"היה קשה להגיע למקום החשוף"

לביא זיטנר הוקפץ לתפקיד קוסטיה ב"השחף", מחזהו של אנטון צ`כוב  העולה בימים אלה בתיאטרון באר שבע, רגע לפני תום החזרות.

"ל`השחף` נכנסתי ברגע האחרון. בסך הכל עשיתי כמה חזרות לפני ההצגה הראשונה", הוא משתף בכנות, "באותו הזמן הייתי בלחץ ובדיוק עברתי דירה, אבל לא יכולתי לסרב לעשות את קוסטיה, תפקיד מאוד יפה ומורכב. אין הרבה הזדמנויות לעשות את התפקיד הזה ולא יכולתי להרשות לעצמי לפספס את ההזדמנות".

"הרבה פעמים, גם אם עובדים על תפקיד חודשיים בחזרות, לא בהכרח מצליחים לפתור אותו ולהביא אותו לבמה על תסכוליו ורצונותיו. זו גם היתה יכולה להיות סוג של מלכודת וזה היה מפחיד מאוד, אבל החלטתי לקפוץ למים העמוקים האלה ואני מאמין שבמקצוע שלי ובאמנות בכלל, אם לא לוקחים סיכונים זה לא שווה את זה, ואם אתה עושה מה שנוח לך ומוכר לך, אתה בסופו של דבר מתבלה ומת במקצוע. לאחרונה היה לנו שבוע אינטנסיבי של הצגות ודברים התחילו להסתדר לי. בעבר קפצתי לתפקידים, אבל לא לתפקיד כזה בתוך שלושה ראנים, זה סוחט ומתסכל ומעצים, הכל יחד בבת אחת".

עלילת "השחף" מספרת על חבורת אמנים מתחומי עשייה שונים, ובמצב כזה או אחר של הקריירה שלהם. הם מתכנסים באחוזה רחבת-ידיים ונקלעים למנעד רחב של עימותים, התאהבויות, סצנות קנאה וניסיונות התאבדות טרגי-קומיים. בן דמותו של זיטנר, קונסטנטין -קוסטיה, הוא סופר ומחזאי צעיר שבתחילת המחזה נראה כי שתי הנשים הצעירות - יונית טובי בתפקיד נינה, ולירון בן ששון בתפקיד מאשה הן לרגליו, אך בסוף הוא נותר בודד ומיואש, ואימו ארקאדינה (אביטל פסטרנק), שחקנית המשחקת משחק כפול, אינה מסוגלת להבין את בנה הזקוק לעידוד ולאהבת אם.

"היה קשה להגיע למקום החשוף, שבדרך כלל במהלך חודשיים של חזרות, אומר זיטנר, "גם אם אתה לא יושב על התפקיד בול, הפתרונות שאתה מוצא מעניקים את הרבדים העמוקים שיש לדמות. זאת העבודה הקשה והאתגר האמיתי. אני עדיין חוקר ומנסה. אני לא מפחד ומנסה להשתחרר מזה שיש קהל ולבצע אותו, זה לא תפקיד פשוט. אני מכיר את נתן  (דטנר, הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון באר שבע - ל. ג.), שיחקתי איתו ב`משפחה וחצי` בערוץ 2 והוא התקשר והסביר את המצב העדין, רגע לפני שההצגה יוצאת ושאל אם אני פנוי. נבהלתי קצת, חשבתי קצת, לקחתי קצת אוויר ושתי שיחות אחרי כבר אמרתי כן".

הקושי בהקפצה להצגה לא היה דווקא בלמידת הטקסט הוא מסביר, "זה החלק הפשוט של העבודה. תוך סוף שבוע אחד שהתיישבתי על הטקסט למדתי אותו. אבל הבעיה האמיתית היא בסצנות - איך לפתור אותן, להחיות אותן ולהפוך אותן לשלך. לקוסטיה, ולכל דמות למעשה, מגיע את זה. אבל צ`כוב זו קלאסיקה. לתת את הגישה שלי ויחד עם זאת להתאים את זה לפאזל שדטנר יצר".

