ערב השיא

היו כאלה שהספידו אותה לא פעם וחשבו שתעבור מן העולם עם הדורות הקודמים, אבל הקהל המתחדש והצעיר שפוקד את ערבי השירה בציבור תרם להרחבת הרפרטואר ולהנצחת החוויה כאחת מחוויות היסוד הישראליות, שתקפה היום בדיוק כמו פעם, אם לא יותר.
 
ב-13 באוגוסט תקיים עינת שרוף, הכוהנת הגדולה של התחום, את מה שאפשר להחשיב כערב השיא של השירה בציבור, מופע ענק בקיסריה, עם 14 נגנים, ואורחים שכוללים שמות כמו מתי כספי, דיויד ברוזה, רמי קליינשטיין, אביהו מדינה ושמעון בוסקילה.
 
"אני חושבת שזה היה סוג של תהליך" מסבירה שרוף את עוצמת ההצלחה של התחום. "ברגע שהצעירים, החיילים, החבר`ה שנוסעים אחרי הצבא לטייל בעולם ובסופו של דבר רצו לשמוע שירים מהבית, כולם אמרו לעצמם, `זה לא בושה לאהוב את זה, להיות חלק מזה`. אני אומרת לך שתהיה פה שירה בציבור עוד מאתיים שנה. זה לא ייגמר וזה לא טרנד. זה חלק מהישראליות, כמו לעלות על המצדה ולשבת בכינרת. כשאני מדמיינת את הערב שלנו בקיסריה אני אומרת, יהיה ירח מלא, יהיו כוכבים, יהיה קהל מדהים, יהיו נגנים נהדרים על הבמה, אני אעמוד עם בגד חדש שעשתה לי אפרת קליג, בגד נורא ישראלי כזה, ואולי בשיר הראשון והשני אני עוד ארעד, אבל ברגע שהקסם יתחיל, והשמחה והאהבה יזרמו ממני אל הקהל ומהקהל אליי בחזרה, זה יקרה וזה יהיה נורא נורא כיף. ובאמת שאני עושה את זה בגלל זה. בשביל הרגע הזה".
 
את הרגע הספציפי הזה בקיסריה, פעם ראשונה גם לשרוף וגם לשירה בציבור, יזמה שרוף כאקט של מחווה לאביה שנהרג בתאונת דרכים כשהיה בן 47.
 
"אני בנאדם מאוד חרוץ ובנאדם של פרויקטים. פעם בשנה אני עושה משהו שהוא גדול מבחינתי, בתחום האישי או המקצועי. השנה הזאת, לאור העובדה שאבא שלי היה בן 47 כשהוא נהרג ובשנה הקרובה גם אני אהיה בת 47, החלטתי להנציח את זכרו בדרך הכי טובה שאני יכולה, בערב שירה גדול שבו אני מארחת הרבה חברים שמלווים אותי לאורך תקופה ארוכה".
 
אביך קשור באופן מסוים לבחירה המקצועית שלך?
 
"אבא היה פוליטיקאי, סגן שר החקלאות, המון שנים. ממנו ומאמא שלי ספגתי את האהבה הגדולה גדולה גדולה למוזיקה ישראלית. הם הגיעו מלוב, באו לפה כציונים, המוזיקה שהם הכירו מהבית הייתה מוזיקה של פאריד אל אטרש, אום כולתום, דברים כאלה, והם התערו במדינה הצעירה מהר מאוד ואותנו הם לימדו שאפשר לחיות גם עם זה וגם עם זה.
 
"הם לימדו אותנו שירים של התרנגולים, הצ`יזבטרון, להקת הנח"ל, שושנה דמארי, היה להם קשה לעזוב את המקום שהם באו ממנו אבל הם היו כל כך מאושרים במקום החדש שפתח את זרועותיו בפניהם, והם פשוט הראו לנו שאפשר לשמוע הכל. גדלתי בבית שכל הזמן שמע מוזיקה. להורים היה מאוד חשוב שנכיר את כל השירים, נשמע הכל, נלך להופעות של אמנים, ואני מדברת על שנות השישים והשבעים, שזה לא היה דבר כל כך רגיל, ובהופעה הזאת אני עושה איזו סגירת מעגל.
 
"הערבים שאני עושה הם מאוד שמחים. דווקא בגלל שאבא שלי נהרג באופן כל כך טרגי אני לוקחת כמה שיותר שמחה, וגם בערב הזה בקיסריה אני אנסה להביא את כל הכיף שבעולם. תהיה מערכת הגברה מדהימה, תאורה נהדרת, 14 נגנים מהטובים בארץ, ואמנים נהדרים שגם יעשו את חלקם וגם ישירו אחד עם השני. אני אשיר עם כל אמן שאני אזמין, ואז הוא יעשה עוד חלק עם אמן נוסף. יהיו שם הרבה הפתעות".

"אני לא אשיר היפ הופ, אבל אני מאוד אוהבת להקשיב"

יש בארץ לא מעט מנחי שירה בציבור. מה לדעתך עושה אותך כל כך בולטת בתחום הזה?
 
"אולי זה השילוב של זה שאני צעירה, אבל יודעת גם את כל השירים שהמבוגרים יודעים. אני יכולה לעשות בערב אחד את `היו לילות`, וגם את `בלבלי אותו`, את `פני מלאך` ואת `ערב של שושנים`. מבחינתי זה היינו הך. אין לי שום בעיה עם זה וזה אולי היתרון שיש לי. כי אני יודעת לעשות גם ערב שירה לקהל של בני שמונים פלוס והם יהיו מרוצים, ובאותה מידה שימי אותי בקהל של כדורגלנים שאוהבים רק מזרחי ויהיה לי מה לתת להם. אני חושבת שזה סוג של יתרון. אני באמת אוהבת מוזיקה ישראלית על כל הקצוות שלה. אני יכולה לחזור הביתה אחרי שתי הופעות ואז לבקש מתמיר, בן הזוג שלי, שהוא גיטריסט, להוציא את הגיטרה ולשיר. אני פשוט נורא אוהבת מוזיקה, ובעיקר ישראלית".  
 
אם את צריכה לצייר את קווי המתאר של המוזיקה הישראלית מבחינתך, יש דברים שלא ייכנסו לתחום שלך או שהכל מתקבל?
 
"אני לא אשיר פאנק, אני לא אשיר היפ הופ, אבל אני מאוד אוהבת להקשיב. יש לי תכנית ברדיו תל-אביב פעמיים בשבוע שנקראת `צהרים בשניים` עם רון קופמן, ואוהד רז העורך המוזיקלי מביא המון דברים חדשים, מכל העולם, ונורא כיף לי לשבת באולפן בהפסקות האלה של המוזיקה ולטעום דברים אחרים.

"אני אמנם בת 46 אבל אני נורא צעירה ברוחי ואני בעיקר מעריכה אנשים שעושים מוזיקה, כי אני לא יוצרת מוזיקה אלא שרה שירים של אחרים, ואני מתארת לעצמי כמה קשה לשבת ולכתוב ואני מכבדת אנשים שיוצרים וכיף לי לעשות את המשך הדרך, כשאני מנכסת לעצמי חלק מהשירים, כמו למשל `האיש ההוא` שכתבה אהובה עוזרי ליהודית רביץ, שיר שניכסתי לעצמי ממש מהרגע שהוא יצא. יותר קל לי לנכס להופעות שירים שהם בכיוון ים תיכוני, אבל תמיד יהיה את הרגע הזה של שולחן שחוגג יומולדת למישהו בן שבעים, וגם להם יהיה לי מענה".

"כל מה שרציתי זה להופיע בטקסים"

מאיפה בעצם את מגיעה להנחיית שירה בציבור? התחלת את הדרך שלך מתוך רצון להיות זמרת נטו?
 
"התחלתי בגן של אילנה דבש הגננת, על קובייה הפוכה, שרתי את `למרחקים מפליגות הספינות`... את יכולה לשאול אותה. היא חיה וקיימת ותמיד כשמדברים על זה היא אומרת לי, `עינת, את הרי עמדת על קובייה ואמרת לכולם, בואו תשירו איתי`. הרגשתי שזה משהו שחזק ממני. לאורך כל בית הספר היסודי בבאר טוביה כל מה שרציתי זה שיקראו לי להופיע בטקסים. הלימודים בכלל לא עניינו אותי. בטיולים השנתיים תמיד החזקתי את המיקרופון של האוטובוס ועשיתי להם שירה בציבור".

וזה לא הוביל לניסיון של קריירת סולו מוזיקלית?
 
"יכולתי ללכת ללהקה צבאית ועשיתי החלטה להיות פקידה פלוגתית בצנחנים, אחרי זה נולדו התאומות שלי, והחיים הובילו אותי למשהו אחר. האמת היא שלא תכננתי כלום. אני מטבעי בחורה הרפתקנית שמושיטה זרועות לכל מה שבא. זה כמו קיסריה, שכולם חושבים שאני בטח בחרדות, ואני חייבת להגיד לך שאני ממשיכה להופיע, ממשיכה להיות עסוקה בהוצאת הספר `יאללה שרים` שייצא בקרוב, יש לי מספיק דברים שמעסיקים אותי, ואני לא בחרדות, רק בשמחה לקראת ההופעה. הלכתי לראות את קיסריה לפני כמה ימים וראיתי את הגודל הזה של הכיסאות, של המקום, ואמרתי יו, איזה כיף. מהמקום הזה אני רואה את זה".
 
ובכל זאת לפני כמה שנים הוצאת סינגל. לא היה רצון להמשיך את הניסיון?
 
"המון פעמים שואלים אותי על זה, וכן, לפעמים בא לי. אז כשיאיר לפיד, שהוא חבר טוב, אמר לי איזה שהוא כתב לי שיר על איזה משפט שאמרתי לו, ושמעון בוסקילה שבא לגנקי פעם בשבוע הלחין אותו, הוצאתי אותו כסינגל, והוא לא כל כך הושמע. להגיד לך שחטפתי דיכאון של החיים? לא. אני ממשיכה".
 
ומוזיקלית? מה ההבדל בלשיר כמנחת שירה בציבור ללשיר כזמרת מבחינתך?
 
"כשאני שרה בציבור אני שמה את האגו שלי בצד והכי חשוב לי שהקהל ישמע את עצמו וייהנה וישמח, אבל גם במופעי השירה בציבור אני עושה פעם בכמה זמן הפסקות ועושה שיר אחד כזמרת. יש רגעים שאני מגיעה לשיר שאני הכי אוהבת ושהכי עושה לי משהו, ואומרת שעכשיו אני צריכה לתת את עצמי עד הסוף. אינטימי יותר".

 
עינת שרוף תופיע  בקיסריה ביום חמישי, 13 באוגוסט 2009 ב-21:00. אורחים מתי כספי, דיויד ברוזה, רמי קליינשטיין, אביהו מדינה, שמעון בוסקילה