מודל חדש של ניהול אמנותי

לאורך 15 השנים האחרונות, נפגשתי עם גרגייב פעמים מספר. בדמותו נקשרו לא מעט סיפורים, למשל הסיפורים על דמויות מובילות בשדה המוזיקה מן התחומים הציבורי והפרטי-עסקי בישראל שנסעו עד לסנט פטרבורג מתוך תקווה לפגוש את המאסטרו ולו לכמה דקות, הגיעו לפתח, אבל אל הארץ המובטחת, משרדו של המאסטרו, לא נכנסו ובסופו של דבר שבו כלעומת שבאו. אירוע אחר הוא  הגעתו של גרגייב לנצח על הפילהרמונית הישראלית בנגינת סימפוניה של מאהלר שעות ספורות לפני תחילת הקונצרט -  נגינה של יצירה מורכבת שהתבצעה ללא חזרות.
 
כשצופים בסרטו החדש של אלן מילר, במאי מוכר של סרטים דוקומנטריים על מוזיקאים, סיפורים אלה מקבלים משמעות אחרת. בתיעוד של אחד לאחד בהיצמדות לוולרי גרגייב, נותן לנו מילר הזדמנות לעמוד על טיבו של האיש שיצר מודל חדש של ניהול אמנותי שאין לו אח ורע בהיסטוריה המודרנית.
 
צוות הצלמים נצמד לוולרי גרגייב בלונדון, בניו יורק וברוסיה. אנחנו פוגשים תופעה ניהולית חדשה שבה המנהל האמנותי של בית האופרה ושל להקת הבלט הוא לא רק המנצח אלא גם המנהל הכללי. גרגייב היה המנצח הראשון של תזמורת בית האופרה המפורסם "מרינסקי" (או "קירוב" במשך שנות השלטון הקומוניסטי) שהחליט לשלוף את התזמורת מן הדות (החלק המשוקע שבקדמת הבמה באולם אופרה שבו מתפקדת תזמורת בית אופרה) ולהעלות אותה אל הבמה. משמעות הביטוי הזה אינה הפקתית בלבד. גרגייב החליט לתת לתזמורת אפשרות לנגן רפרטואר סימפוני נרחב, להתמודד בין היתר עם יצירות סימפוניות רוסיות קלאסיות שהתזמורת לא ניגנה מעולם, למרות שהיא קיימת כבר יותר ממאה שנים.
 
צעד מנהלתי זה כרוך בשיפור רמתה של התזמורת, בהחלפת נגנים ובחשיבה אמנותית חדשה. לאחר שהמדיניות החדשה התקבלה החל השלב הבא להעלות את המוניטין של בית האופרה על סולניו ותזמורתו ולהוביל את גוף המבצעים הזה אל מחוץ לרוסיה. (ישראל, הייתה אחת התחנות הראשונות שאליה הגיעו גרגייב ונגניו). מילר מאפשר לנו הצצה לתוך הקדחתנות הבלתי נלאית הזאת שנקראת ולרי גרגייב. אנחנו נושמים את האוויר האסטמטי שהוא זורה סביבו.
 
 הסרט אינו מתמקד ביכולותיו האמנותיות. למען האמת אנחנו פוגשים את גרגייב במעט מדי חזרות בסרט שאמור לתת מקרוב את התפיסה האמנותית של מי שנחשב לאחד המנצחים החשובים בעולם כיום. לעומת זאת מתפעל מילר מן התופעה הניהולית הייחודית.

כמעט פולחן אישיות
 
מתברר כי גרגייב מחובר לצמרת השלטון ברוסיה בדרך שאין לה אח ורע בעולם. הדוגמה הבולטת בסרט ההיא סיפור השריפה של אחד הבניינים של תיאטרון המרינסקי בסנט פטרבורג. גרגייב קיבל את הידיעה כשניצח על התזמורת ברוטרדם, הולנד (שגם אותה הוא ניהל). כעבור תשעה חדשים ניצב באותו מקום אולם קונצרטים חדש.

כל אחד מוזמן להשוות את משך הזמן הזה לכל מיזם בנייה ציבורי של אולמות מופעי בישראל או בכל מקום אחר. את ההסבר מספק  גרגייב בעצמו בסרט. "כשנכנסתי לתפקידי כמנהל בית האופרה הייתי איש מאוד צעיר. בעיריית סנט פטרבורג היו בעלי תפקידים צעירים ממני בהם סגן ראש העירייה, אחד ולדימיר פוטין וצעירים ממנו. הללו גדלו עם גרגייב. כיום החבורה זאת משמשת בתפקידי מפתח ברוסיה כולה".
 
הסרט עוקב גם אחרי מילוי חובו לעם ולמדינה הרוסית. גרגייב מקיים מסעי הופעות עם תזמורתו בערים שונות ברוסיה ומתקבל בכל מקום על ידי ראשי השלטון המקומי והסרט מתעכב על ממדי הכרזות המודבקות בכל עיר שבה מופיעים פניו של גרגייב על שטח ענק בעוד שמות הפסטיבלים או התכניות מופיעות באותיות קטנות. כמעט פולחן אישיות.
 
עוד חושף הסרט  את הצלחתו של גרגייב  להקים מפעל מוזיקלי במוסקבה, העיר המתחרה על מעמדה מול סנט פטרבורג. העובדה שהוא עומד בראש מפעל מוזיקלי הזוכה לברכת ראש העירייה וראש הכנסייה הפרבוסלאבית בבירה הרוסית ממקמת אותו גבוה מעל לכל המוזיקאים הנודעים של רוסיה.

מעמד נוסף שזכה לתהודה תקשורתית מצוי בסרט הוא הקונצרט בדרום אוּסֶטיה, חבל הארץ שהיה במלחמה כנגד גיאורגיה בשנה שעברה.  גרגייב, אוסטי בעצמו, הביא את תזמורת בית האופרה לבירת המדינה, צחנוואלי ובעצם הופעתו שם הזדהה עם עמדת השלטון הרוסי שגינתה את הגיאורגים. עם זאת, גרגייב, שרבים בן האמנים בבית האופרה שלו הם יוצאי גיאורגיה, נמנע מאזכור הגיאורגים והסתפק בדיבור על הסבל האנושי ועל הכאב מול מאות רבות של צופים שהחזיקו נרות זיכרון בידיהם.
 
נראה לי שמכל מבחר הסרטים שמתעד את הקשר בין מוזיקאים למדינה אחת או למדיניות - ביניהם  הסרט שתיעד את ביקור אייזק שטרן בסין "ממאו עד מוצרט"(אף הוא של מילר), או סרטים שחיברו אמנים ידועים שם כמו ארתור רובינשטיין או ליאונרד ברנשטיין לישראל - מעולם לא נראה סרט כה פוליטי על מוזיקאי.
 
חובבי המוזיקה ובהם גם מעריציו המושבעים הרבים של גרגייב בישראל, לא יעמיקו את ידיעותיהם על הדרך  שבה תופס גרגייב את המוזיקה ואת היצירות שעליהן הוא מנצח. מנגד -  הסרט מרתק בהבטים אחרים.
 

הסרט "לא תוכלו להתחיל בלעדי – ולרי גרגייב -מאסטרו" יוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים.