אווירה של פעם

במשך עשרים וחמש שנות קיומו של הפסטיבל היה תמיד אולם בית העם בכפר בלום לב העשייה המוזיקלית, קונצרטי הערב החגיגיים מתקיימים שם. לידם אולמות קטנים יותר למופעים נוספים. אחת לכמה שנים חרג הפסטיבל אל מעבר לד` האמות המקובלות והביא מוזיקה ודרמה לאזורים אחרים, אחד השיאים היה הפקה אופראית בבית אריזה ישן כשהקהל מובל למקומו בדרכים שונות. 

לכבוד חגיגות חצי היובל נזכרו אבות הפסטיבל בנכס המצוי ממש "מתחת לאף" ועד היום לא זכה לביקור מוזיקלי. הנכס או האתר הוא בריכת השחייה היפה של הקיבוץ, בריכה אולימפית, חמישים מ` ארכה והיא מוקפת במדשאות רחבות ידיים ועצים עשירי נוף. באתר המוזנח הוצג אמש המופע "ערב של שושנים", מופע ברוח ט"ו באב, שעניינו ובמרכזו - האהבה.

את האהבה יצגו יצירות של מונטוורדי, מוצרט וחיים פרמונט וביניהן יצירות של סולומונה רוסי, מנחם ויזנברג וחן צימבליסטה. במופע השתתפו שלושה זמרים, שני רקדנים ושנים-עשר נגנים. על המופע הופקדו המנהל המוזיקלי של הפסטיבל מיכאל מלצר, הבימאית יוליה פבזנר מעצבת התנועה מינה קנטושוב ומעצבת התלבושות אליס קרויטור.
 
מה שהקהל קיבל היה אווירה של פעם בעיקר ביצירות רוסי, מונטוורדי, מוצרט ופרמונט, שעליו נדבר בהמשך, ומולם -  יצירות עכשוויות לכלי הקשה שהשמיע חן צימבליסטה. הקהל שישב לאורך צד אחד של הבריכה ראה את חבורת הנגנים בגדה שממול וקבוצת זמרים ורקדנים שנראו כאילו זה עתה הגיחו מציורים עתיקים של רועים. לבושים בטוגות לבנות קצרות שרו, קפצו, הִדסוּ ודִידוּ, החמישה תוך זמרה וריקוד. חן צימבליסטה ניגן את "צליל בזלת" בפתיחת המופע תוך יצירת אווירת העכשיו והכאן ביצירה שהייתה פרפרזה על יצירה שהוא עצמו ניגן לפני שנים בפסטיבל כשאת מקום כלי ההקשה תפסו פסלי אבן של פסל גלילי.
 
מכאן הוזנקנו, כיאה לערב נוסטלגי למוזיקה של סולומונה רוסי, המלחין היהודי הגדול של תחילת המאה השבע-עשרה, מוזיקה שלא מנגנים די בארץ, של מלחין שהיה כמו מונטוורדי מלחין בחצר משפחת גונזגה במנטואה. ממונטוורדי נשאלו המהתלות המוזיקליות. בזכות התרגום ו/או הנוסח המומצא של דוד זבה, קיבלו המהתלות חיים חדשים. חרוזים כמו "את אשתי אהבתי והביתה שבתי/ תמו שבע שנות נדודים,/ לא הייתי פה בבית, אך גיליתי/ שנולדו לי כבר שלושה ילדים" או "נשיקה בליל ירח מרחוק אני שולח/ אך מפיך אני בורח, כי קשה מנשוא הריח" או "מור חמוקייך- עיני לוטפת/ פרח שפתייך- ידי קוטפת/ נשיקותייך- אגמע בשפה/ אך מילותייך נחש הצפע. לשווא אותך אקלל:כּוּנֵפָה !", מזכירים לכולנו שגם חרוזי המדריגלים של מונטוורדי כללו לא מעט שעשועי לשון, שירי יין ושירי אזור (אזור החלציים) שהושרו בטכניקה קולית מורכבת. הנוסח העברי שם את ההלצות במקומן הנכון.

זינוק מחודש אל תקופתנו שוב עם צימבליסטה ביצירתו של מנחם ויזנברג "מימי", יצירה שאותה השמיע צימבליסטה פעמים רבות והיא תמיד מזכה אותו בהצלחה. עכשיו הגיע תורו של מוצרט -  פרקי דיוורטימנטו (נדירים, יש לציין) לשלושה זמרים, שני רקדנים ונגני קלרנית ובאסון שנוגנו יפה  (שול, דרומברונר ופאז) אך בסך הכל היו טרחניים בחזרות.  צימבליסטה שב אל הזירה הפעם מתוך המים, הוא שט על סירת קייק רעועה, והשמיע את יצירתו "קיאק לאור ירח" כשהוא מנגן על מיכלים ריקים, טובל כלים במים והללו משיבים לו בקול שונה.
 
הבאים בתור היו ארבעה שירים מולחנים:  "אינני יודע כל מכשול" לשקספיר, "איך אעצור בנשמתי" לרילקֶה. "אהבה של שני אנשים" לנתן זך ו"כי אתךָ זה רק בגלל" ליונה וולך. פרמונט הלחין את הטקסטים ברוח של היצמדות לכאורה למלחינים שקדמו לו בתכנית,  מעין מוצרט ברמזים לסונטה מוכרת, מעין מונטוורדי עם קריצה עכשווית גדולה ובכך השלים את חינניותן של היצירות האחרות. בחלק מן היצירות שרו הזמרים מתוך סירה ששייטה במי הבריכה,  כשאל העיצובים שהוזכרו עד עכשיו מצטרפת גם תאורה שלוותה את משט הסירה בבריכה.
 
התוצאה  - ערב של רומנטיקה כשהרקדנים מגיחים מפעם לפעם מקצה המדשאה ומשתתפים יחד עם הזמרים במשט ובעגינה של הסירה על המים. האווירה ניצחה. החגיגה הושגה. חבל רק שהזמרים שרו חלק גדול מן השירים מן התווים ובכל צמצמו מראש את יכולת הבמאית לתת לטקסטים את מלוא פרשנותה הדרמטית. 
 
האם הגשת החומרים המוזיקליים ברוח זו שינתה משהו מאשר הגשתם על במת קונצרטים קונבנציונלית? לא כל כך. אבל צריך להתייחס לאירוע הזה כאל בסיס שאומר אפשר לעשות גם כך ומכאן לצאת להרפתקאות חדשות. זמרתם המאופקת וה"זהירה" של יעלה אביטל, הילה שיקמן-גונן ויאיר פולישוק השלימה את החוויה הרומנטית (ט"ו באב, כבר אמרנו).
 
ערב חביב - בסיס להמשך.
 
 
"ערב של שושנים" הפקה מיוחדת לחגיגות חצי יובל לפסטיבל קול המוזיקה הקאמרית בגליל העליון, 4 באוגוסט 2099, על גדת הבריכה בקיבוץ כפר בלום.