מוזיקה - לחזור הביתה

הצ`לן הבינ"ל, יליד קיבוץ יזרעאל החי ומלמד בבולטימור בביקור מולדת בסמינר "צלילים בעמק". שיחה

לומדים לנגן מה- YouTube

"מה שקורה היום עם תלמידים, כאן, באירופה, באמריקה הוא שהם לומדים לנגן מן ה-YouTube, וזה מציב לנו המורים בעיות," אומר הצ`לן והמורה עמית פלד. כלומר? "כשסטודנט צריך להכין יצירה חדשה לשיעור הבא הוא גולש לאתר, מתבונן בדרך הנגינה של אותה יצירה על ידי גדולי הצ`לנים. למחרת בשיעור כשאתה המורה מעיר לו משהו הוא עלול לענות אבל כך מנגן גם יו יו מא, או גרינהאוז או רסטרופוביץ`, כל אחד ענק בכלי. אתה המורה צריך להתמודד עם זה. להראות לאנשים שבחיקוי אין עדיין מה שאנחנו מחפשים אצל צ`לן או צ`לנית צעירים".

ולצ`לנים בגילך, כלומר מבוגרים יותר, זה לא קורה?

"גם אנחנו היינו מסוקרנים לראות איך מנגנים הגדולים. אלא שהמידע הזה לא היה זמין כמו היום, השקענו הרבה מעצמנו וההתמודדות הייתה ראשית מול התווים. בדיקת הביצוע ודרך ההתמודדות הייתה עניין משני. היום כולם רוצים הכל `אינסטנט`. זה לא רק התלמידים. גם הרבה מארגני קונצרטים אומרים לי שהתכנית צריכה להיות בעל אורך של עד חמישים דקות. למה דווקא. זה ככל הנראה משך הזמן שלצופה טלוויזיה ממוצע יש סבלנות. זה לא פשוט".

מעמק יזרעאל לבולטימור

עמית פלד, בן 35, מלמד במכון פּיבּוֹדי בבלטימור, המסונף לאוניברסיטת ג`והנס הופקינס, אחד מבתי-הספר החשובים למוזיקה בארה"ב. הוא נולד בקיבוץ יזרעאל -עכשיו אני כאן במזרע, ממש קל"ב. כשהייתי בן עשר, שמעתי ילדה שמנגנת בצ`לו וגם אני רציתי. בתחילה למדתי אצל מורה באזור ואחרי זמן קצר יחסית התחלתי בנסיעות לתל-אביב שם למדתי אצל אורי ורדי. התחנות הבאות בית הספר התיכון `תלמה ילין`, שירות צבאי כנגן ברביעיית צה"ל עם הוויולן גיא בן-ציוני, שמלמד גם הוא ב`צלילים בעמק` וביתר הזמן מלמד בלייפציג, גרמניה, זהר לרנר - גם הוא בברלין וברק טל מסולני תל-אביב.

"המורה הבא שלי היה שמואל מגן באקדמיה הירושלמית ומשם נסעתי ללמוד אצל ברנרד גרינהאוז, צ`לן שלישיית בוזאר הנודעת ואצל בוריס פרגמנצ`יקוב בגרמניה. באותו זמן פחות או יותר הוזמנתי לנגן באולם קרנגי בניו יורק. קרן התרבות אמריקה-ישראל יזמה קונצרט חימום בביתה של אחת מפעילות הקרן בבלטימור. ניגנתי את כל התכנית ובסוף הקונצרט, בקבלת הפנים, ניגשה אחת האורחות, חברה של בעלת הבית ושאלה אם אני אוהב ללמד. לא התבלבלתי ואמרתי כן, מתאים לנו הישראלים.

"אותה אישה הייתה דיקנית פיבודי. הוזמנתי לריאיון ראשון. אחד המורים היה בשלבי פרישה והם הקימו וועדת חיפוש. חזרתי לברלין ואז לאחר זמן הוזמנתי שוב, נבחנתי מחדש יחד ולאותה משרה נבחנו עוד ארבעה צ`לנים. חזרתי לברלין וסיפרתי לרעייתי (גם היא עוסקת במוזיקה) שיש לי תחושה טובה. ואכן התקבלתי. היום יש לי כיתה של שמונה-עשר צ`לנים מכל העולם. בקיץ אני מלמד בספרד, בגרמניה ובמכון יאשה חפץ בניו המפשייר, ארה"ב. בנוסף להוראה אני מופיע בכששים קונצרטים בשנה".

יותר נשים, יותר אסייתיים

מהו השינוי הבולט שאתה רואה היום בדור התלמידים?

"ראשית כל, יש הרבה יותר נשים בכל הכלים ובוודאי בין הצ`לנים. שנית, התופעה הבולטת של תלמידים אסייתיים, במספרים שלא הכרתי לפני חמש-עשרה ועשר שנים. מה שחשוב ביותר הוא שאני לא רק מלמד אלא לומד כל הזמן בזכותם".

כלומר?

"כשאני מטיל עליהם להכין יצרה מסוימת. אני חייב לחזור עליה לקראת השיעור ללמוד אותה מחדש. לימוד אחר הוא היכרות עם אופי שונה של בני הארצות השונות. חריצות עצומה אצל הקוריאנים למשל. או צ`לנית מקרואטיה שהגיעה ללימודים עם מעט מאוד כסף ולפעמים אין לה אפילו כדי לנסוע באוטובוס, אבל היא לא מפסידה שיעורים ומגיעה ללימודים גם כשהיא חולה ולעומתה אמריקנים המסובסדים מכל כיוון וחיים ברווחה מסוגלים להגיע לכיתה ולומר לי `בשבוע האחרון פשוט לא היה חשק ללמוד ואני לא מוכן.`"

הזכרת אסייתיים וכולם מדברים עליהם כדור הבא בכל העולם...

