המוזיקה כשפת אם
 
"הייתי קצת רקדן הייתי קצת סטלן מתאגרף כדורסלן שנואף/ אגרסיבי פסימי/ עכשיו אני אופטימי עדיין קצת אובססיבי/ לפחות לגבי הסאונד של המשפט המוזיקלי/ למרות שלא קל לי" ("שלבים", מילים: אמיר בן עמי ומורין בן עמי, לחן: אמיר בן עמי)
 
אמיר בן עמי, לשעבר "הדג נחש", עובר במוזיקה שלו בין קולקציות של ז`אנרים, מערבב גרובים, סאונדים, רעיונות מוזיקליים,  מגבה את כל אלה בטקסטים חזקים, בוזק תבלינים מזרח תיכוניים מובהקים, ויוצר עם כל אלה את "חוזר לשפת ה-M", אחד האלבומים המהפנטים ששמעתי לאחרונה, כזה שמזיז את תאי הגוף מבלי להזניח את תאי המוח.
 
באופן מצער למדי, דווקא את האלבום הזה לא תוכלו לרכוש בחנות הקרובה לביתכם. הדרך היחידה שלכם, נכון לעכשיו, להכיר את האלבום הזה, היא דרך הרשת "http://amirbenami.com/),), והנה אנחנו עושים גם על הדרך שירות לציבור, כשאנחנו זורקים את הכפפה ללייבלים ולחברות למיניהם, שמוזמנים להיות אלה שיעזרו למי שעדיין מחפש את המוזיקה שלו בחנויות, להתקרב אל היצירה המוצלחת הזו שעליה עמל בן עמי (34) בשלוש השנים האחרונות.
 
"חוזר לשפת ה-M זה שם שמבטא מבחינתי מתמטיקה, מודוליישן, MTV, ומושגים שקשורים לתקופות שעברתי, "אומר בן עמי. "זו פעם ראשונה שאני גם פותח את הפה ושר בתקליט הזה, וכמובן, הדבר שהכי משתמע מהשם הזה, `שפת האם` זו הבנה שמוזיקה זאת שפה בסיסית שאנחנו נולדים איתה. אתה שומע רעש או שקט מסוים ואתה מגיב אליו. בתקליט הזה יש התייחסות למוזיקה ככזאת. לרוב, כשעושים מוזיקה לשם בידור או אמנות, מתייחסים אליה יותר מתוך אורתודוכסיות של מסגרות וסולמות".
 
האלבום שלך הוא באמת ערבוב שיוצר את הייחודיות שלך. אלו השפעות הבאת איתך לעבודה עליו?
 
"מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב וחי מוזיקה, ושמעתי המון המון המון סגנונות. אני נטול לויאליות לסגנון. תמיד מאוד קשה לי כששואלים, `איזה מוזיקה אתה אוהב?`. `אה... מוזיקה טובה...`. אני חושב שיש בתקליט הרבה השפעות גם מתקופה ששמעתי בה המון מוזיקה אלקטרונית, ובמקביל לזה `מרוקאים במדבר`, כלומר כל מיני הקלטות שטח של מוזיקה אותנטית, ובמקביל לזה אני גם מאוד פופי. כשאני ממש עצוב, בתכלס תעזור לי בריטני ספירס ולא מוזיקה עמוקה של המדבר שיכולה דווקא להכניס אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו".
 
כן, אין יותר מדי הסחות דעת במדבר
 
"זה בדיוק העניין".

