מוזיקה - שירה על קו העימות

רפי וייכרט על הצפוי בפסטיבל שער לשירה שבחר השנה בקו העימות כנושא מרכזי

משוררים מאזורים למודי קונפליקטים

שער, פסטיבל השירה הבינלאומי חוגג השנה תשע שנים להיווסדו ולא מהסס לגעת בפוליטי, במובן הרחב. השנה נבחר הנושא קו העימות כנושא מרכזי בפסטיבל ושני האתרים שבהם יתרחש (31-29 באוקטובר 2009) מרמזים על תכניו – התיאטרון הערבי עברי ביפו והמרכז הגאה בגן מאיר בתל-אביב.

אירוע הפתיחה של הפסטיבל יוקדש לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין. עם זאת, המארגנים מבטיחים פסטיבל צעיר ובועט של שירה חיה ותוססת. "שער הוא פסטיבל בינלאומי לשירה שמפגיש משוררים ישראלים מכל שכבות הגיל - החל מחיים גורי ועד משוררים צעירים בשנות השלושים לחייהם, עם משוררים מרחבי העולם – פלסטינים, אירופאים, מאסיה ומהמזרח הרחוק", משתף המשורר רפי וייכרט, חבר הנהלת הפסטיבל.

המשותף לכולם הוא שהם מגיעים ממקומות למודי קונפליקטים. לדברי וייכרט, יש לכך ערך רב: "אני יושב בסדנה ומתרגם שירים של המשורר האירי גארוֹיְד מק לוֹכליין, שהקונפליקט בין פרוטסטנטים וקתולים הוא חלק מהחיים שלו ועם המשוררת נֶשֶה יאשין, שגרה בקפריסין השסועה וכותבת בטורקית, ועם משוררים נוספים שחיים את חייהם היום יומיים עם המשפחות שלהם באזורים למודי קונפליקטים ומלחמות על רקע היסטורי, דתי, פוליטי ותרבותי. אלה אנשים שכותבים שירים גם בנושאים אחרים, אבל מוקד הפסטיבל יעסוק בנושאים אלה ומה שמתברר הוא שאנחנו יכולים לדבר באחווה גדולה. זו חגיגה של דו שיח.

"אמרתי למשורר האירי, אחרי שקראתי ותרגמתי לא מעט משיריו שתורגמו לאנגלית, כי הוא כותב בגאלית, השפה העתיקה של האירים שהאנגלים ניסו לשרש (לעקור), `אתה יודע, גארויד, אתה חי במקום דפוק, מקום מלא אימה ואיבה, ובאופן פרדוקסאלי אני חי במקום משוגע גם כן, במזרח התיכון, וכשאתה מקפל את זה באופן כל כך חזק בשירים שלך, אני קולט שבעצם יש המון דמיון`. מעבר לכל, מה שהשירה הזו מוכיחה היא ניצחון רוח האדם והאדם היוצר. האמנים הללו שורדים באמצעות הכתיבה שלהם במקום שקשה לחיות בו".

דיאלוג עם הקהילה הגאה

וייכרט ינחה את אירוע הפתיחה של הפסטיבל, שיערך ביום חמישי הקרוב ויהווהעצרת זיכרון אלטרנטיבית לרצח רבין. באירוע ישתתפו אנשי רוח בולטים וביניהם חיים גורי, שולמית אלוני, השחקנית חנה מרון; יוזם הפסטיבל ומנהלו האמנותי, אמיר אור, המשוררים אגי משעול וסמיח אל-קאסם, ויעקב אגמון ועוד.

"כולם כמובן יקראו שירה וידברו שירה, כמו גם האורחים שלנו מחו"ל", אומר וייכרט, "אירוע הפתיחה לפסטיבל יהיה בסימן 14 שנים להירצחו של רבין, מאחר והנושא שלנו הוא אזורי קונפליקט. במושבים הספציפיים יינתנו הדגשים. כל אירוע ישלב משוררים מהארץ ומחו"ל, וכל אחד יביא איתו את העולם שלו ואת הבעיות והמכאובים של האזור שלו".

אירועי הפסטיבל יוקדשו להיבטים שונים של עימותים בעולם, בחברה, במשפחה ובתרבות, ובמהלכו יעלו שאלות בנושאי פוליטיקה, תפקידו של האמן בחברה ולאן פנינו מועדות כחברה וכתרבות. כמו כן, יבחנו משמעותם של מושגים כ"האחר" ו"מעורבוּת".

"למרות הנושאים הקשים, הפסטיבל הוא חגיגה עשירה ומגוונת", מדגיש וייכרט, "היה אפשר להוציא חוברת הליקון ולומר `תקראו`, אבל תמיד מרגש להקשיב לשלל השפות מהעולם, יש הרבה מוזיקה של אמנים ישראליים מרכזיים, עבודות וידאו והדבר החשוב, מעבר לקריאה, הוא המפגשים האישים, השיחות והפאנלים. הפסטיבל של הליקון פלורליסטי, צעיר ורב גוני, עם רוח נעורים. אנשים לא באים בחליפות ועניבות, אלא ככל האדם בגובה העיניים".