"יש תחושה כזאת . אני יכול לומר שיש גם הבדלים גדולים בתרבויות האסייתיות מבלי להיחשב לגזען יש לי תחושה שכולם, מכל הארצות, חרוצים מאוד והטכניקה שלהם מעולה. בכלל התלמידים שלי, שאני מכיר מקרוב, אני רואה שלסינים יש גם משהו נוסף שנקרא לו `נשמה` וזה משנה את אורח נגינתם".

וכאן בעמק יזרעאל סוג תלמידים שונה? הרי גם לכאן מגיעים מארצות שונות

"השנה, ככל הנראה בגלל משברים כלכליים ובגלל ש`צלילים בעמק` אינה מחלקת מלגות לסטודנטים מחו"ל, מספר הסטודנטים מחו"ל הצטמצם, יש בעיקר ישראלים. אני מאוד נהנה ללמד כאן. התלמידים כאן הם תיכוניסטים ויש להם עדיין אותה נחישות ועקשנות ישראלית שמאתגרת מורה. הם לא מקבלים כל דבר שהמורה אומר. הם בעלי דעה משלהם וצריך לשכנע אותם. בחו"ל יש יותר קבלה של סמכות המורה. אבל בעיקר אני חוגג מכמות הכישרון העצומה שיש כאן".

מה אתה חש כשאתה מלמד במזרע, כל כך קרוב לבית, להורים, בקבוץ יזרעאל?

"קשה אפילו לדבר על זה. הגענו עם שני הילדים הקטנים שמתרוצצים אצל סבא שלהם. בימים הספורים שהם פה, הם פשוט פורחים. זה אחרת. הגעגוע לכאן הוא עניין של קבע שם בבולטימור. בארה"ב הקמנו שלישייה והפסנתרן הוא אלון גולדשטיין. אחת לכמה זמן אנחנו יושבים ומהרהרים שהגיע הזמן לעזוב הכל ולחזור. אבל אז שבה המציאות שבעצם מכאן הקריירה היא סיפור שונה לחלוטין עניינים של עבודה, הוראה וכו`. אז בינתיים מסתפקים בביקורים משפחתיים ולהופעות".

הביקור הקרוב?

"אני אנגן עם תזמורת ירושלים את הקונצ`רטו של אדוארד ללו בעוד מספר חדשים. יצירה שהייתה פופולרית עד לפני חמישים שנה וקצת נעלמה. שמחתי שליאון בוטשטיין רוצה לנצח עליה. אשמח להופיע עם עוד תזמורות".

איש הקלטות ורפתן

מה על הקלטות?

"זה תחום חדש אצלי אבל הוא עצמו שווה סיפור. הוזמנתי לנגן עם תזמורת באטון רוז` בלואיזיאנה. עיר קטנה, תזמורת נחמדה. עוד קונצרט. ואז לפני ההופעה ניגש אלי הצ`לן הראשי ושואל אם אני גם מקליט. בשמחה אני משיב. אבל בפנים אני כבר מבין שאני חייב להבריק במיוחד כי נגינתי היא המפתח לרצון שלו. התברר שהוא עומד בראש חברת הקלטות קנטאור. הרעיון שלו היה שנקליט את כל היצירות היהודית לצ`לו בסדרה שכותרתה `הנשמה היהודית`. הראשון כבר ראה אור יצירות של ארנסט בלוך, סטוצ`בסקי וגם את `כל נדרי` בלווי צ`לנים בלבד".

אז אתה נוסע ללואיזיאנה להקליט?

"לא. דווקא את ההקלטות הראשונות עשיתי כאן בישוב הקהילתי הרדוף. יש איש הקלטות מעולה, יוסי ברמן שבעברו היה רפתן נדמה לי וכיום עוסק בהקלטות ובהוראת שיטת אלכסנדר. את ההקלטות עשינו במשך מספר לילות. התוצאה נשלחה לארה"ב והדיסק יצא".

כאמן מופיע וכמורה אתה ממשיך ללמוד?

"כל הזמן, כלי חדש מקום חדש ומפגשים חדשים מלמדים. למשל אני זוכר עבודה עם אייזק שטרן, שהקשיב לי כשניגנתי יצירות לצ`לו ושאל ככנר למה אני מנגן כך ולא באצבעות אחרות. צ`לן לא היה שואל זאת ולפתע הבנתי שהסיבה האמיתית שלי להפיק צליל בדרך זו היא העצלנות שלי. זו דוגמה אחת. דוגמה שנייה - בניו המפשייר, שם אני מלמד, מביאים בכל שבוע בנוסף למורי המוזיקה גם מורים מתחומי אמנויות הבמה. אותם מורים למשחק, למחול לנאום, מספרים למורים מה הם הולכים לעשות ומבקשים שהמורים יתאימו את המוזיקה. קודם כל זה נפלא לתלמידים. פתאום הם צריכים להבין שיש קהל והקהל לא מסתפק בנגינה איכותית אלא רוצה התייחסות..."

זה מזכיר כיתות אמן של זמרי אופרה?

"נכון, אגב אני עצמי זמר מתוסכל, אבל ברור לי שנגני צ`לו שצריכים פתאום לשיר או לרקוד כי חייבים לנשום אחרת והם יהיו אחר כך נגנים הרבה יותר טובים".

סמינר "צלילים בעמק" לכלי מיתר יתקיים עד ה- 21 באוגוסט 2009 בבית האמנויות של המועצה האזורית עמק יזרעאל. להזמנת כרטיסים: 052-7950220. לפרטים נוספים: 04-652102 או 04-6520134.