שיר ההורים המקטרים ופוגת הזנב

את ספרו של דוד גרוסמן "איתמר פוגש ארנב" לא הכרתי עד לפני כשבועיים. כשבנותיי היו קטנות הספר לא נכתב עדיין, נכדים עוד אין. לפני שבוע הכרתי את הספר ואת אחיו לסדרה רק מן הכריכה. לאחר שקראתיו הבנתי את סוד קסמו. הסיפור הוא די משעשע. "כתבתי אותו לבני לפני עשרים ושלוש שנים". סיפר לי אחר-כך מחברו דוד גרוסמן שמאז הפך את איתמר לגיבור של סדרת ספרים לילדים. מכל מקום הספר הזה מספר על איתמר שלא פחד מן החיות המפחידות ביותר וחששו היחיד היה הארנב. יום אחד הוא והארנב נפגשו והתברר לו עד מהרה שהארנב גם הוא רווי פחדים וחששות. ממי הארנב פוחד? נכון. מילדים! השניים מתבוננים זה בזה, משוחחים זה עם זה ומגלים שהשד(ים) אינו(ם) נורא(ים) כל כך. יש בסיפור דרמה, חשש שמוצא את פתרונו, היכרות עם זר מאיים שהופכת לקשר ידידותי.
 
"לפני יותר משנה החלטנו בקרן הפילהרמונית",  מספרת טלי ברש-גוטליב, מנהלת הקרן, "להזמין יצירה לילדים. הרעיון היה להזמין יצירה לילדים שהפילהרמונית תנגן. הקמנו ועדה ולאחר דיונים הוחלט לפנות לסופר דוד גרוסמן. גרוסמן הציע יצירה אחת, את ספרו "איתמר פוגש ארנב" ואותו בלבד. אני הכרתי את הספר, הקראתי אותו לילדי. ואז היה השלב השני. בקשנו הצעות להלחנת הסיפור. פנינו למספר מלחינים ובסופו של דבר בחרנו ביוני רכטר". "לאחר שהודיעו לי שנבחרתי", מספר רכטר,  התחלתי לעבוד על היצירה. למעשה היצירה ממלאת את סדר יומי כבר כמעט שנה וחצי והשליש האחרון, כלומר חצי שנה האחרונה הייתה מאוד אינטנסיבית".
 
מה עושים במשך זמן ממושך כל כך?
 
"הקשבתי ליצירות של מלחינים שונים. את הסיפור קראתי כמובן פעם אחר פעם, עד שהתגבשה בי התפיסה של מה שאני רוצה לעשות ביצירה הזאת. התוצאה הסופית היא יצירה לשני שחקנים- זמרים (עדי צֶ`זָרֶה, בתפקיד איתמר ואלי גורנשטיין בתפקיד הארנב), לקריין (דוד גרוסמן) ולמקהלה (האנסמבל הקולי החדש) והתזמורת הפילהרמונית. לכל אלה מצטרף על הבמה הפסנתרן דניאל רן ושותפים נוספים בעיצוב המוזיקה והבמה (המנצח אילן מוכיח והבמאי מיקי גורביץ). אילן מוכיח לא רק מנצח  אלא גם שותף לתיזמור היצירה. בשלב מסוים הרגשתי שאני לא אעמוד בלוח הזמנים ואילן תיזמר חלק מן החומר וגם העיר הערות ענייניות של מקצבים שהם יותר נוחים לתזמורת ושינויים טכניים אחרים".
 
כשהגעתי לאולם החזרות, בבוקר החזרה הראשונה. ראיתי שהספרניות של התזמורת עוד מסמנות בתווים שינויים של הרגע האחרון שביקש אילן מוכיח והן העתיקו ואת הסימונים לתווים של כל הנגנים.  
 
זה נשמע כמו אופרה, חשבת על הפקה אופראית מסוימת כמודל?
 
"לא, בהחלט לא רציתי לחשוב על מודל כזה או אחר. אלא ליצור מוזיקה שתתאים לסיפור עצמו. הקריין הוא המספר. אבל גם המקהלה היא המספר. המקהלה כאן היא מעין מספר שאינו חד משמעי בדעותיו. פעם היא מצדדת בעמדת הילד ובפעם אחר בעמדת הארנב. המקהלה מתפרקת לקבוצת זמרים ומתגברת רעיון כמו למשל חזרה על מילות הקסם שבהן משתמש הילד המלמד את הארנב שיטות הגנה במצבים מסובכים `אני עוצם את שתי העיניים, / ומשלב חזק את שתי הידיים, / מכווץ בכוח את כל הפָּנים, / ולוחש לעצמי בלב, בִּפְנים:/ צִיפָּה דְרִיפָּה- רוּמבּה טוּמבּה-/ קָסָבּוּבּוּ ולוּמוּמְבָּה- שִיש-קַבּאבּ ועָלִי בָּאבָּא-/ ניקראגווה, רִיו-בַּמבּה-קוהינוֹר ו-ארנב:  אַיי, קאראמבּה !`"
 
והמוזיקה של המקהלה מורכבת או פשוטה מתוך מחשבה על הקהל הצעיר?
 