הפסטיבל נערך על ידי עמותת הליקון, שכתב העת שלה חוגג 20 שנים להיווסדו על ידי אמיר אור, סיבה נוספת לחגיגה. השנה בחרו המארגנים לוותר על היציאה מתל אביב מטעמי לוגיסטיקה, תזמון וקהל פוטנציאלי. יחד עם זאת, האתרים שנבחרו נחשבים לטעונים מבחינת ההוויה הישראלית העכשווית: התיאטרון הערבי-עברי ביפו, מקום של עשייה משותפת של ערבים ויהודים, ובמרכז הקהילה הגאה בגן מאיר.

"נעשה כאן שיתוף פעולה עם קהילה שהצמיחה בארץ ובעולם משוררים מצוינים, ואנחנו רוצים דיאלוג איתה", אומר וייכרט, "למרות ובעיקר בגלל שלאחרונה קרו לה דברים מזוויעים. זה פסטיבל של חירות הרוח האדם והיוצר, שלא צריך להסתתר ולהסתיר את הזהות המינית, הפוליטית והדתית שלו".

את מטרות אלו יחוו באי הפסטיבל דרך אירועי קונספט כגון אירוע משוררים צעירים במרכז הגאה בגן מאיר, ערב שירה פוליטית במסגרתו ישולבו קטעים מהמופע הסאטירי של אפרים סידון "שירת העצבים", ערב שירה בנושא שיח והידברות, הייד פארק משוררים ברחבת התיאטרון הערבי-עברי, מפגש שירה בנושא שנאה ופחד, ועוד.

שירה זו הרפתקה

"הפסטיבל הוא דרך מצוינת למשוררים מחו"ל להכיר את ישראל לא רק דרך מה שמדווח בחדשות, מדינה של כיבוש עם חיילים ברחובות ואוטובוסים מתפוצצים", אומר וייכרט, "הם לומדים להכיר שיש כאן הרבה קולות וכל אחד מהם שחוזר לארץ שלו הופך לשגריר של מה שהיה פה. זה שאנחנו יושבים יחד עם משוררים ערביים ומתרגמים זה את זה, זה לא אייטם חדשותי, אבל זה קיים.

"למשוררים מחו"ל יש עניין לראות מה קורה כאן. אמר לי המשורר האירי שבאירלנד יש הרבה כתובות וגרפיטי על החומות והקירות שמבטאים הזדהות עם הפלסטינים, ובפסטיבל הם רואים שאין קונצנזוס לגבי הכיבוש, בעיקר בקרב אנשי רוח, שחיי אדם יותר יקרים להם מאדמה".

במהלך הקראות השירים של המשוררים מחו"ל בשפת המקור, השירים יוקרנו בעברית על מסך. "שירי מחאה נכתבים כנגד הכובש בטיבט נגד סין, באירלנד נגד אנגליה ומאוד חשוב למשוררים מחו"ל שקהל קורא עברית יוכל לקרוא את השירים שלהם, בשפת התנ"ך, ספר הספרים, מהשפות העתיקות והחשובות בעולם. זה גורם להם אושר גדול".

לשאלתי על השתתפותם של משוררים מן הצד השני של המתרס הפוליטי, וייכרט משיב שהפסטיבל פתוח למשוררים טובים. "בפסטיבל יקריא משיריו המשורר אליעז כהן, שמתגורר בגוש עציון. הוא פשוט משורר טוב. יש גם משוררים דתיים, וכאלה עם שיוך פוליטי לימין".

וייכרט, הוציא שמונה ספרי שירה ותירגם כעשרה ספרי שירה מפולנית, אותה הוא מכנה "שפת אימי השנייה", ב- 1997 הקים את הוצאת קשב לשירה, שפרסמה עד היום 135 ספרי מקור ותרגום וביניהם של טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה ב-2008, רחל חלפי ומשוררים רבים מהארץ ומחו"ל.

"זה יוצא ספר לחודש, במשך 12 שנים", הוא אומר ומוסיף שההוצאה הביאה משוררים נשכחים לתודעה הציבורית ופחות נותנת במה למשוררים צעירים, מאחר ולדבריו: "לא כל יום נולד משורר משובח". יחד עם זאת השנה יפרסמו בה ספרים של המשוררים הצעירים חגית גרוסמן ונדב ליניאל, שישתתפו בפסטיבל.

הכניסה השנה לכל אירועי הפסטיבל חופשית והציבור מוזמן. "מצד אחד האירועים מאורגנים בתזמון מופתי", מסכם וייכרט, "לכל משורר יש שבע דקות לקרוא את שיריו, אבל תמיד יש דבר מפתיע, מסמר האירוע שאתה לא יכול לצפות לו. תמיד יש דמות שתיצור את זה והקהל לא מכיר. פתאום מישהו מתבלט והשירה שלו יכולה לשנות את חייך לפעמים. שירה זו הרפתקה".