מוזיקה - הסדנה הבינ"ל לאופרה

בקונצרט הגאלה וברבות מן האופרות בלטה נוכחות מרשימה של זמרות ישראליות צעירות

חלון הראווה

אירועי סדנת האופרה הסתיימו אמש, כמיטב המסורת, בקונצרט גאלה במשכן לאמנויות תל-אביב. פול נדלר, מנצח, ממייסדי הסדנה, ניצח על נבחרת של זמרים שהשתתפו בפעילות הקיץ ועל התזמורת הקאמרית הישראלית (מוגברת, כדי להתמודד עם רפרטואר רומנטי שתובע יותר נגנים) במבחר להיטים.

ערב גאלה מוקדש להצגת הזמרים בפני קהל גדול יותר (יותר מ-1,500) לעומת פחות מ-400 באולם בית התזמורות ביפו שבו מתקיימת הסדנה. קונצרט הגאלה הוא גם חלון הראווה לגיוס תורמים נוספים לתמיכה במיזם המבורך ולכן אין כל כך טעם לדון אותו כשסרגל המבקרים ביד.

ובכל זאת, מה שניכר בארבע ההפקות שראיתי השנה, ניכר היטב גם בקונצרט הסיום: נוכחות מרשימה של זמרות אופרה ישראליות צעירות שבחלקן כבר מצּווָתות בחו"ל (למשל, אנה וירובלנסקי למשל באופרה של בון או נעה דנון שמצטרפת לבית האופרה במגדבורג, שתיהן בגרמניה).

"לה רונדינה" – המושקעת

שלוש מתוך ארבע האופרות בהן צפיתי במהלך הסדנה מוצגות, לפחות בישראל, לעתים רחוקות, אם בכלל.

ראשונה הייתה "לה רונדינה" ("הסנונית") של פוצ`יני. הסיפור מזכיר במידה מסוימת את "הגברת עם הקמליות": צעיר המתאהב בצעירה בעלת עבר, שלא תעבור את ביקורת הוריו ולכן למעשה הוא אינו יכול לשאת אותה לאישה. אלא שהוא אינו מבין זאת ורק היא (הסנונית) חשה ויודעת את מקומה, שאינו כאישה נשואה.

מבחינה מוזיקלית השקיעה המנצחת והפסנתרנית הרבה ביצירה והתוצאות נכרו היטב בייחוד בשירת הסולנים ג`סיקה רוז קמביו (ארה"ב) ואדם פרנדסן (דנמרק). את האופרה ביים קרלוס קונדה, זמר מקסיקני שהשתתף פעמים רבות בסדנה והבימוי היה נטול הברקות. העמדה פשוטה ובסיסית. המוזיקה של פוצ`יני הסתדרה היטב גם בתנאים אלו.

"חלום ליל קיץ" - המאתגרת

"חלום ליל קיץ" של בריטן, אופרה מורכבת ומרתקת כשלעצמה, היא למעשה היצירה הראשונה בתקופה החדשה (האופרה נכתבה בשנת 1960) שבה יש לקול הקונטרה טנור תפקדי ראשי. בריטן כתב את התפקיד לזמר אלפרד דלר, ראשון זמרי הקונטרה-טנור במאה העשרים. כשתפקידים מסוג זה הושרו מאז ימי מוצרט ועד בריטן על-ידי נשים בקול האלט.

מתוך הנחה שלא היו מספיק זמרים בסדנה למלא את כל התפקידים או מטעמים אחרים, נערכה האופרה וקוצרה. הטקסט הוא כמובן הטקסט של שקספיר שעובד על-ידי בריטן והזמר פיטר פירס. במאי ההפקה לורנס אדלסון פתר את היעדרם של בעלי המלאכה המציגים הצגה ביער שליד אתונה בשימוש בקטעים מתוך הפקת הקולנוע הנודעת שביים מקס ריינהארדט בשנת 1935. "התפאורה" כללה 12 כסאות על הבמה והבמה עצמה שעליה עמדו, ישבו, שכבו, נחו, פלרטטו והתרוצצו זוגות האוהבים הלנה וליסנדר והרמיה ודמיטריוס וטיטניה, מלכת הפיות שנחה בזרועותיו של ניקו בוטום שזוכה בראש חמור.

