לא דומה לאף אחת אחרת

"כל אחד מחפש את הדרך/ אתה ודאי יודע זה לפעמים קשה/ כל דקה שעוברת בשקט/ אתה ודאי שומע אתה יודע/ שיום יבוא תראה את האור תמצא אהבה" ("אתה יודע", מילים: אסף לביא צנעני, לחן: כריסטודולוס סיגאנוס, ולנטינו)  
  
הצהרת הכוונות של השיר הראשון באלבום החדש של מרגלית צנעני, "דווקא היום", ממקמת אותה שוב בשבילי הרוק-מיינסטרים, עם סוג של איפוק כוחני או כוח מאופק שכל כך מתאים לה.
 
החלק הזה של האלבום מגיע לשיא עם השיר "עץ ירוק מפלסטיק". חלקו השני של האלבום לא מזניח גם את הגוון המזרחי של מי שנחשבת, ובצדק, לזו שמשלבת את הרוק השחור עם המוזיקה השחורה הישראלית. בטקסטים נותנת צנעני מקום רב ל"לבדנות", כפי שהיא מכנה אותה, שמעסיקה אותה. 
   
"את הדיסק הקודם עשה כולו הבן שלי אסף, שכתב לאלבום החדש שני שירים שלמים ושני טקסטים נוספים, הדיסק הקודם היה דיסק מחשבים, קצת יותר פופי, באלבום הזה חזרתי למה שאני הכי בהוויה שלי: קודם כל אני זמרת, ולאו דווקא זמרת של פעלולים, כמו של שירה ממש", מספרת צנעני, "אז רציתי לחזור לזה".
 
"זה נכון גם מבחינת הטקסטים, שהם קצת יותר אומרים. רציתי טקסטים שיגידו את הבעייתיות שנוצרת לאדם מהסוג שלי עם בני זוג, או עם העדר בני זוג, אני לבדי, אני חיה בגפי, אני לבדנית, אין לי זוגיות, אבל אני לא בנאדם לבד או משהו כזה, אני לא. אבל מצד שני יש בי כמיהה, יש בי געגוע, יש בי התחשבנות, יש בי ציניות, יש בי ריסוקים, יש בי חמדת הלב, יש הכל מאמאל`ה, אז את כל זה רציתי להביא לידי ביטוי באלבום. את יודעת שלפעמים אדם שר את ניסיונם של אחרים, לאו דווקא את ניסיונו הוא, וניסיונם של אחרים אפילו קורץ יותר. כמו כשאת קוראת פסקה של אלתרמן ואומרת, אוי איזה בן אלף זה, איך הוא מיטיב לבטא את הרגשתי, או לאה גולדברג.
 
"אני אדם של טקסט, אבל מכיוון שאני גם מאוד אוהבת את מוזיקת המיינסטרים אז ליבי לא גס בזה, אבל הפעם הבאתי אלבום אחר, הבאתי את ההמשך של `חומות חימר`, `עוד יהיה לי`, `ריח מנטה`, ובלי גבהות לב אני רוצה להגיד לך שזכיתי לביקורות נפלאות, ואני כל כך שמחה".
 
זה עדיין חשוב, נכון?
 
"כן, זה חשוב, אבל אני אגיד לך עוד משהו בעניין הביקורת. כזמרת תמיד פונקתי. אם ביקרו, ביקרו `למה את עושה כך, בשביל מה את צריכה לעשות ככה`, אבל אני תמיד זכיתי להתעניינות ושימת לב מרובה מצד המבקרים. אני שמחה שאני לא דומה לאף אחת אחרת, אני שמחה שאני שונה ואחרת, גם מבחינת הבוטות שלי, גם ברוח שירתי, יש לי קול אחר, קול שחור, סול ומוזיקה שחורה זה בנשמתי ממש ואני מכניסה אותה גם למוזיקה המזרחית, שיש בה רמבטיקו, ז`אנר שיש בו זמרות שאומרות, וזה קוסם לי מאוד". 

"אני אוהבת את שפת הרחוב, כמו שאני אוהבת את הרוק והבלוז"

"וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק/ היית בטוח שהכול מתפרק/ וקנית לי תער חד עד כאב/ כי היית בטוח שפרחים אני שונאת/ (...)/ וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב/ אתה ערום ועזוב וחלש/ וכתבת מילים כי שנים לא אמרת/ את מה שחשבת על עצמך ועליי/ ומה אתה בלעדיי" ("עץ ירוק מפלסטיק", מילים: אסף אטדגי, לחן: יוני אמבר וישראל קמחי)
 
אחד השיאים באלבום הוא "עץ ירוק מפלסטיק" שאת מילותיו כתב אסף אטדגי, המנהל האישי שלך
 
"זה השיא לעת עתה, וכבר אמרתי באיזה מקום שהשיר הזה הוא קצת מפלצת. הוא הטיל צל על הדברים האחרים. לירון תאני כתב שהשיר הזה של מרגול הוא סול שחור ישראלי מובהק אמיתי, זה כבר לא שאול כל כך מדברים אחרים. יפה מאוד, שמחתי לשמוע.
 
"השיר הזה שלם כי הוא מאוד אמיתי, כי הוא נוגע. הלחן לא גדול במיוחד, אין בו פלקסיביליטי, אבל פה ושם לקחתי את החירות לעשות כרצוני בפרייזינג וגם במנגינה, כדי לעבות את זה ולתת לזה את הקסם הסולי של השיר, אבל יש באלבום שירים נהדרים שאני אבליט אותם: `דווקא היום`, `חסידות`, שני שירים נפלאים שגם אותם חיבר אטדגי, שהוא מוכשר מאין כמותו. הוא לא כותב קופירייטי. הוא כותב על גבול המשוררות הפזמונאית".
 
