תלמידה הראשון של אילונה פֶהֶר
 
לשיחה שלנו התפנה הכנר הבינלאומי שמואל אשכנזי מתוך סדר יום שנראה צפוף. האורחים בכיתות האמן "קשת אילון" זוכים לתעסוקה מלאה. הוא מיצה את הזמן בחזרה ראשונה על חמישייה לכלי קשת של מנדלסון שבה היו לו הערות  לא מעטות לעמיתיו לנגינה "אני אוהב להבין כבר מן הנגינה הראשונה את מה שאני מנגן. הוא לימד בכיתת אמן מול קהל ובהמשך לימד בשיעורים פרטניים.
 
במהלך השיחה מתייחס הכנר שמואל אשכנזי לדורות הכנרים בעתיד. "לפני חמש שנים לא חשבתי כך אבל היום אני פוגש כנרים צעירים מסין. ברור לי שאיכות ההוראה שם השתפרה יש יכולת טכנית ויש תובנה למהות המוזיקה. יש לסינים הרבה תכונות יסוד שמסייעות להם: רצון ללמוד, מסורת של הערכה והערצה למאורות הגדולים, משמעת פנימית ולכן היום גם לא קשה ללמד אותם. משם יגיע דור הכנרים הבא".
 
קשה שלא לקחת את הדובר ברצינות. שמואל אשכנזי, היום בן ששים ושבע, היה בעבר תלמידה הראשון של אילונה פֶהֶר, מי שנחשבת למורה הגדולה (ב"הא" רבתי) לכינור בישראל. בדירת השיכון הצנועה של אילונה פהר בחולון גדלו שמואל אשכנזי, משה המר, פנחס צוקרמן, שלמה מינץ, חגי שחם, איתי שפירא. יש עוד שמות רבים, ביניהם פנו גם ברבות הימים למקצועות מוזיקליים אחרים, ניצוח, ניהול.
 
פהר עיצבה דור בעולם הכינור הישראלי. היא הייתה האימא השנייה של רבים מהם. גם כשבגרו ויצאו לקריירה בינלאומית היא המשיכה לעקוב אחריהם. ישבה בשורה מכובדת בהיכל התרבות והתבוננה בתלמידיה מבעד לעדשות משקפת קונצרטים ולאחר הקונצרט לא חסכה מהם ביקורת ולא חשוב כמה גדולים הם היו בעיני הקהל בעולם ובעיני המבקרים. מי שראוי יקבל מחמאות אבל הביקורת תישמע בשפה המערבת הונגרית, גרמנית, עברית ואנגלית. 

אשכנזי היה התלמיד הראשון ולכן המודל, ועל פיו עוצבו, שויפו והבריקו האחרים. בדיעבד טוען היום אשכנזי "אילונה הכינה אותי במובן המקצועי, בהדרכתה קיבלתי יד ימין נהדרת. הייתי קל משוכלל, אבל על המוזיקה עצמה, המוזיקה שאותה ניגנתי לא ידעתי הרבה. לא ידעתי מה גורם למוזיקה להיות יפה. הייתי בוגר האקדמיה למוזיקה אבל הייתי צריך להמשיך ולהשלים את המידע באמריקה".
 
בשנות הששים אמריקה הייתה המֶכָּה של הכנרים הצעירים?
 
"הייתה אמריקה והייתה גם רוסיה. אני שמח שלא בחרתי ברוסיה. כי שם ברוסיה היה מרכיב של טרור בשיטת החינוך. באמריקה הדגישו את האהבה לכלי ללא הצורך בהשלטת פחד".
 
מנסה לזהות את נקודות התורפה
 
שמואל אשכנזי היה אחד מילדי הפלא הכנריים בישראל. כשהיה נער הופיע בקונצרטים ורסיטלים. בתום לימודים בארה"ב בשנות השישים היה לסולן מאוד מבוקש שניגן עם הנכבדות שבתזמורות. בישראל ניגן פחות. אחר כך במשך ארבעה עשורים בקירוב הכנר הראשי של רביעיית "ורמיר" וגם עם רביעייה זו הופיע יחסית מעט בישראל. היום הוא גר בשיקגו ומלמד במכון קרטיס הנודע בפילדלפיה וכן באוניברסיטאות בשיקגו ובניו בראונסוויק. אשתו היא כנרת בתזמורת הסימפונית של העיר (הנחשבת לאחת משלוש התזמורות הטובות בעולם).
 
לקשת אילון הוא מגיע בערך אחת לעשור. כיום כבר אין לו בני משפחה בארץ. למרות ההערות על העתיד השייך לסינים הוא מאוד מרוצה מן הרמה של התלמידים שהתכנסו ללמוד, כאן בגליל המערבי.
 
מה הוא העיסוק המרכזי שלך היום?
 
"שמונים אחוזים מוזיקה קאמרית - אני מצטרף להרכבים שונים של נגני כלי קשת, נשפנים ואחרים. עשרים האחוזים הנותרים מוקדשים להופעות עם תזמורות וברסיטלים. אבל אני מאמין שכל המוזיקה היא מוזיקה קאמרית".
 