בין פרינג` לרפרטוארי

כמו הדמויות השונות ב"השחף", כך גם לביא זיטנר (29) בחייו פועל בשדות שונים של עולם האמנות - כשחקן בתיאטרון רפרטוארי, שחקן בתיאטרון פרינג`, כשחקן וכמגיש בטלוויזיה ובלי שמישהו ממש ידע על כך - הוא גם מנגן על פסנתר וכותב שירים.

בתיאטרון רפרטוארי השתתף בין השאר ב"קרוב לבית" , "אבודים ביונקרס" ו"ריצ`רד השלישי"- בתיאטרון הקאמרי וב"הקוסם מברוקלין" ו"מקבת" – בתיאטרון הבימה. מזה כשנתיים הוא גם משתתף ב"רומיאו ויוליה" בתיאטרון תמונע ואף קטף את פרס השחקן על תפקידו במסגרת פסטיבל לילות פרינג`. בימים אלה הוא גם מגלם את נמרוד, הילד המנהיג בהפקת "הכבש השישה עשר" במדיטק.

"אם דיברנו על קלאסיקה של צ`כוב זו קלאסיקה ישראלית בת זמננו. אלו חומרים שאני מחובר אליהם מאוד עמוק כילד ישראלי שאוהב את יונתן גפן, בלי קשר להצגה הזו. אביטל פסטרנק, שמשחקת את ארקדינה, אמא שלי ב`השחף`, שיחקה בהצגה המקורית של `הכבש השישה עשר`. זה מאוד כיף להפוך את זה נגיש לילדים".

על ריבוי התחומים שבהם הוא עוסק הוא אומר: "קוסטיה בשחף אומר `צריך צורות חדשות, צורות חדשות צריך, ואם לא נמצא אותן עדיף בלי כלום`. עבורי הוא בעצם דמות של תיאטרון פרינג`, בטח מול אימא שלו שהיא דמות בתיאטרון גדול, רפרטוארי. ההבחנה בין השניים בארץ זה בעיקר כי אין תקציב ולא כי בהכרח באים לייצר צורה חדשה. בפרינג` ללא המחויבות של כולם להפקה, ההצגה לא תרוץ. בתיאטרון הרפרטוארי זה מפעל הרבה יותר גדול, גם כאן צריך מחויבות. אבל יש משהו אחר בפרינג`. יש משהו מוזר ומנוכר בלהגיע לתיאטרון שבו אולם של 1,000 מקומות. בפרינג` יש משהו אינטימי, ועבור קהל שרגיל לראות טלוויזיה, אין פילטר של מצלמה ועריכה. השחקן עובר תהליך מולך. אני מאוד נהנה לעשות הפקות בפרינג` זה מביא חופש גדול, עבודה לנשמה עם אמירה אמנותית. זה אחרת האולמות והתפאורה אחרים. אני אוהב תיאטרון דל, כי אז הפתרונות מגיעים. אם לא הייתי מאמין בחומר, בטח שלא הייתי עושה אותו בפרינג`".

האם יש הבדל גם בקהלים?

"פיתחתי הבחנה בין קהל בערים שונות. בכל עיר, זה קהל אחר. תיאטרון ירושלמי אחר מהחיפאי התל אביבי או הדימונאי. זה שונה בניואנסים. דברים שיעבדו על הקהל בירושלים לא תמיד יעבדו על קהל בתל אביב. בשטח אתה מגלה שלא תמיד ההבחנות שלך עובדות. בפרינג`, למשל, יש יותר קהל צעיר".

