הקאמרטה הישראלית ירושלים פתחה את עונת הקונצרטים בטון מתלהב וסוחף, ובמיוחד התבלטה נוכחותה של מקהלת זמרי פילהרמוניה, שזכתה לתשואות הקהל.
הכרומוזומים המוצרטיים
"אם האנושות הייתה שומעת כל יום קונצרט כזה, היה העולם נראה אחרת", כך אמרה אחת המאזינות לבן לוויתה, בצאתה מן האולם. זה די נכון, בעיקר נוכח העובדה שהיצירה שחתמה את הקונצרט הייתה "רקוויאם" של מוצרט.
אין ספק שביצוע של ה"רקוויאם" הזה מכיל את הכרומוזומים המוצרטיים שעושים לכולנו משהו עוד מהיותנו עוברים בבטן ועד יומנו האחרון. אבל הקונצרט אינו מסתכם במוצרט, הוא נפתח ב"סטאבט מאטר" של האיטלקי אנטוניו קלדרה (Caldara).
הקאמרטה הישראלית בחרה, די על פי המקובל עליה, בשילוב שבין יצירה מוכרת ליצירה פחות מוכרת, וזאת תוך שימוש במאגר הכוחות שעמד לרשותה לצורך השמעת הרקוויאם, כלומר תזמורת מקהלה ורביעיית סולנים.
הסטאבט מאטר - מגוון של אנסמבלים
"סטאבט מאטר" הוא להיט ידוע בעולם המוזיקה הקולית, לא פחות מן הרקוויאם. "הסטאבט מאטר" הוא טקסט המספר על מריה, אמו של ישו הבוכה ליד הצלב, שעליו תלוי בנה. הטקסט חובר בתחילת המאה הארבע-עשרה, על ידי הנזיר שכונה ג`קופונה דה טודי. הטקסט ערוך בחריזה יוצאת דופן. בשיר עשרים בתים לכל בית שלוש שורות, כשהשורה הראשונה והשנייה מתחרזות ואילו השורה השלישית מתחרת עם השורה השלישית של הבית הבא.
הכנסייה הקתולית עיכבה את השימוש בטקסט כתפילה קבועה משך זמן ולבסוף בחרה בו כטקסט לתפילה. המבנה יוצא הדופן קסם למלחינים רבים לאורך כל הדורות ורבים מאד מימי פלסטרינה ודי פרה ועד ימינו חיברו מוזיקות שונות לטקסט הדתי. רובן של היצירות נכתבו שלא לצרכי פולחן. המוכר והידוע ביותר הוא נוסחו של פרגולזי, אבל כאמור הוא רק אחד מתוך מאות נוסחים.
הקאמרטה בחרה בנוסח של אנטוניו קלדרה, שחי בסוף המאה השבע-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה השמונה-עשרה, ושימש במשרה מוזיקלית בכירה בחצר הקיסרות בווינה.היצירה עצמה אינה מרגשת במיוחד ויתרונה הגדול בכך שאת מקום הדמיון המוזיקלי העשיר, תופס מגוון של אנסמבלים שבהם צירופי קולות וכלים שונים.
מקהלת פילהרמוניה – הפתעת הקונצרט
וכאן המקום לדבר על המבצעים. הפתעת הקונצרט הזה היא מקהלת זמרי פילהרמוניה. המקהלה שרוב חבריה ישראלים, היא למעשה מקהלת מטרייה שמספקת הרכבים שונים לתזמורות שונות (בימים אלה ניתן לשמוע זמרים של אותה מקהלה גם עם התזמורת הקאמרית הישראלית וגם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית).
אלא שבקונצרט הזה, הוכיחו הזמרים הישראלים שהם יכולים להתמודד עם מקהלות מחו"ל המתפקדות בקונצרטי הקאמרטה כמו גם בקונצרטי תזמורות אחרות. הנוכחות המקהלתית בשתי היצירות הייתה מרשימה ביותר ובכך הבחין גם הקהל שהרבה במחיאות כפיים למקהלה המקומית.
יצירתו של קלדרה סיפקה כאמור הזדמנויות גם לאנסמבלים כליים שונים וכאן בעיקר בקטעי קונטינואו שונים בלטו נגני הקאמרטה ראשי הקבוצות הכנרים קובליאנסקי וגנדלמן, הוויולן פלסקוב, הצ`לן אייזנשטאדט, נגן הבס רוזנצוויג, הקרנן ראובן וגם נגן הטרומבון האורח קורץ.
בין הזמרים הסולנים הצטיינו לפי הדרוג הבא - זמרת הסופרן מרי נלסון בקול מלאכי ואחריה זמר הבריטון איבן לודלוב וזמרת המצו וילקה טה ברומלשטרוטה. הטנור ליטון אטקינסון היה החולייה החלשה בקונצרט.
הקו הפוסט-מוצרטי
מצב דברים זה לא השתנה מאד גם ב"רקוויאם" של מוצרט. גם כאן המשיכו זמרי פילהרמוניה להוכיח שאפשר להתגאות במקהלה מתוצרת הארץ. את הטון המתלהב והסוחף הכתיבו אבנר בירון והנגנים. לצורך נגינת הרקוויאם הצטרפו לתזמורת שתי קלרניתות, שתי חצוצרות, טרומבון וטימפני. בירון בחר בצליל גדול עם גלישה מובהקת לגוון רומנטי, מאוחר, כאילו רצה להפיק מן הקאמרטה - שמונה בדרך כלל כשלושים נגנים - צליל סימפוני.
במנגנון הבימתי העשיר של תזמורת, מקהלה וסולנים ההליכה הזאת על הקו הלכאורה פוסט-מוצרטי, נשמעה התוצאה טובה יותר בעיקר בפרקים הדרמטיים עתירי צלילי כלי הנשיפה והסאונד המקהלתי העשיר.
בסיכומו של דבר פתיחת העונה בקאמרטה הישראלית היא אירוע מוזיקלי משובח.
הקאמרטה הישראלית ירושלים, קונצרט פתיחת העונה, משתתפים: מרי נלסון, סופרן, וילקה טה ברומלשטרוטה, מצו-סופרן, ליטון אטקינסון, טנור, איבן לודלוב, בריטון מקהלת זמרי פילהרמוניה . מנצח: אבנר בירון
לפרטים נוספים
17/10/2004
:תאריך יצירה
|