושא המלה "מכוער". הפנייה למכוער היא הזמנה להתפנות מ"סגנון" ומוסכמות, ולהביט לדבר שנקרא "מחול" בעיניים, בלי פחד ועם קצת חוצפה.

בפסטיבל יועלו בבכורה תשע עבודות מחול של יוצרים עצמאיים המאתגרים את התפיסה הפשוטה של מושגים כמו "ריקוד", “כוריאוגרפיה", “ביצוע" ו-“הופעה". בעבודותיהם הם מבקשים לפנות החוצה ולנסות לנסח את ההצעה המחולית הרלוונטית ביותר למקום הזה ברגע הזה. בין המופעים – מופע שיצרה רננה רז לבמאי התיאטרון ומנהל החאן מיקי גורביץ` שיעלה לראשונה על הבמה.

בנוסף לעבודות, שיוצגו בשתי תוכניות, יתקיימו גם אירועים מיוחדים: מופעי מוזיקה מכוערים, מופע מחול אורח (הפתעה!), עבודת וידאו בגלריה ועקב ההצלחה המסחררת של השנה שעברה, גם השנה לפני המופעים יחשפו אמני הפסטיבל את סטיותיהם ו"יתקלטו" מיוטיוב בבר התיאטרון.

העבודות בבכורה:

"יש פה עונג"

מאת ובביצוע: בן בוכנבכר ועינת גנץ. עינת - רקדנית בעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנויות הבמה באמסטרדם, אשר הופיעה כפרפורמרית בין היתר עם ברק מרשל, שלומית פונדמינסקי ואסנת קלנר, ובן – אמן בינתחומי העוסק בסאונד, וידאו ומוסיקה, יוצרים יחד עבודות משנת 2006. לאחרונה חזרו ארצה מהולנד, בה חיו ויצרו בשנים האחרונות. עבודתם "יש פה עונג" היא משהו שבין טקס אשכבה, תיאטרון פיזי ותסכית רדיו.

"היונה של באסם"

מאת אבי דנגור.ביצוע: אבי דנגור ואסף קורמן. אבי הוא בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי ותיאטרון הגוף. הופיע במופעים שונים ומשונים ויצר את המופע "מייקל" שעולה בימים אלה בתמונע. “היונה של באסם" היא דואט שקורה הרחק הרחק מהוליווד, בו שני אנשים מרגישים מאוד, מאוד לא בנוח.

Venus de Meatloaf

מאת אריאל כהן. ביצוע: רעות שץ. אריאל רקד עם אנסמבל בת שבע, Bern Ballet בברן, Scapino Ballet ו- Het National Ballet בהולנד ו-IT Dansa בברצלונה. כמו כן עבד עם ברק מרשל, ירי קיליאן וכוריאוגרפים נוספים, ולמד עיצוב אצל רקפת לוי. העבודה שהוא מציג היא סולו אנרגטי לרקדנית רעות שץ המתמודד עם שאלות מיתוס היופי, פולחן הגוף, משמעת וסטנדרטיזציה.

!Butt, it`s OK

מאת ובביצוע: אנדראס מרק. אנדראס, יליד גרמניה, למד תיאטרון ומחול בגרמניה, בלגיה ושוויץ. משנת 2006 חי בישראל, רוקד בלהקתה של ענבל פינטו ועובד עם תיאטרון קליפה. עבודתו היא סולו בהשראת ראיונות מהמגזין BUTT Magazine, שסימן ההיכר שלו הוא ראיונות ישירים ופרובוקטיביים עם גברים הומוסקסואלים. באמצעות העמידה על המתחים שבין ראיון לוידוי להופעה, הוא מעלה שאלות אודות ניצול מיני וניצול פרפורמטיבי, ומציע אינטרפרטציה פיסית-תנועתית לרגעים מכוערים בחייהם של אנשים שאינו מכיר.