אפילו הקונצ`רטות של פגניני (אותם הוא ניגן ובהם קנה את עולמו לפני שנים רבות ובהם המרכיב התזמורתי "נחות" מזה של הסולן)?
 
"כן, גם הקונצ`רטות של פגניני. אני לא מחפש את האיכויות הקאמריות בעצם העובדה שהמוזיקה נכתבה למשל עבור חובבי מוזיקה ששלטו היטב בכלים, או בהגדרות צורניות אחרות. לדידי קאמריות של יצירה נבחנת בדרך שבה המלחין מטפל בקולות השונים ביצירה, בדרך שבה הוא מוביל אותם ומה קורה ביניהם. ולכן  בשבילי גם קונצ`רטו לכינור הוא יצירה קאמרית וגם כאשר אני, או כל אחד מנגן את היצירות לכינור ללא ליווי של באך, לדידי זוהי מוזיקה קאמרית".
 
את אותן תכונות אתה מחפש גם בנגינת יצירות חדשות?
 
"כן בהחלט ואני מאוד אוהב מוזיקה חדישה למשל יצירות של אליוט קרטר האמריקני או ויטולד לוטוסלבסקי הפולני.מוזיקה קשה. אבל האיזון נדרש גם כאן".
 
האם זה מה שאתה מקנה לתלמידיך בכיתות אמן או בבתי-הספר השונים שבהם אתה מלמד?
 
"בעיקרון כן אבל יש כמובן הבדל בין הוראה קבועה שבה תהליך הקניית הידע והמיומנויות ארוך לבין מפגש חד-פעמי בכיתות אמן. בכיתת אמן אני מנסה לזהות את נקודות התורפה, אם יש כאלה, ובכללן גם בעיות פיזיות של טכניקת נגינה ומנסה לתת לתלמיד את מירב ההערות".
 
"כנר טוב צריך לאזן בין רגש למבנה"
 
צפיתי באשכנזי בכיתות האמן בשעה שלימד את קתרינה טימובנה, בת העשרים מאוקראינה שניגנה את ה"שאקון" הנודע לכינור ללא ליווי של באך. אשכנזי הצביע על דייקנותה המופלגת שהביאה אותה למשוך צלילים עד שהם נשמעו לטעמו `מעוותים`. הוא טרח להזכיר לכנרית הצעירה שמדובר בראש ובראשונה בפרק מתוך סוויטת מחולות כשהשאקון עצמו הוא מחול ספרדי איטי. הוא הפנה את תשומת ליבה לכך שבכל וריאציה על הנושא שהיא מנגנת עליה לחפש את הנושא או לפחות לחשוב עליו כדי שהוא יצוץ במהלך הנגינה.
 
לכנרת רחל קוליאקוב בת התשע-עשרה מבוסטון שניגנה סונטה לכינור יחיד (בלדה) של המלחין הבלגי הנודע אז`ן איסאי, אמר אשכנזי שאפשר להקפיד מאוד על הפקת הצליל וכמו כן לדאוג בה בעת שהצלילים שלה לא ישעממו. "את בחרת להבליט את ההדגשות כאילו הן הדבר החשוב והן לא!" 
 
"יש שני סוגים עיקריים של כנרים – ולא רק בין התלמידים – כאלה שמבליטים את הרגשי ולעומתם מי שנגינתם עתירה בפרטים מבניים, והרגש מובלע. כנר טוב צריך להגיע לאיזון בין שתי התכונות האלה".
 
ילדים נורמליים
 
מי הם איפה הכנרים שנגינתם שימשה לך אידיאל?
 
"ברוניסלב גימפל  שאינו מוכר כל כך, יהודי מנוחין, ומן הדור שלפניו: יוזף סיגטי, פריץ קרייזלר וז`ק טיבּוֹ", מונה אשכנזי שמות ומשמיט אסכולות שלמות של חניכי האסכולה הרוסית ואחרים.
 
יש לך זמן לעיסוקים נוספים?
 
"כן יש טניס, משחקי קלפים. אני גם אוהב להוציא את הכלב לטיולים (כן כן עם שקיות הניילון) ובזמן האחרון לבלות עם הילדים".
 
הזכרת שאשתך כנרת האם גם הילדים שלכם מנגנים?


"לא. הם נורמליים. אחד בן 26 והשני בן 22. הם לא הלכו בכיוון הזה בעיקר כי המקצוע הזה משמעותו עבורם היא שההורים נעדרים המון מן הבית.  אחד לומד רפואה והשני הנדסה סביבתית".
 
בכל זאת מקצעות יהודיים מכובדים...
 
"רפואה אולי, הנדסה סביבתית זה נחשב ל`גויים נַאחֶס` (נחת לגויים), רק באחרונה זה נהיה `יידן נאחס` (נחת ליהודים)".  

כיתות האמן "קשת אילון" מתקיימות עד ה- 11 באוגוסט  2009 בקיבוץ אילון.