"הניצוץ הוא אותו ניצוץ אבל הטכניקה שונה"

הגיוון של זיטנר לא בא לידי ביטוי רק בעולם התיאטרון.  לאחרונה השתתף בסדרות "מסכים" ו"גירושים נפלאים" בYes. במסכים הוא מגלם את פאפ דודי, בחור בן גילו, סטלן שחי בחממה ומתפרנס מלמכור סמים ומנהל מערכות יחסים דרך האינטרנט. ב"גירושים מופלאים" הוא משחק מטפל שיאצו צעיר וחסר ביטחון עם מה שהוא מביא לנישואין ובדרך הופך כמעט לזונה ממין זכר, כדי להביא עוד כסף הביתה. כמו כן הוא הנחה תוכניות טלוויזיה בערוצים שונים, אך יותר מכל הוא חולם לקבל תפקיד בסרט קולנוע.

"קולנוע היה הדבר הראשון שעשיתי. זה היה ב"עונת הדובדבנים", סרטו של חיים בוזגלו מ- 1991. הייתי ילד בן 11 ועשיתי תפקידון. זו הייתה חוויה נהדרת, לא חשבתי שאני אהיה שחקן. אחר כך התגלגלתי לתפקיד בטלוויזיה ואז גם לתיאטרון. עשיתי קצת דרמות והנחייה בטלוויזיה. בפעם הראשונה שהנחיתי זה היה בתכנית `בננה בום`.
"באותם ימים לא הייתה לי סוכנת. זה ממש קרה מעצמו. רק אחרי כמה שנים לקחתי סוכנת ומאז אני עם פרי כפרי. לא ממש רציתי להיות שחקן, הייתי ילד מופנם, פסנתרן, לא פרופורמר ובמקרה התגלגלתי למשחק. אחר כך למדתי משחק בתיכון ואצל יורם לוינשטיין. לימודים גבוהים זה דבר חשוב כדי להרחיב את היכולות ולמרות שכבר עבדתי עשיתי את זה. הלימודים גבו ממני מחיר מקצועי, יצאתי ממעגל העשייה ונכנסתי לקונכייה של עצמי. בחרתי לא לעשות דברים בחוץ".

"ההפרדה העיקרית היא בין משחק להנחייה. זה דורש יכולות אחרות. משחק בטלוויזיה ובתיאטרון, שניהם מעניינים אותי וממלאים את נפשי. הניצוץ הוא אותו ניצוץ, אבל הטכניקה שונה. בתיאטרון זה פול פריים, מרחוק. טלוויזיה וקולנוע זה מאוד מקרוב, אתה כמעט לא צריך לעשות שום דבר. שחקן גדול אמר פעם שמה שמבדיל ביניהם הוא שבתיאטרון אתה משחק בעיקר עם הקול והגוף, ומול המצלמה אתה בעיקר משחק עם העיניים. כשמצלמים אותך קלואז` אפ, רואים את העיניים ונכנסים לך דרכן לנשמה. בתיאטרון זה לא מספיק.

"בכל מקרה אתה מספר סיפור, מעבד את המהלכים והפעולות הדרמטיות. מצלמה זה פרטנר שאני אוהב לעבוד איתו. בתיאטרון אתה מתחיל את ההצגה ומהסצנה הראשונה אי אפשר לעצור, זה רץ ברציפות. המהלך הכרונולוגי לא קיים בקולנוע, אפשר לצלם את הסוף ורק אז לעבור לשאר, זה תלוי באתרי צילום. בשני המדיומים אתה חייב לקיים את הסיפור בתוכך. הגרעין הוא אותו גרעין, זה רק עניין של שפצור טכניקה".

לאיזה תפקיד אתה  מחכה?

"אני מאוד אוהב את המקצוע שלי, שהוא מגוון מאוד ואני מנסה לנגן, ואולי גם פעם אפרסם את השירים שלי. אני מאוד מחכה לסרט הבא, זו אמנות שאני אוהב ומעריך. תפקיד עמוק או מעניין בסרט קולנוע. אני אוהב לשחק כמעט כל שקספיר, זה כיף לשחק שירה ולהפוך אותה לדרמה. אני מחכה להתקדם במקצוע לאט, בטוח ובכיף".

"השחף" של תיאטרון באר שבע תעלה במשכן לאמנויות הבמה באר שבע החל מיום חמישי ה-18 ביוני ב-20:30.