אמרת קודם שאת שמחה על האחרות שלך, על הבוטות שלך. יש גם מחירים ששילמת על אותן תכונות?
 
"שילמתי, והתפייסתי עם עצמי. אני אדם של ניגודים, את מבינה, אני אחת שמדברת בשפת רחוב, ומצד שני בשפה הכי גבוהה שיש, אני חפה משגיאות, תחביר מצוין, ואני אוהבת את שפת הרחוב, כמו שאני אוהבת את הרוק והבלוז ולצידם גם את המוזיקה המוקפדת. שילמתי מחירים, כן. אני מכונה בוטה. אצלי זה אגרסיבית, אצלכם זה אסרטיבית. אישה שעומדת על דעתה היא אגרסיבית. יש אנשים שאמרו, `חשבנו שאת רק נותנת בראש, ולעומתית וכל זה, ולאט לאט הבנו שיש לך סחורה`. אז זה בסדר. אז `לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו`."

 
מרגלית צנעני, צילום: יח"צ

"למדתי שקטן זה ענק, וענק מדי זה טו מאצ`"
 
אי אפשר לדבר איתך על האלבום הזה שנעשה בתקופת "שירותך" בכוכב נולד, בלי לשאול אותך אם היו תובנות כלשהן שלקחת מההתנסות הזאת כשופטת בתכנית, מול כל כך הרבה זמרים חדשים, אל העבודה על האלבום שלך.
 
"בטח שזה מביא תובנות. אני למדתי מהילדים. אני למדתי מאלה שבחנתי אותם, ומאלה ששרו מולי, ומאלה שאיבדו פעימות לב מולי. למדתי שקטן זה ענק, וענק מדי זה טו מאצ`, את זה למדתי דרך הילדים וזה השפיע על השירה שלי, על הקונספט.
 
"קודם כל זה חיזק אצלי שאני באה עם האמת שלי. מרגול נקודה. מה שאני אוהבת. אני לא רוצה לעשות דברים כמי שכפאו שד. אני עושה, אומרת `ערב טוב קהל נכבד, ואלה הדברים`. זה היה לי מאוד מאוד חשוב, ואני רוצה להגיד לך שאני לא רוצה להיות גאוותנית אבל הדיסק שלי נמכר מאוד יפה בחנויות, אז זה אומר. הבאתי עבודות שאלה שאוהבים את הז`אנר שלי אוהבים את זה".
 
כמי שיושבת בעמדה ביקורתית מול אותם זמרים חדשים, היית מסוגלת להפנות גם את אותה ביקורתיות כלפי עצמך?
 
"בוודאי! אני לא מסוגלת לשמוע את עצמי, יקירתי! אני סובלת סבל מר מלראות את עצמי בטלוויזיה, ולא אוהבת לשמוע את עצמי. ברגע שזה נגמר באולפן אני לא רוצה לשמוע את זה יותר, ואת יודעת למה? כי תמיד יש לי הרגשה שיכולתי לעשות את זה יותר טוב. אני נעשית די אומללה מלשמוע את עצמי. מתהפכת לי הבטן.
 
"יש לדוגמה פאנצ` (הקלטה שבה מקליטים רק כמה מילים שצריך לתקן במשפט כלשהו בשיר – ט.ג.) שהוא נצחי בעיניי, אף אחד לא מרגיש אותו, רק אני. אני מתמוטטת. אני שומעת אותו מאתיים שנה אחר כך, שואלת את עצמי למה הסכמתי לעשות אותו. ואף אחד לא שומע אותו. אלופי עולם אומרים לי `אין פאנצ``. בדיסק החדש אין שום פאנצ`. אני לא אתייסר. אני אשיר בוואן טייק את כל השיר, ואם אני רוצה תיקון למשהו אני שרה את כל הבית. רוצה אטיטיוד, לא רוצה נשימות מועתקות. אני זמרת. מה אני צריכה את זה. אחר כך אני מאוד סובלת.
 
"אני גם לא סובלת את איך שאני נראית. אני גם אומרת, הלוואי שהייתי פחות ורבלית. קשה לי מאוד, כי אני מלהומה... אני אומרת, אם הייתי קצת יותר עדינה, קצת יותר שקטה. אני לא חייבת להגיד על הכל מה שאני חושבת. מה אני אעשה, זאת אני".
 
מה עם הופעות בעקבות האלבום החדש?
 
"אני אגיד לך משהו. אף פעם, אבל אף פעם לא חסרו לי הופעות. אני בנאדם מופיען כל חיי, כל הזמן, אני תמיד עובדת, תמיד מופיעה. עכשיו נכנסים לחזרות, ונצא עם מופע של האלבום שיכלול גם דברים קודמים וגם קצת את הסול.
 
"היה לי מופע שקראו לו `מרג`לס` שהיה מורכב ממוזיקה שחורה פנטסטית, כל ה-ever green שאני אוהבת של הסול. זה היה מופע נפלא, אבל הוא התחרה בי. `תגידי, אפשר לקבל את מרגול עם קצת שירי סול?`. אז אמרתי טוב, כאן הקמתי לעצמי אויבת... עכשיו נעשה כמצוות המבקשים. אז אני אעשה מופע חדש, עם שירי האלבום החדש, עם קצת שירים ישנים, ועם איזה שישה נמברים של סול". 

מרגלית צנעני, "דווקא היום", NMC יונייטד.