קודם כל – שנסוניירית
 
את מדלן פירו משווים לבילי הולידיי, מה שבשום פנים לא יכול לעזור. אין אסכולת בילי הולידיי, הייתה אחת כזאת, וכל תכונותיה (פרשנות, קוקטיות, רגש טהור) אוחדו בצורה חד פעמית. על זה מספרים כי רוסי מפטרסבורג לוקח חבר ממוסקבה לפסל כלשהו ואומר לו: זה גוגול! והשני אומר: זה גוגול? בוא למוסקבה ותראה את הפסל של פושקין-זה גוגול! ובכן - מדלן, היא לא בילי, למרות שהיא משלבת מעין דיבור בתוך השירה ומבצעת גליסנדו בין הצלילים במספר שירים.
 
היכולות שלה הן הרבה יותר בכיוון כתיבה והלחנה והיא למעשה Singer Songwriter מוכשרת השולטת במספר סגנונות, וביניהם ג’אז המבוצע היטב –אך אינו באמת חלק מהותי בכתיבתה ובשירתה.

פירו כותבת טקסטים שנונים, שרה באנגלית ובצרפתית באותו שטף ושפת הגוף שלה מאוד מוגבלת, למרות שהיא מאוד חיננית על הבמה. יש לה ניסיון רב -  כבר 20 שנה היא כותבת ומנגנת. היא החלה לשיר ברחובות פריז, לפני 13 שנה הוציאה תקליט ראשון שלא זכה לתשומת לב, וב-2004 עם אלבומה Careless Love (שיר שכל זמרת בלוז שרה אבל נשכח במאה הנוכחית) הגיעה להצלחה ולפרסום.
 
המפיק שלה הוא המפיק של ג`וני מיטשל והיא גם מקור ההשראה שלה, לדעתי. פירו היא שנסוניירית והרגעים המרתקים במופע הושרו בצרפתית, כאשר נגן הבס גיטרה לקח בס אקוסטי, הפסנתרן לקח מלודיקה והגיטריסט-יוקללי.
 
כאשר היא שרה באנגלית, היא נכנסת לסוג של סווינג מתון, אף פעם לא מהר מדי או חזק מדי. קולה וגישתה מזכירים זמרות רבות-מריה מולדור, ריקי לי ג`ונס, ג`וני מיטשל  ואפילו ג`ודי קולינס. אין לה ממש ייחוד קולי - אלא נועם כללי ובטחון עצמי,יושר, אירוניה וסרקזם. היא לא מתחנפת לקהל אך יוצרת איתו יחסי אמפטיה מיידיים. עובדה שהקהל הרב שהגיע למשכן האופרה לא הכיר את רוב השירים, אבל זה לא הפריע לו. לי הפריעה הפרשנות שלה דווקא לשירים המוכרים. את  Dance Me to the End of Love של ליאונרד כוהן היא שרה ללא ייאוש, אפילו בנאיביות, ואת סגנון הפולק רוק של בוב דילן היא הפכה לסווינג.  האמת - הכי טוב לה עם השירים שהיא כותבת,ועם הסיוע המאוד מקצועי שקיבלה מהפסנתרן שלה ( שהביא גם קלידים ואורגן עם מגבר "לסלי" אמיתי, ששחזר להפליא את הסאונד של שנות 70-60)  שהייתי שמח לשמוע אותו כסולן יום אחד. וגם הגיטריסט והמתופף לא היו רעים, אבל הם ניגנו קטעי מעבר. גם כשניגנו סולו-היה ברור שהם לא נמצאים פה בזכות עצמם. בקונצרט ג’אז –גם המלווה חייב להיות יצירתי.
 
אי אפשר שלא לאהוב את נוכחותה על הבמה, למרות שתנועה כאמור היא לא הצד החזק שלה. אבל משהו יסודי היה חסר לי, בעיקר על רקע המשכן הענק: לפני 1,500 איש צריך להוציא החוצה הרבה יותר תשוקה, הרבה יותר טמפרמנט. מה שמתקבל נהדר במועדון של 100 איש, שבו אתה נמצא שלושה מטר מהזמר (או בתוך אוזניות של איי פוד) לא בהכרח יעבוד באולם גדול. נכון שהיא לא מבלפת, לא עושה הצגות של היסחפות ולא מתחנפת-אבל אני לא הצלחתי להזדהות עם מה שהיא קראה (בעברית) "שיר אהבה". האהבה נשארה, לפחות מבחינתי, על הבמה. 
 
מדלן פירו-זמרת ג’אז,  יום שישי, 24 ביולי , 22:00, המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב.