קסמים של מוזיקה ומילים
 
"את האופרה הראשונה ראיתי כשהייתי ממש קטן," מספר דניאל ארליך, במאי האופרה "הרמאי" שתועלה השבוע במסגרת אירועי "חג המוזיקה הישראלית" בתיאטרון רמת גן.
 
"ההורים לקחו אותי לאופרה הישנה ברח` אלנבי. התפאורות הישנות, הזמרה בכמה שפות, אלה היו בית-הספר הראשון לילד שהיה מרותק לקסמים של המוזיקה והמלים". האופרה הראשונה שביים ארליך, בנו של המלחין אבל ארליך, הייתה יצירתו של אביו, "היובל". אבל כבר קודם הוא נתקל ביצירות דרמטיות של אביו שהן חריגות. הזמרת עדי עציון בקרחת גדולה על הבמה שוברת פסנתרים. קהל שברובו הגדול אינו מבין את יצירות אביו ואביו מרוצה מן התוצאות. אלה הם זיכרונות שאולי שימשו אותו בדרך המיוחדת שלו בבימוי אופרות.   
 
כיום מזוהה דני ארליך עם המותג "אופרה קאמרה". כותרת למיזם בתחומי האופרה שבו הוא שותף לדינה זוהר, מי שהייתה מנהלת הייצור באופרה הישראלית ומעורבת בתחום הפקות תיאטרון כבר שנים לא מעטות ולאביגיל ארנהיים, מנהל מרכז פליציה בלומנטל ברח` ביאליק - ה"אוף-אוף ברודווי" של עולם המוזיקה הקלאסית למיניה בתל-אביב.
 
הקריירה שלו עד היום כוללת, בין השאר, הפקות כמו "חילול הקסם" (פראפרזה מהפכנית על מוצרט), "`מיME" של קיקי בן הוס, "בראשית בצלילים" של משה זורמן (נוסח מוזיקלי-דרמטי לסיפור המקראי שכל הנראה יועלה בקרוב מחדש) "רם הנרדם" אף הוא של זורמן, על פי לוין קיפניס; "פיירו הסהרורי" של שנברג;  "בסטיין ובסטיינה" (מוצרט) "הספר מסוויליה" (רוסיני) "שיקוי האהבה" (דוניצטי) ולא מזמן -  "הזמרת הקרחת" עם מוזיקה של ישראל שרון לפי מחזהו הנודע של יונסקו.  
  
הפקה ארליכית
 
על פניו נראה שארליך הוא איש אופרה מובהק, אבל למרות שאביו היה מלחין, הוא לא החל את דרכו במוזיקה אלא בעיצוב. עבודות עיצוב שלו מוצגות בתערוכות, בהצגות ילדים ובתכניות טלוויזיה "בחדר של דני", "פלאי קלעים". את הפרס הראשון בחייו על הלחנת מוזיקה קיבל על הצגת "כל אדם" בפסטיבל עכו. עבודת הבימוי האופראית הראשונה הייתה כאמור לאופרה "היובל", שחיבר אביו.
 
בשנים האחרונות התמתג דני ארליך בגזרה הצרה של בימוי האופרה  בישראל. כערובה לכך שיהיה מעניין. "ארליך מביים כל תו באופרה" אומרים עליו ספק בהערכה ספק בחשש מעומס עבודה, קולגות, זמרים, פסנתרנים, מנצחים.

זמרים שהופיעו איתו מדברים על הפקה "ארליכית". גם זה הישג לבמאי. אחרים, שרגילים להפתעות, תוצרי מוחו הקודח, מאתגרים אותו בשאלות "היית מביים את `לה בוהם`?" כשהוא מספר לי על ההקנטות אני לא מתאפק וחוזר על השאלה היית מביים את `לה בוהם`? ארליך חושב לרגע ואומר "כן זה אתגר".
 
השאלות האלה צצות כי ארליך מבקש להבליט בעבודותיו את הצדדים החזותיים. "זמרים שמבקשים נוחיות, הפסקה בבימוי כדי שיוכלו לעמוד ולשיר אריה ודבר לא יקרה על הבמה באותו זמן, כי כך מקובל, לומדים שאפשר גם אחרת. אפשר לשיר במצבים שונים ולשרת את הטקסט והמוזיקה בדרכים פחות מקובלות".
 
הדרכים הבלתי מקובלות שלו הביאו עד היום קהל מגוון יותר מן הקהל שפוקד את ההפקות האופרה הישראלית. ראיית הבמה הייחודית וחיפוש דגשים חדשים באמנויות אחרות מביאים קהל סקרן ער, מקשיב למלים לא פחות מאשר למוזיקה וקהל שמוכן להיות מופתע. במידה רבה זהו סוג קהל המזכיר בפתיחותו את הצופים במופעי מחול, שרגישותם היא ראשית כל לחוויה הוויזואלית ואחר כך לחוויה האקוסטית. את גירוי עצבי הסקרנות יש לזקוף לזכותו של ארליך. 
 
 "אני במאי של קומדיות",  מכריז ארליך במהלך השיחה ובחלוף רגע נוסף, מתווסף הרהור מסייג - הרי בכל קומדיה יש גם רגע טרגי.

 
דני ארליך מביים, צילום: יח"צ

החוק לאיסור נשימה לשנת תשתו"ק
 
הפעם מתמודד ארליך יחד עם  הזמרים עידו בן-גל, קרין הוכמן, אסף לויטין, יאיר פולישוק, קארין שיפרין, הגר שרביט, ועם עשרים נגני הסינפונייטה הישראלית באר שבע  והמנצח דורון סלומון - באופרה שנכתבה לפני יותר מארבעים שנה: "הרמאי" לתמליל של אפרים קישון ולמוזיקה של מנחם אבידום. 
 
האופרה מתבססת על המערכון "ארץ הרמאים" של קישון. שר האוצר חייב לגייס עוד עשרות מיליונים לאיזון התקציב, אבל כשמתברר שאין יותר תחומים שניתן להטיל עליהם מס, עולה רעיון מהפכני להטיל מס על הנשימה "הרי כל אחד נושם".
 
החוק לאיסור נשימה לשנת "תשתו"ק" עובר ומרגע שמגיעים הטפסים לאזרחי המדינה (הנישומים) החותמים על הצהרות שהם הפסיקו לנשום.  כאן נכנס מנגנון האכיפה ופיקוח של החוק החדש, עשרות אלפי פקחים יוצאים לגלות את העוברים על החוק בעזרת מכשור משוכלל: משרוקיות ובלונים.

שיטה אחרת לגילוי פושעי נשימה היא מכתבי הלשנה. אחד המלשינים הוא פוקס, דייר משנה בבית משפחת פלאצ`ק. הוא מלשין על פלאצ`ק, ובה בעת מנהל רומן עם הגברת פלאצ`ק. הפקחים עוצרים את פלאצ`ק הוא מובל למשטרה ואז מתרחשת הסיטואציה הקישונית המוכרת של ניפוח של סיטואציה פנטסטית בעזרת המציאות. הפקחים מקבלים שוחד, הממשלה מגיעה להסדר פרישת חובות. וכל זה על נשימה.
 
הרעיון של יצירה מוזיקלית שעוסקת באיסור נשימה, המבוצעת על ידי זמרים שבמשך שנים לומדים כיצד לנשום נכון על מנת להפיק את המיטב מריאותיהם וממיתרי קולם, הוא רעיון מבריק. כך חשבו גם מנחם אבידום המלחין וגארי ברתיני שניצח על הצגת הבכורה לפני יותר מארבעים שנה.
 
ואולם, האופרה נגנזה יחד עם יצירות רבות בשנת 1967, הסיבה הרשמית הייתה מלחמת ששת הימים אבל האמת נותרה עלומה. במהלך השנים, כשעלה הרעיון לשחזר את היצירה, נטען שכתב היד אינו מלא. בסופו של דבר התגייס המכון למוזיקה ישראלית ושחזר מתוך כתבי היד שמופקדים אצלו את הפרטיטורה.
 
דני ארליך מספר שהוא עצמו הגיע בשלב שהפרטיטורה  שוחזרה ולמעשה את המוזיקה שמע  עוד לפני החזרה הראשונה. "אני לא איש של פרטיטורות, אני שומע את המוזיקה ואת המלים ומכאן מתחיל את עבודת הבימוי".

 
צוות "הרמאי", צילום: יח"צ
 
אופרה של אנשים קטנים
 
איך התרשמת מן החיבור מוזיקה לטקסט (שאינו מחורז)?
 
"בין היצירות של אפרים קישון המערכון הזה מוצלח יותר מהומורסקות רבות שלו. וגם כאן במעמדים המשעשעים האלה יש לא מעט עצב ופיוט ואת אלה אפשר להבליט. יש עוד משהו שאני מכיר גם מאופרות אחרות - הרבה פעמים המוזיקה הולכת נגד הטקסט.

"העלילה כאן היא תזזיתית: החלטות בממשלה, פקחים, בדיקות, הכל רץ מהר ולפתע המוזיקה איטית.  מבחינתי זהו מצב שמאפשר גם למלחין להגיד משהו. החשיבה הזו מדריכה אותי כאן, כמו באופרות אחרות, ואיתה עובדים עם הזמרים. במוזיקה עצמה יש לצד מוזיקה מקורית גם פזילות למוזיקות של מלחיני אופרות מתקופות אחרות".
 
הנוסח שנראה הוא תקופתי, כלומר מתרחש בתל-אביב של לפני חמישים שנה?


"זה לא תעלת בלאומילך, על מאבקו של האזרח ברשות, כשאנחנו האזרחים כולנו בורג מול המדינה. זה היה אז וזה נכון היום. כאן הגיבורים הם אנשים קטנים, במידה מסוימת עלובי חיים. ובכך מצוי עיקר כוחה".
 
 
"הרמאי" תעלה ביום חמישי, 24 בספטמבר 2009 ב-21:00 בתיאטרון רמת גן במסגרת אירועי "חג המוזיקה הישראלית". כרטיס: 50 ₪. לרכישת כרטיסים בקופת תיאטרון רמת-גן:  03-5782553/4 . הנחות לגמלאים וסטודנטים.