עבודה מצוינת וקשה עשה בנטון הס הפסנתרן והמנצח על ההפקה. בין הזמרים בלט ביראז` ברקאקטי זמר הקונטרה טנור בתפקיד אוברון מלך הפיות. לכאורה נראה שגם כאן בסדנת האופרה העבודה התמקדה בזמר הקונטרה-טנור. המוזיקה של בריטן היא לא תמיד פשוטה וקליטה ולבטח מאתגרת את הזמרים, בהפקת הסדנה הסיפור הדרמטי והמוזיקלי זרם בייחוד בנוכחותם של סידני אאוטלו (דמיטריוס), ניקולס נסביט (ליסנדר) וג`קלין וודלי (הלנה). רביעיית פיות היער נשמעה עדיין בית-ספרית.

"רשמים מפליאס" – המבריקה

הקהל בסדנה, הוא קהל פתוח הרבה יותר מאשר קהל באולמי הקונצרטים, ולכן מועלות בפניו אופרות מודרניות או אופרות שאינן זוכות להיות מוצגות או מוצגות לעתים נדירות. כך האופרה של בריטן וגם גם האופרה "רשמים מפליאס" שהיא עיבוד של במאי התיאטרון פיטר ברוק ל"פליאס ומלינזאנד" של דביסי למעשה דחיסה של העלילה על אהבתם האסורה של הגיבורים מליזנאד הנשואה לגולו ומתאהבת באחיו פליאס.

בהפקה זו נעשה שימוש מתוחכם בשני פסנתרים באחד ניגן המנצח ריינר ארמברוסט ובשני אוקסנה גלשקו הותיר נוכחות מירבית למוזיקה המתפייטת של דביסי. עבודה מעולה נעשתה כאן גם על ההגייה והצרפתית ישבה היטב בגרונותיהם של המשתתפים והייתה מובנת לחלוטין. בלטו במיוחד בתפקידים הראשיים ג`ונתן אסטקרוקס (פליאס ),אלמה מושונוב (מליזאנד) ואלכסנדר סילבסטר (גולו). ההפקה הזו הייתה מבחינתי ההפקה המבריקה בכל מרכיביה.

"כך עושות כולן" – כבוד למגזר

"כך עושות כולן" של מוצרט בבימויה של ג`ובנה מרקסטה ובניצוחו של ריצר`ד בארט עשתה מבחינתנו, הישראלים, את השירות הטוב ביותר לכוחות המקומיים. יסמין לוי-אלנטאק (שהפליאה לשיר גם בקונצרט הסיום אמש) בתפקיד פיורדיליג`י, רחל פרנקל כדוראבלה ורינת גולדמן בתפקיד דספינה המשרתת, היו מצוינות.

הבימוי של קומדיית המצבים הזאת כשהגברים המחזרים מחליפים תפקידים ביניהם על מנת לבדוק את נאמנות הנשים. הרבה התרוצצות על הבמה, שלא תמיד מובנת כל כך אבל בעיקר כאמור שלש זמרות צעירות שעשו את זה בגדול. בתום המופע סיכמה אחת המאזינות להפקה את רשמיה במלים "כבוד למגזר" והיא התייחסה כמובן לנוכחות הבנות הישראליות בהפקה. אימצתי בחום אכן "כבוד למגזר".

הערה אחת לסיום הסדנה - עשרים ושלוש שנים מתנהלת הסדנה בניהולה של ג`ואן דורנמן כאן בתל-אביב. אין כל ספק שהסדנה שינתה את הנוף ואת ההתייחסות של הציבור כולו והמוזיקאים הצעירים בישראל לאופרה. הגיע הזמן להעניק לדורנמן פרס שיעיד על הערכת המדינה לה ולמעשיה.