אוצר לאומי

את הכותרת שנשמעת לכאורה בנאלית, יש לקרוא כיום מתוך ראיית דברים אקטואלית ולעצם העניין. הקונצרט השנתי של התזמורת הפילהרמונית הצעירה היה לא פחות מחג של צעירים לצעירים ולבני גילים אחרים.
 
שורות הנגנים שמילאו את במת היכל התרבות הבטיחו שגם בעוד שלושים ויותר שנים יהיו מי שימשכו את המסורת.  בחירה נבונה של התכנית הפסטורלית (סימפוניה מס` 6) של בטהובן, "רומיאו ויוליה" של פרוקופייב ו"בולרו" של ראוול חשפה את מגוון יכולותיהם של הנגנים כסולנים, כקבוצות בתוך תזמורת וכתזמורת שלמה. המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת זאב דורמן, המוביל  את התזמורת הזו (שנגניה מתחלפים בחלקם למעשה מדי שנה - עניין של גיל, גיוס לצבא וכד`) מצליח לשמר לאורך השנים איכות נגינה ורעננות מתמדת. לתזמורת הצעירה יש צליל איכותי ובעיקר מרגש, צליל צעיר שמראה מחדש מהי כוחה של מסורת תרבותית.
 
לא כל היצירות זכו לביצוע הטוב ביותר. הפסטורלית שנשמעה רעננה יותר מאותה יצירה שנוגנה שבועיים קודם על-ידי הפילהרמונית המבוגרת, עדיין לקתה במעט חוסר יציבות בחלקים מסוימים ואולי זה הביטחון שבא עם השנים, אבל ברגעים אחרים הבריקה. לעומת זאת, שתי היצירות, האחרות שנכתבו במאה העשרים זכו לביצועים יוצאים מן הכלל.
 
מגוון מצבי הרוח בשבעת הפרקים מתוך הבלט "רומיאו ויוליה" של פרוקופייב העניק הזדמנויות נפלאות לקבוצות הכלים השונות ולכל התזמורת במעברים חדים של מצבי רוח, מקצבים, גוונים והצעירים עמדו בהם בהרבה יותר מכבוד. זה היה ביצוע מקצועי שיכול היה לרגש כל קהל בכל מקום ולרגע לא להסגיר את גילם הצעיר של מבצעיו. כך גם ב"בולרו" של ראוול שהוא בעצם יצירה שבה כל כלי בתזמורת הוא סולן לזמן קצר עד שהוא הופך לחלק מן המרקם התזמורת המובל על ידי תוף הצד המכתיב את הקצב.
 
כאמור התזמורת היא אוצר ובמקרה שלנו ניתן לדבר על אוצר לאומי. מבט חטוף בשמת הנגנים מגלה אחוז מסוים של ממשיכי מסורת, דור שני ושלישי למשפחות מוזיקאים, אבל יאמר מייד, אלו הם המעט. הרוב הם שמות חדשים. ילדים ונערים (וכמובן ילדות ונערות) שנחשפו למוזיקה והתאהבו בה והחליטו שהיא תהיה עיסוקם בשנים הבאות. 
 
למרות צרותיו של החינוך למוזיקה בישראל ולמרות הירידה המשמעותית בעניין שלכאורה הציבור מגלה במוזיקה הקלאסית, לפחות הציבור הצעיר, ישנה קבוצה וקבוצה די גדולה למעשה של ממשיכים - נושאי אבוקת המוזיקה מדור לדור וזה הרבה יותר מאשר מחמם לב. זה חשוב כאמור גם בקנה מידה לאומי. השאלה הקשה היא מה יעשו הצעירים האלה בתום מסלול הלמוד וההכשה הארוך שמסתיים רשמית בתום התואר השני ונמשך אחר כך בסדרה של השתלמויות בישראל ובחו"ל? האם המדינה תכיר עדיין בערכה של המוזיקה ותאפשר להם להתפרנס מן האמנות הזאת?
 
בינתיים אין לי אלא להמליץ להגיע ולהקשיב לכל התכנסות של התזמורת הפילהרמונית הצעירה.

הפילהרמונית הישראלית הצעירה,  23 ביולי 2009, היכל התרבות תל-אביב..