"מאה השנה של ת"א זה בדיחה לעומת ההיסטוריה של יפו"
הצהרת הכוונות של אנשי פסטיבל "כחול" שייערך במסגרת אירועי חגיגות ה-100 לתל אביב יפו, היא לקיים חגיגה תרבותית שנותנת מקום ובמה לים תיכוניות המיוחדת של יפו. עיון בתוכנית הפסטיבל מגלה אופציה מרשימה ביותר לקיום ההבטחה הזו. יומיים (19-18 ביוני) של אירועים אמנותיים, תרבותיים וקולינריים הכוללים בין היתר מופעי מוזיקה של מוריס אל מדיוני, גלית גיאת ולובנה סלאמה עם סולני תזמורת נצרת, אנסמבל ההיפ הופ היפואי סיסטם עאלי ועוד.
"לרגל חגיגות המאה חולקה העיר לשלושה שבילים", מספר איתי מאוטנר, המנהל האמנותי של הפסטיבל, "שביל כחול, שביל ירוק ושביל לבן. השביל הירוק הוא השביל שעובר דרך כל הפארקים, השביל הלבן הוא מסלול בתוך הבאוהאוס, והשביל הכחול מסמן בעצם את כל הטיילת הענקית מגבול בת ים ועד רידינג, ומשם גם הגיע השם של הפסטיבל.
"אחת ההחלטות הראשונות שעשינו זה לא לעשות פסטיבל `תל אביבי` ביפו, כי אני אמון על תכנים תל אביבים (מאוטנר הוא בין מקימיה של הביאנלה לאמנות ART TLV, וברזומה שלו תוכלו למצוא גם, בין היתר, את עריכת המגזין "360 מעלות" ואת הגשת תכנית התרבות של ערוץ 2 "בא בלילה" – ט.ג.), וזה הרבה יותר קל לי, במרכאות, לייצר את התכנים שאני מכיר. הרעיון היה להגיד, תראו, התעלמו מיפו כל כך הרבה שנים, יפו היא הרי עתיקה הרבה יותר מתל אביב, מאה השנה של תל אביב זה בדיחה לעומת ההיסטוריה של יפו, והרעיון היה לחשוף את מה שקורה מתחת לפני השטח בתוך יפו ולתת זיקה למה שנקרא `ים תיכוניות`, שזה הדבר הרחב יותר שאנחנו נמצאים בתוכו.
"בתשעת החודשים שאני עובד בזה כבר, נפגשנו עם הרבה מאד אנשים, אמנים, ויוצרים מתוך יפו, כדי להכיר את הווייב יותר מבפנים, ואז אתה מקבל את זה מכל מיני כיוונים, אם זה ברמה המוזיקלית עם הרכבים כמו סיסטם עאלי שממש צמחו בעג`מי, אם זה מכיוונים של המנחה שעל הבמה, שזה נורמן עיסא שגר ביפו, אם זה במובן של מקהלות מקומיות, או של פרויקט שעשו אנשי מיומנה עם ילדים מיפו, דבר שנשמע לנו טריוויאלי אבל יהודים וערבים שעובדים ביחד זה דבר שבקושי קיים היום, ואפילו כשהבאנו את חיים לרוז ואת אלון אמאנו ביקשנו שישלבו במופע את הכנר היפואי המוערך ורב השנים אמין סאיג, וזה רק מצד המוזיקה.
"מעבר לזה יש סרטים שנעשו ביפו ועל יפו, סרט על שוק הפשפשים, סרט על חומוס, סרט על הרכבים פה, יש את שוק האוכל שבו לקחנו את כל המסעדות הגדולות והטובות של יפו, מיועזר בר יין ועד ויטושה שהיא מסעדה בולגרית עתיקת יומין, והורדנו אותן בתוך בסטות אל הנמל למעין שוק אחד גדול, וכמובן שיש לנו פה שוק של יוצרים יפואים, מנשים ערביות שעושות בבית עבודות תחרה ושמן זית, ועד כל מיני מעצבים צעירים שחיים פה ועושים פה דברים מאוד יפים".