"הגשמתי בדג נחש חלום וצריך להמשיך הלאה"

"אמרו לי עם מה שיש לך אתה יכול לפחות להיות ג`ימי או קורט/ לא רוצה אמרתי אני רוצה לחיות/ לנסות לגלות עולמות/ להישאר מאוהב/ להמשיך את הקו (...)/ חשיפת יתר לאור/ אותי זה לא ישבור/ אני נלחם עליך כמו אריה באגדות/ ואת מלכה/ נלחמת עליי במציאות/ בלילה נפגשים/ נהיה צבעים/ נהיה צלילים/ ספק דמיון/ זה זיכרון של חזון" ("כל הכוכבים", מילים ולחן: אמיר בן עמי)
 
אחד הדברים הבולטים באלבום הוא הטקסטים שהם חשופים וחזקים ודי מפתיעים בהקשר המוזיקלי המאוד גרובי. ספר על התקופה שהם משקפים
 
"הטקסטים, כמו המוזיקה, זה איזשהו סיכום ביניים של שלב מעבר. במשך הזמן סיכמתי בטקסטים את מה שעבר עליי בכל מיני סוגי מנטרות, הבנות, תובנות אם תרצי, לגבי העבר, וגם קצת שאלות וכיוונים לגבי העתיד. זה היה לפני קצת יותר משלוש שנים, בתקופה שעזבתי בה את ה`דג` והתחתנתי. יש שם הרבה דברים שהם כמו תמונות בשבילי מבחינה טקסטואלית. זה אפילו לא להיזכר, זה ממש מחזיר אותי לשם. מבחינתי זה יותר חזק מתמונה.
 
"יש שם גם תכנונים של דברים שאני יודע שעוד יקרו בחיים שלי. משפט כמו, `אולי היום אצליח לעצור את השעון, להמשיך לנסוע בכיוון צפון`, ובאמת נסעתי אחרי זה לשנה בצפון, ואני עדיין חווה עוד הרבה משפטים מתוך הטקסטים ומברר הרבה משפטים מתוכם גם לגבי העתיד".
 
למה בעצם עזבת מסגרת שנראית כל כך חזקה ותומכת כמו הדג נחש?
 
"הייתי כמעט עשור בדג נחש, שזה המון זמן. בנינו את זה ממקום מאוד מחתרתי ולא מקובל יחסית. כשהתחלנו הסגנון המוזיקלי הזה לא היה מקובל. עשינו דרך ארוכה עד שזה הגיע למקום של ביטחון ומסגרת מאוד גדולה כמו שאת קוראת לזה. עברתי גם דברים מאוד מורכבים באותה תקופה בחיים האישיים שלי, וקלטתי שזה הזמן לעזוב.
 
"הגשמנו במסגרת הזאת את החלום שלנו וצריך להמשיך הלאה. אם היו לנו ב`דג` מודלים זה היה של להקות Fאנק מאוד גדולות שמחזיקות 20 שנה אבל האנשים שם מתחלפים. זה יותר מוסד מאשר הרכב במובן הבסיסי. כמובן שזה לא פשוט לעזוב מסגרת כזאת שנותנת גם ביטחון יצירתי וגם ביטחון פיננסי מסוים. אבל הרגשתי שזה מאוד נכון. גם לי וגם להם".
 
"יש לזה סוג של קסם לתת את המוזיקה חינם"
 
"קח אחריות/ לפחות תנסה/ הים שלך כבר לא מחכה (...)/ תבוא ברוך תתקבל בברכה/ תבוא בכוח/ מולי/תמיד/תפסיד/(...)/החיים קצרים מדי/ בשביל להיתקע על כוח/ לא צריך לשכוח/ אבל כן צריך לסלוח/מה אתה עושה/ מנפח את החזה/ אל מול הרגש הזה/ תראה מה יוצא/ מה אתה עושה/ למי אתה בורח/ למי אתה מתחבא?"("קח אחריות", מילים ולחן: אמיר בן עמי)
 
ואז אתה עובד על אלבום משלך ובכל זאת לא מוציא אותו בדרך הרגילה אלא בדרך שאפשר לראות אותה כחצי מוסתרת מבחינה ציבורית
 
"לעשות את התקליט הזה היה אחד מהחלומות שלי. ניסיתי לצבור כמה שיותר ידע כל השנים כדי להיות מסוגל לעשות תקליט טוטאלית לבד, ובאלבום כזה אתה מראש בא בגישה של `אני אגיע לחברות תקליטים והסיכוי הוא חמישים חמישים לגבי איך שהם יגיבו לזה`. סיימתי את התקליט ולקחתי אותו לכל החברות, כי בעצם כמה חברות כבר יש פה, והתגובות היו קצת קלישאתיות, בלי לנקוב בשמות.
 