(שתי נקודות וקו)

מאת: מרב סבירסקי. ביצוע: נועם וייז, עידן יואב. מרב היא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, הציגה עבודות בפסטיבלי עכו ובת-ים, ניסוי כלים וארט TLV. בשנה הבאה תתחיל את לימודיה לתואר שני באמנות פלסטית בבצלאל. עבודתה היא דואט, או בעצם טריו לשני רקדנים וחבל. במינימום של אמצעים היא מותחת קו שבין פעולה למצב, בין סדר לכאוס ובין מופע למיצג.

אנגורה

מאת: טל פורת. ביצוע: ירון מילגרום וטל פורת. טל היא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, אשר הציגה עבודות באינטימדאנס 2008, בצוותא ובחשיפה בינלאומית. כפרפורמרית, השתתפה בפרויקטים שונים במחול, קרקס, ווידאו-דאנס. היום עובדת בתיאטרון הקרון וחברה פעילה בקבוצת הפרפורמנס אאא. את עבודתה "אנגורה" היא מגדירה "פואמה בי(מ)תית לשני שבעים". הבמה מאוכלסת במגוון צעצועים פטישיסטיים, בעיקר בובות סוסים בשלל צבעים וגדלים, ושני ה"שבעים" שנמצאים שם מנסים כמיטב יכולתם למקסם את העונג שהם מפיקים מהחפצים וזה מזו, משתעממים מהר מדי ועוברים למוצר הבא.

Im Himmel (שמים)

מאת: שלי פלמון. ביצוע: שלי פלמון ושני תמרי. שלי בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. רקדה בלהקת המחול מוזע ובלהקתם של ליאת דרור וניר בן גל והציגה עבודות בגוונים במחול, פסטיבל א-ז`אנר, פסטיבל ישראל ועוד. הדואט שהיא מציגה בפסטיבל הוא ניסיון מינימליסטי לגעת ברגע של היזכרות באמצעים מופשטים. הגוף נתון בסד של תנועות ספורות שחוזרות על עצמן כשהמופיעות מנסות שוב ושוב לאמוד מידות של מרחק וקירבה של הגוף בתוך עצמו, אל מול גוף אחר ואל מול החלל בו הוא זרוק.

מיקי מאוס (שם זמני)

מאת רננה רז. ביצוע: מיקי גורביץ`. רננה היא כוריאוגרפית רקדנית ושחקנית. עבודותיה הוצגו בגרמניה, פולין, הולנד, ברזיל, יפן, ליטא וארה"ב. שיתפה פעולה עם כוריאוגרפים רבים כרקדנית ועוסקת גם בתנועה להצגות תיאטרון. זוכת פרס שר המדע התרבות והספורט ליוצרים צעירים לשנת 2002 ,2003 ו2006, פרס התיאטרון בכוריאוגרפיה לשנת 2004 עבור "אושר", מאת ובבימוי מיקי גורביץ` ופרס רוזנבלום לשנת 2006. הסולו "מיקי מאוס (שם זמני)" הוא עבודה שיוצרת רננה לבמאי התיאטרון מיקי גורביץ`. גורביץ`, שמנהל את תיאטרון החאן ואת פסטיבל הרמת מסך, יעלה הפעם בעצמו על הבמה.

ישראליקה

מאת ובביצוע: רותם תש"ח. רותם רקד בלהקת המחול מוזע, רקד וניהל חזרות בלהקתה של ענת דניאלי, למד תואר ראשון בתולדות האמנות בת"א ותואר שני ביישומים אינטראקטיביים באוניברסיטת ניו-יורק. השנה הוא מסיים את התואר השני שלו בתכנית לימודי ההמשך של בצלאל. הסולו שלו הוא "מופע-הרצאה", סוג של נאום שמפרק לחלקיקים את ההוויה הישראלית באותה נשימה בה הוא מפרק את החוייה הבימתית. המושג "דרך ארץ" מקבל כאן משמעות כפולה: פוליטית-חברתית וגם פרפורמטיבית-כוריאוגרפית.