בראשון לאוקטובר ימלאו שבע שנים למותה של ענבל פרלמוטר בתאונת דרכים. טל גורדון נזכרת ברצינות ובעדינות של מי שהלכה עד הסוף עם המוזיקה שלה, עד שפתאום הכל נגמר.
אי אפשר לקנות גן עדן בדם
זה היה בשבוע האומלל שהחל ב-4 בנובמבר 95` (ויש שיגידו שאז החלו תשע שנים אומללות). באותו שבוע של הלם, כשהתחושה הראשונית הייתה שעכשיו הכל יכול כבר לקרות אחרי שראית את הבלתי אפשרי קורה מול העיניים, מצאתי את עצמי עם אמנים נוספים בצילומי אחת מהתכניות הרבות שהציפו את הטלוויזיה לאורך אותו שבוע, במעין כדור הרגעה לאומי.
כל מי שהכרתי רצה לתרום במשהו, לעזור במשהו, לנקוט עמדה. ובמה כבר יכול אמן לעזור? אז באנו כולנו, לשיר, לשאול, לנחם, לכעוס. שמעתי אותה בחזרה שרה את "אי אפשר לקנות גן עדן בדם" ("חמדת אבות 2"), ונפתחו לי האוזניים. עד אז רק שמעתי עליה, אבל שם הכרתי אותה לראשונה באמת, בשעות הארוכות מאחורי הקלעים עד שיגיע תורנו להיכנס לאולפן. הסתכלנו אחת על השנייה וסיכמנו שהיכולת האמיתית שאמן צריך בארץ הזאת זו היכולת לחכות. בשביל חמש דקות של שיר אתה מתייבש שמונה שעות בכל פעם מחדש.
אני הייתי אז בתקופה הכי "טיפולית"` שלי, סגורה בתוך בועה של פחדים וחוסר בטחון עצמי, והיא בדיוק להיפך: מובילה, תומכת, מטפלת. היא לקחה אותי לצד, למדה את האקורדים של השיר שבחרתי, "אם", של שמוליק קראוס (כמובן...) ועודדה אותי לשיר איתה, בשקט. לאט לאט, עם הרבה מבטים ומעט אקורדים, התקרבנו. בכלל לא חשבתי שהיא ככה, רצינית כזאת, עדינה בדרכה. ציפיתי למישהי אחרת לגמרי. החורף התחיל, גרנו קרוב, והתחלנו לכתוב ביחד כמה דברים שלא יראו אור כבר לעולם.
ענבלאנס
כמה שנים קודם, איגי וקסמן ניסתה לשכנע אותי להקים להקה ביחד עם ענבל ואסי לוי ואני התמדתי בסירובי. להקות בנות אף פעם לא עשו לי את זה. אבל אחרי שהכרתי את ענבל הבנתי שזה לא ייראה כמו הסיוט שלי על להקת בנות מפונדרקות. במשך חודשיים בערך ניגנו בחדרי חזרות. ענבל הייתה הבסיסטית וגם הנהגת שאספה את כולנו עם הכלים, איגי עם התופים, אסי והגיטרה ואנוכי והחשמלית. אספנו כסף ושילמנו יחד על החזרות, הזמנו פיצות בהפסקות, היינו מבסוטיות מעצמנו שאנחנו עושות את זה כמו שצריך, בלי טובות של אף אחד, בלי מפיקים וחברות תקליטים, רק בשביל הכיף.
גם כאן ענבל הייתה הכוח המניע, זאת שמובילה את הדברים ומתכננת את הצעדים הבאים. קראתי פעם בריאיון עם רם אוריון שאת השם ענבלאנס היא נתנה לעצמה בעבודה המשותפת שלהם בלונדון. אני לא יודעת מה קדם למה כרונולוגית. אני שמעתי לראשונה את השם הזה כשענבל החליטה בשלב מסוים שכדאי לנו למצוא שמות אחרים. לאסי היא קראה פלישיה, לי היא הסבירה ששמי מהיום הוא ליידי דיליי (וכמה שהיא צדקה), והיא ענבלאנס. רק איגי לא היתה מוכנה להיפרד משמה המקורי...
ענבל רצתה לקרוא לנו "המזדיינות", והאמת שחוץ ממנה אף אחת לא התלהבה יותר מדי מהשם, אבל היום כשמישהו אומר לי, "את היית בלהקה עם ענבל פרלמוטר, לא?" אני עונה בגאווה, כן, הייתי הגיטריסטית של "המזדיינות". בראשון לאוקטובר תשעים ושבע קיבלתי את הטלפון הארור שסיפר לי ששוב קרה הבלתי אפשרי.
המכשפות בסל תרבות
ביום שישי, הראשון לאוקטובר, ביום השנה השביעי למותה בתאונת דרכים, ייערך ערב מיוחד לזכרה של ענבל פרלמוטר בתיאטרון תמונע. הפעם לא מדובר בערב מחווה שבו אמנים אחרים מציגים את שיריה, אלא בהפקה מיוחדת שיזמו חברותיה של ענבל למכשפות - יעל כהן ויפעת נץ. ההפקה תמשיך ותעלה בבתי ספר במסגרת סלי תרבות של משרד החינוך אחרי המופע הראשון בתמונע. בערב תשתתף גם ליעד שר, שמנגנת בהרכב החדש של כהן "ליידי די".
יעל כהן מספרת על המופע:"הערב מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון הוא שילוב של שירים וטקסטים, ובו נספר את הסיפור של להקת המכשפות מהרגע שהקמנו אותה ועד סופה המר, עם כל התחנות שעברנו בדרך, וננגן עשרה שירים משלושת האלבומים שהוצאנו.