האייל גולן של העולם הערבי
בוא נשים זרקור על כמה מהמופעים המרכזיים של הפסטיבל, למשל מוריס אל מדיוני
"מוריס הוא תופעה מאד מעניינת של אמן בן שמונים שגדל באלג`יר, ובתקופה מסוימת שבה האמריקאים היו באלג`יר הוא נחשף להרבה מאד סגנונות מוזיקליים שלא הכיר, עד מוזיקה שחורה, תחילת הג`אז וכל מיני גוספלים, וכמובן מוזיקה קובנית ודברים כאלה שהאמריקאים הביאו איתם, והוא פשוט ניגן את הדברים האלה כל השנים ומהדברים האלה הושפעו החומרים שלו. במופע הוא מנגן בפסנתר ושר, והמוזיקה שלו נשמעת כמו מיקס של מוזיקה אלג`יראית, קצת קובנית, קצת ראי, טיפה ניחוחות של בלוזים וג`אזים, וזה מרהיב. היום, אגב, הוא חי במרסיי וכמו כל יהודי יש לו גם דירה בנתניה.
"מופע נוסף הוא מופע של גלית גיאת, לובנה סלאמה וסולני תזמורת נצרת, במופע שהוא מחווה לכל הקלאסיקות הערביות, פיירוז, אום כולתום, עבד אל וואהב, ואמנים נוספים. הן באמת שתי זמרות מאוד חזקות, גלית היא פרפורמרית שמכירה את הקהל הערבי ושרה בערבית שוטפת, ובמופע הזה הן מופיעות ביחד ולחוד.
"עוד מופע בפסטיבל הוא המופע של חיים לרוז ואלון אמאנו, שמארחים את רביד כחלני שהוא זמר ענק, פעם בעשר שנים אתה פוגש כזה זמר, הם מארחים גם את אמיר שהסאר ואת אמין סאיג, וגם את מארינה מקסימיליאן בלומין שתשיר שיר אהבה מצרי בערבית. לשמוע אותה ואת רביד ביחד זה משהו שקשה לראות ולא להתלהב".
את הערב הראשון של הפסטיבל יחתום כוכב הפופ הערבי ניזאר פרנסיס
"ניזאר פרנסיס הוא כוכב עולה היום בעולם הפופ הערבי החדש. יש לו דוד שקוראים לו זוהיר פרנסיס, וזוהיר הוא נאמבר וואן, משהו כמו אייל גולן שלנו. הוא ממש ענק. מדובר על זמרי חתונות והופעות שיוצאים לסיבובי הופעות בעולם, שזו בכלל תופעה נורא מעניינת, בניגוד לאיך שאצלנו מתייחסים לזמרי חתונות, שם להיות זמר חתונות זה כבוד ענק, והם מסתובבים עם זה בכל העולם. במופע שלו ישיר ניזאר קאברים ללהיטים מאגן הים התיכון, מיוון, לבנון, מצרים, אלג`יר, ואם תסעי ליפו ותקשיבי למוזיקה שבוקעת מהמכוניות תשמעי שם הרבה מאד שירים ששרים גם ניזאר פרנסיס וגם זוהיר פרנסיס".
בין המופעים שבאמת מביאים את היפואיות לתמונה, נמצא מופע של מקהלת הנשים היהודיות מוסלמיות נוצריות
"יש כאן מתנ"ס ערבי יהודי, שהוא אחת המתנסים הבודדים שעדיין מקיים יחסי שכנות. הוא נמצא בלב עג`מי, יש שם פעילות רבה מאד, שאחת מהן היא המקהלה הזאת, שקיימת כבר איזה שנתיים, שבהן הנשים נפגשות ועושות חזרות על קלאסיקות ישראליות, מוסלמיות, נוצריות, ויש גם אפילו קטע קטן באפריקאית".
"הבמה נמצאת פה בנמל, אל מול הים", מוסיף מאוטנר, ירושלמי במקור שגר בשבע השנים האחרונות ביפו ("זה המקום היחיד שירושלמי יכול לחיות בו בתל אביב"), "אנחנו נורא מקווים שהבריזה שיש בחוץ תמשיך לנו, ואני שמח שסוף כל סוף יש מקום של כבוד לפסטיבל שמושתת כולו על מוזיקה, על טעמים, על ניחוחות ועל צורת חיים שבדרך כלל התרבות שלנו מסתירה ושמה בצד. אני שמח שזה מקבל במה גדולה ויפה, ואחרי זה, מי שיצפה יוכל להחליט ולהבין אם הוא אוהב או לא אוהב את מה שהוא שומע ורואה".