תיאטרון הנפש העלה כאן במשך 30 שנה כ-80 הצגות בעברית ובאנגלית. מדוע הוא נשאר אלמוני? שיחה עם המנהל האמנותי הווארד ריפ
תיאטרון בעברית ובאנגלית
בשבוע שעבר שבה הצגת היחיד "גימפל תם" (Gimpel The Fool) של "תיאטרון הנפש" מביקור בפראג, שבו זכתה לביקורות נלהבות ולתשואות הקהל. זו לא הפעם הראשונה שהצגות של "תיאטרון הנפש" זוכות להצלחה בעולם, אם כי בארץ התיאטרון אינו זוכה לחשיפה גדולה מדי.
התיאטרון נוסד ב-1978 בקנדה, עלה לישראל כחמש שנים לאחר מכן ומאז הוא פועל בשולי תעשיית התיאטרון בארץ. עד כה העלה התיאטרון למעלה מ-80 הפקות העוסקות במגוון נושאים חברתיים וערכיים ובעיקר בקונפליקטים שבין דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, יהודים וערבים.
רפרטואר התיאטרון כולל הן הצגות בעברית, שעוסקות בבחינת הזהות הישראלית יהודית מזוויות שונות והן הצגות באנגלית, המוצגות בקהילות ברחבי העולם, במטרה לפתח ולחזק קשרים בישראל ובתפוצות.
בין ההצגות המצליחות של התיאטרון – ההצגה זוכת פסטיבל חיפה להצגות ילדים "יחיד במינו" והצגת היחיד של יוסי וואסה "באמהרית זה נשמע יותר טוב", העוסקות בסיפוריהם של עולים מאתיופיה.
מימין: מתוך ההצגה "יחיד במינו", משמאל: "באמהרית זה נשמע יותר טוב", מקור: http://www.nepheshtheatre.co.il
הצגה בבית כנסת
עתיק
אם נחזור ל- "גימפל תם" – זו הצגה באנגלית של התיאטרון שהועלתה מאז 2007 בפסטיבלים בווינה, אדינבורו, לונדון, קהיר, ויניפג וססקטון, המבוססת על סיפורו של יצחק בשביס זינגר, בתרגומו של סול בלו, ובעיבוד, משחק ובימוי של מנהלו האמנותי של התיאטרון, הווארד ריפ. ריפ מספר על ההצגה ועל פעילות התיאטרון.
איך הגיעה ההצעה להופיע בפראג?
"קיבלנו פנייה מקבוצת תיאטרון צ`כית אוונגרדית בשם ‘סרפנטס’ להעלות הצגה בבית כנסת עתיק בפאתי פראג שהנאצים השתמשו בו כמחסן לרכוש של יהודים שנשלחו למחנות ההשמדה. בהתחלה חשבנו לשלוח את ההצגה `הגולם מפראג` אבל בגלל אילוצי חלל שלחנו בסוף את `גימפל תם`, שהיא הצגת יחיד ויותר פשוט להעלות אותה. החלל של בית הכנסת היה מדהים ומלא אפשרויות והחוויה של להופיע עם הצגה כל כך יהודית בפני קהל שרובו יהודי בבית כנסת עם היסטוריה כזו הייתה פשוט מסעירה".
מה מייחד את "גימפל תם"?
"זו הצגה באנגלית שרצה כבר יותר משנתיים באירועים שונים ברחבי העולם והיא תמיד מעוררת תגובות מאוד חזקות. הסיפור הוא על בחור תם וירא שמיים שכולם תמיד עובדים עליו בשטעטל, ומשדכים אותו עם זונת הכפר. לפני מותה היא מתוודה בפניו שהיא לא יודעת אם הילדים שלו באמת שייכים לו ואז הוא עובר משבר אמונה מאוד קשה.
"ההצגה נולדה בעצם מתוך משבר שלי. כשהגעתי לגיל חמישים הרגשתי שהגעתי למיצוי של העבודה שלי ושאני נופל לדיכאון. ואז הבנתי שמה שאני רוצה יותר מהכול זה לשחק, וככה נולדה ההצגה הזו, בעצם כמתנת יום הולדת שלי לעצמי.
"בעיבוד ההצגה, במקום להשתמש בשחקנים שייצגו את השדים והדיבוקים בסיפור, כמו שנוהגים בדרך כלל בעיבודים לסיפורים של זינגר, השתמשתי רק בקולות, וזה יוצר עומק וממחיש את העובדה שהכול מתרחש בעצם בראש של גימפל ולא במציאות. אני נורא אוהב את זה כי זה מעורר את הדמיון אצל הצופים, לא מאכיל אותם בכפית".
הווארד ריפ ב"גימפל תם", צילומים: רמי קצב
איך זה שתיאטרון הנפש נשאר אלמוני יחסית אחרי 30 שנות פעילות?
"אני במקור מקנדה, ויניפג, שזו העיר-אחות של באר שבע, וב-78` הקמתי שם את תיאטרון הנפש כתיאטרון יהודי, עד שהבנתי שהמקום של תיאטרון יהודי הוא בישראל.
"כשהגענו הנה החזון של התיאטרון התרחב גם לכיוונים חברתיים וחינוכיים, ומהר מאוד התברר שקהל היעד שלנו הוא בעיקר נוער. מאז העלינו מעל 250 הצגות בפסטיבלים וכנסים, אוניברסיטאות ובתי ספר. אז יכול להיות שאנחנו אלמוניים בבראנז`ה, אבל זה לא עושה אותנו פחות יצירתיים.
"הפעילות שלנו מאוד ענפה ואנחנו עובדים עם מחזאים ושחקנים מהשורה הראשונה. ההצגה שלנו `מחיר החיים` הייתה מועמדת לפרס ההצגה הבינתחומית של השנה, שחקן השנה ומחזה השנה במסגרת פרסי תיאטרון הילדים והנוער. בשנה שעברה, יצאה ההצגה `יחיד במינו` לסיור בארצות הברית שכלל גם שבועיים בברודווי, וההצגה `באמהרית זה נשמע יותר טוב` הועלתה באוסטריה, בקנדה, בארצות הברית ובמקסיקו. אני מאוד גאה ביצירה שלנו. אני חושב שאנחנו עושים עבודה מאוד חשובה בארץ ומייצגים את ישראל בכבוד בעולם".