"יש קטעים שקרובים לדיבור באופיים ולעומת ישנה "פוגת הזנב": זנב ארוך ומפותל!/ איתמר (לנפשו) הוא קצת מטורלל.../ ארנב: והוא מרביץ אתו-/ והוא משפריץ אּתו-/ והוא נושך אחורה-/ זה לא זנב, זה חֶרב!" לעומת זאת לשני התפקידים הראשיים, המוזיקה היא יותר תיאטרונית, פזמונית באופייה.

בטקסט עצמו אין מספיק שירים. מה עשית?
 
"ביקשתי מגרוסמן לחבר שירים חדשים והוא נעתר בקלות. כך נולדו שיר ההורים המקטרים, שיר הילדים המסוכנים, שיר החולצה ועוד".  "הייתי מאוד נוח לדרישות המלחין," אמר גרוסמן בהמשך השיחה, "כשנאמר לי שמילה מסוימת מערימה קשיים למוזיקה, שיניתי, הארכתי קיצרתי. עד שהשבעתי את רצונו של יוני רכטר".
 
גרוסמן עצמו, נראה ונשמע נלהב מאוד לעצם המפגש בין יצירתו הסיפור שכתב לתזמורת הפילהרמונית. התרגשות ניכרת למרות שלו עצמו יש ניסיון רב בעמידה ובדיבור לקהלים גדולים בהזדמנויות רבות ושונות. לעיניים הבורקות  הצטרפו המלים הבאות: "זו הפעם הראשונה שאני שומע את התזמורת מנגנת את המוזיקה שיוני השמיע לי בפסנתר. מאוד מרגש". 
  
קונצרט שובב
 
שלישי בחבורה הוא הבמאי מיקי גורביץ` שנכון לכתיבתה דברים אלה עוד לא עבד על הבמה הגדולה עם כל המשתתפים. גורביץ` אומר ל"הבמה": "כשהתחלתי לעבוד על היצירה הגדרתי לעצמי את המטרות. המטרה שלי היא לייצר "קונצרט שובב". יש לי כאן תזמורת גדולה, מקהלה, קריין, מנצח, שני שחקנים. זה לא בדיוק תיאטרון. זה לא אולם תיאטרון, זו במת קונצרטים גדולה ולכן יהיה מאוד קשה לייצר את הקסם התיאטרוני את ה`מג`יק`. לכן הפתרון שלי הוא הקונצרט השובב. למשל, הילד בהצגה לבוש כילד בכל מקרה לעומת זאת הארנב הוא שחקן שלבוש כזמר אופרה, ובחלק גופו העליון מציצה פרוות ארנב. או אולי להיפך זהו ארנב שהתלבש כשחקן. מה שננסה לעשות הוא לשבור את הפורמליות של הצורה. במוזיקה של רכטר ובטקסטים של גרוסמן יש שובבות שאותה אני ארצה להבליט".
 
המופע עצמו -  אופרה? קונצרט שובב? מופע מוזיקלי-דרמטי לילדים?  - עוד לא התקיים הוא יוצג רק ביום שישי בצהריים. אבל בקרן התזמורת כבר מסתכלים קדימה. "הסיפור הוא על הכרת האויב המפחיד שמתגלה תוך כדי המפגשים כלא בדיוק אויב ולא בדיוק מפחיד. אם אויבים מפחידים אז צריך לחבר נוסח ערבי ולהביא לביצועים לקהל ערבי- פלסטיני צעיר. אז אנחנו מקווים להגיע לקהל הזה בסיועו של מרכז פרס לשלום".
 
מהי המטרה המרכזית שלכם במיזם הזה?
 
"לדאוג לקהל העתיד. להביא ילדים בגיל הגן לשמוע ולראות את הפילהרמונית". למעשה ברש-גוטליב מדברת על שתי דאגות: הראשונה שיהיה קהל למוזיקה ומנגד שלנגני התזמורת בעתיד יהיה לפני מי להופיע.
 
מקונצרט חד פעמי יגיע קהל לתזמורת?
 
"לא חד-פעמי. הרעיון הוא לעבד את היצירה נוסח מצומצם יותר כזה שיוכל לנוע בגנים בבתי ספר ועוד.
עוד לא נסגר דבר בעניין זה עם יוני רכטר. אבל הכיוון הוא להפיץ את היצירה בכל דרך שהיא לילדים  יהודים ולילדים ערבים". 
 
דובר על כך שהניסיון עם רכטר הוא ראשון בסדרה. יש כבר הפקות חדשות בקנה?
 
"בינתיים נראה איך הארנב של גרוסמן ורכטר מוצא את דרכו לקהל ואחר כך נשקול מחדש, הכל בכפוף למקורותיה של קרן הפילהרמונית".