בהופעה הזאת אנחנו לוקחות את הקהל לטייל איתנו בכל מה שהמכשפות עברו כולל זיכרונות מהופעות מיוחדות, תהליך ההקלטות, העבודה עם קורין, ההתדרדרות של ענבל לסמים, ניסיונות הגמילה שלה והתאונה המזעזעת הזאת. החלק הזה, שמעביר גם מסר חינוכי נגד סמים ותאונות דרכים, יופיע מנובמבר גם בבתי ספר.
הטקסט לקוח מספר אוטוביוגרפי שכתבתי לפני שנתיים, במלאת חמש שנים לזכרה של ענבל, שאני מאוד רוצה להוציא ומחפשת כרגע ספונסר שיעשה את זה כמו שצריך.
בחלק השני של הערב יוקרן סרט של עשר דקות על המכשפות שעשתה בחורה בשם שירן שטיינברג, שכולל ריאיונות וקטעים מהופעות שלנו. החלק השלישי מוקדש להמשכיות, ובו אני עולה לארבעה שירים עם `ליידי די`, ויפעת עולה עם ההרכב שלה, שבין היתר מנגן בו גם אחיה, ארז נץ, לארבעה שירים משלהם. את המופע נסיים עם השמעה של שיר של ענבל".
"זה בא מהמקום הכי אמיתי"
- הופעתן כבר לפני אנשים? קיבלתן תגובות?
"בחנו את זה במרתון של בתי ספר והקהל התרגש בטירוף. לא מדובר דווקא בקהל של המכשפות. באו גם צעירים ממועצת התלמידים וגם אנשים מבוגרים, וכולם התרגשו, גם כאלה שלא חוו את המכשפות בתור ילדים. אנחנו חיות את זה ומעבירות את זה בצורה מאד מרגשת. קנו כבר המון הופעות ואם בזכות המופע הזה נציל נפש אחת של מישהו שעומד לגעת בסמים או להסתכן על הכביש, זה עשה את העבודה. מעל הכל, המטרה היא להנציח את ענבל ואת המכשפות".
- ומה עם אלה שיגידו שמדובר אולי בניצול ציני או בניסיון להרויח משהו מהזכרונות שלכן?
"יש הרבה נשמות טובות... אבל אני יודעת מאיזה מקום בבטן זה בא לי. הלוואי שמישהו יסכים להוציא את הספר ומצדי שלא יצא לי גרוש מזה. הרצון שלי הוא להנציח את ענבל. בחרנו להופיע במקום כמו תמונע האינטימי, שיש בו רק מאתיים שלושים אנשים, בזמן שיכולנו להופיע גם באמפי ווהל. אם הכסף היה מעניין אותי הייתי מחפשת מקומות גדולים. אני יודעת מה ענבל בשבילי ומה יש לי בתוך הלב וזה בא מהמקום הכי אמיתי".
"אמרנו ביי אחרון"
- המוות של ענבל קרה ממש כשעמדתם לחזור להופיע ביחד אחרי שנה של הפסקה..
"התאונה הזאת קרתה כשהיא היתה כבר נקייה, חדשה וזוהרת, עבדה על תקליט הסולו שלה ועמדה לחזור ולהופיע איתנו. עשינו חודש חזרות אינטנסיבי, וקבענו מספר הופעות כדי לחזור לשגרה. הכנו יותר שירים מתמיד, גם כאלה שבחיים לא ניגנו בהופעות, כדי לתת לקהל שהתגעגע. ראית עליה שהפעם היא רוצה את זה.
היא הייתה נורא מאוהבת ואמרה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי שהאהבה הזאת תחזיק, ולהיגמל בשביל העתיד שלהם. ברגע שהיא התחילה ללכת עם חולצות קצרות, והמבט שלה חזר להיות מחייך ולא קפוא כמו שהיה באותה שנה איומה, הבנתי שהיא נקייה.
התאונה הזאת השאירה אותי בשוק כי היא תמיד שמרה על חוקי הזהירות והבטיחות בכביש. כשקיבלתי את ההודעה על מותה הכל התפוצץ לי בפנים. בצהריים עוד התקשרתי להודות לה על השנה טובה שהיא שלחה לנו לחג, היתה לנו שיחה כל כך טובה שהתגלגלה לכל כך הרבה נושאים. באמת אמרנו באותו יום ביי אחרון, והשיחה הזאת חרוטה לי בראש. כשאמרו לי שהיא נהרגה זה היה נראה כמו סרט, כמו משהו שלא מתאים לתמונה.
ביום שקברנו אותה הייתה אמורה להיות ההופעה הראשונה של המכשפות אחרי כמעט שנה שלא הופענו. בתאונה היא מתה עם בגדי ההופעה שהיא הייתה אמורה ללבוש. הנתיחה לאחר המוות הראתה שהיא מתה נקייה, זה היה כתוב גם בעיתון, ואני הסתובבתי חודשים בכיס עם הכתבה הזאת כי באותה תקופה, כל מי שפגש אותי אמר לי `נכון שהיא נהרגה מסמים ואלכוהול?` וכל פעם מחדש פתרתי את הנושא הזה עם הכתבה הזאת ששלפתי מהכיס.
כל כך הרגיז אותי שבזה מתעסקים במקום להתעסק בכמה מוכשרת היא הייתה ואיזה בנאדם היא הייתה, בגלל זה הפרויקט עם בתי הספר מרגש אותי כל פעם מחדש".
ערב המחווה לענבל פרלמוטר והמכשפות יתקיים ב- 1 באוקטובר, ב- 23:00 בתיאטרון תמונע. לפרטים נוספים
אתר לזכרה של ענבל פרלמוטר
אתר לא רשמי לזכרה של ענבל פרלמוטר
טל גורדון
30/09/2004
:תאריך יצירה
|