מוזיקה - אפוקליפטי ורלוונטי כבר 15 שנה

"רישומי פחם", אלבומו החשוב של מאיר אריאל, זוכה למחווה של אלון ברגבאום, יוסי בבליקי ואלברט סופר

אלבום אפוקליפטי

"פעלולן של מילים שמצליח להעביר רעיון בסיפור מולחן, ומצליח להישאר רלוונטי ככל שהשנים עוברות, ובמיוחד לטעמי באלבום `רישומי פחם`", במילים האלה מגדיר את מאיר אריאל היוצר אלון ברגבאום, שיעלה, ביחד עם יוסי בבליקי ("פונצ`") ואלברט סופר ("אלגנט"), את המופע "הואיל וזה לא יועיל", המורכב רובו ככולו משירי אלבומו של אריאל מ-1994 "רישומי פחם".

"זה התחיל כאיזה חזון, חלום, רעיון שלי, לעבד מחדש את השירים של האלבום הזה, שגיליתי בצורה מאוד מעניינת", מספר ברגבאום (28), שמאחוריו כבר שני אלבומי סולו משל עצמו, "משחקי חברה" שיצא בשנת 2005, ו"באמצע" משנת 2007. "האלבום הזה היה מונח לי על המדף בבית, ואף פעם לא הצלחתי ממש להתחבר אליו, ופתאום, באיזה טיול שלי בחו"ל, לקחתי אותו והקשבתי לו, ופתאום זה ממש הכה בי. זה אלבום אפוקליפטי, שבצורה מאוד מוזרה הופך להיות יותר ויותר רלוונטי.

יש בו שירים כמו `דמוקראסי` שמדמה את הדמוקרטיה לאישה, לזונה, שיר שהולך ומחריף כל הזמן עם האקטואליה, או `שיר המקצוע` שמדבר על בנאדם שאמא שלו מכריחה אותו ללמוד מקצוע והוא משקיע את כל החיים שלו באיזה מפעל, ויש שם קטע שהוא אומר, `הייתי שואל את עצמי כל יום מה בחור יפהפה שכמוני עושה במין שכזה מקום עד חמש וחצי משמונה`, והוא מאוד מתוסכל, ובסוף מפוטר מהמפעל ואומר, `מה תעשה עם התנועה, עם הפולס הזה של הקצב המקפץ מפרכס כזנב לטאה שנכרת במכה נחרצת. עשרים שנים ספינתך הכבושה לרצפה יריקות התיזה, והנה מתברר למרבה הבושה שעכשיו אתה לא יכול בלי זה`.

השירים האלה רלוונטיים מאוד גם למה שקורה היום מבחינה אקטואלית, ולי באופן אישי זה התחבר גם לחוויות אישיות שעוברות על בנאדם, בשיר כמו `סאוחתו אפעס`, שזה אחד משירי התסכול הכי גדולים שנכתבו פה.
לשמחתי יוסי בבליקי ואלברט סופר התחברו לרעיון ולאלבום הזה בשנייה".

שמים את האגו בצד

על במת תמונע יגישו ברגבאום בפסנתר, בבליקי בגיטרה אקוסטית וסופר בחשמלית, את כל שירי האלבום, כשכל אחד מהם מוביל כשלושה שירים מתוכו.

מעניין להעלות מופע בלי בס, איך מתמודדים עם חסרון הבסים?

"מדובר בעיבודים קצת אחרים, עיבודים אקוסטיים לשירים האלה, שהם מתוך אלבום שהוא מלכתחילה מינימליסטי. אנחנו יודעים, גם מראיונות, וגם מתרצה, אשתו של מאיר אריאל, שהתארחה בערב הראשון של המופע וסיפרה שזה אלבום שאף אחד ממש לא רצה להוציא אותו, אז מאיר הקליט והפיץ אותו בצורה עצמאית, הכל מוקלט מאוד מינימליסטי, רק הוא וגיטרה אקוסטית, מדי פעם מצטרף צ`לו או קלידים, וזה חלק מהקסם של האלבום הזה. אנחנו הולכים בעקבות הצבע הזה, וניסינו מאוד לשמור על המינימליסטיות, אבל העיבודים הם שונים".

יש משהו מאוד מעניין בנכונות של שלושה אמני סולו להניח את האגו בצד ולהתמקד ביצירה של מישהו אחר

"האמת היא שזה באמת קטע מעניין כי גם החוויות שעברנו בכמה הופעות שעשינו כבר הן חוויות שנעות בעיקר סביב האלבום הזה. כשהתקשרתי ליוסי ולאלברט ולרועי, כל אחד אמר יש מייד `כן`, כאילו זה פתח איזו תיבת פנדורה שרק חיכו שיפתחו אותה. סביב האלבום הזה נהיה איזשהו חיבור באמת מאוד עמוק, ולא רק שכל אחד שם את האגו בצד, כל אחד יושב ובאמת מתפעל ומתרגש אחד מהדברים של השני. נורא כיף לעשות את ההופעות האלה. קורה שלא כולנו נמצאים על הבמה בבת אחת, וכל פעם שמישהו יורד מהבמה השני נורא מתרגש ומפרגן, וזה כיף גדול.

"עשו המון מופעי מחווה בזמן האחרון, ולמאיר אריאל בפרט, ואנחנו לא הגענו מהמקום הזה של עוד מופע מחוה שבא להתפנן עם השירים, אלא להפך, זה שירים שיצאו באלבום הכי פחות מוכר של מאיר אריאל, והרגשנו שאם הם יכולים לצאת דרכנו, זה יכול מאוד לעזור ולתרום גם ליצירה של הבנאדם, וגם לנו באופן אישי. הנאה".

עם מה אתה באמת חוזר ליצירה שלך אחרי טיפול בחומרים כל כך מופלאים כמו של מאיר אריאל? איפה זה משפיע על היצירה שלך?

"קודם כל אתה מרגיש פתאום מאוד קטן אחרי טיפול בחומרים כל כך עמוקים. מעבר לזה, כסינגר סונג רייטר, טיפול בחומרים של מישהו אחר מחזיר אותך לחומרים שלך עם יכולת לנסות ולהסתכל מבחוץ, וזה משהו שאני מרגיש שאני לוקח אותו ליצירה שלי".

המופע "הואיל וזה לא יועיל" יעלה ביום שישי, 10 ביולי 2009 ב-14:00 בתיאטרון תמונע בתל-אביב במסגרת "חית הברזל", יום ההופעות המיוחד שיקדיש תיאטרון תמונע למאיר אריאל.