אלו תגובות קיבלת?
 
"היה אחד שהתעלף מזה ואמר לי, `תשמע, זה גאוני, זה מדהים, זה לא ייאמן, אתה צריך לנסוע עם זה לחו"ל!`. לא היה לו כל כך מה להגיד לי חוץ מ`תיסע לחו"ל`. מעבר לזה התחילו גמגומים אינסופיים. הייתה תגובה כמו, `תשמע, אני לא מבינה, זה להיט, אבל למה כל הרעשים האלה?`. היא לא ידעה איך לקרוא לזה. מבחינתי זה העלה בי חיוך.
 
"אם הייתי מאוד צעיר הייתי נטרף מזה. איזו קלישאה. חברת תקליטים אומרת לך להוריד את הדיסטורשן, לשנות את הסאונד שלך... מקום שכבר הייתי בו עם ה`דג` בתעשייה הזאת, והדבר הראשון שחשבתי עליו זה הניצחון הגדול. היא קראה לזה רעשים. זוכרת שדיברנו קודם על שפת ה-M ועל הרעשים הבסיסיים? הצלחתי להפריע לה להתמוגג ולהמחיש לה שמוזיקה זה מעבר למלודיה ולהרמוניה שהיא רגילה אליהם".
 
"מנהל חברה שאני מאוד מעריך אמר לי, `אתה יכול לכתוב שירים יותר ביטלס?`. בקטע של, `אתה יודע את העבודה, למה אתה לא כותב לי יותר ביטלס?`. עברתי דרך מאוד ארוכה עם האיש הזה ולמדתי כבר שזה עניין של טיימינג. יבוא יום שהוא ואני נגיד `ביטלס` ונתכוון לאותו דבר".
 
"בגלל זה אני לא כועס על אף אחד בחברות תקליטים. זה עניין של תפקידים, מיקומים וזמנים. אני אוהב את הדון קישוטיות, רק במקום להיות הדון קישוט אני מעדיף להיות התחנת רוח. להישאר יציב במקום ולייצר קמח".
 
אז הוצאת את האלבום בכוחות עצמך באתר שלך ובהורדה חינמית.גם החינמיות זו אמירה בפני עצמה
 
"כן, אני חושב שהשינוי התקופתי הוביל לזה שהמודל ה`עסקי`, איך חיים ממוזיקה, השתנה. צריך להיות מאוד יצירתיים ועם סוג של ראייה קדימה, וההחלטה לתת הורדה חינמית זו אמירה, וגם השקעה ארוכת טווח שקשורה ל`שבט ה-14`, הלייבל שלי.
 
"יש לזה סוג של קסם לתת את המוזיקה חינם, הרי זו השפה של הטבע. וכל עוד מוזיקה היא גם המקצוע שלך, לא יוצא לך הרבה להגיד למישהו, `שמעת את האלבום שלי?` והוא אומר, `כן, הורדתי אותו`, ושניכם עדיין מחייכים. זה תמיד מחזיר את זה למקום אחר, של ניקיון, אבל גם מבחינת כסף, רוב האמנים עברו לחיות מזכויות יוצרים והופעות. כמובן שאם מישהו יציע לי למכור את הדיסק והוא ואני מצליחים להרוויח מזה, מה טוב".
 
"אני כל הזמן מחפש את המוזיקה הבאה"
 
"מה זה משנה/ מה זה/ בוא/ו/י נהנה מזה" ("מה זה משנה", מילים ולחן: אמיר בן עמי)
 
ובכל זאת, אחרי כל העבודה הזאת שלך, אין בך את הרצון למצוא את הדרך ולהוציא את הדבר שלך החוצה ולהתמודד עם ביקורת והכרה אמיתיים?
 
"כן, אבל יש אלבומים שמקבלים הכרה רק בילד השלישי ודרך דברים שהושפעו או קיבלו השראה מזה. אני נותן לזה את הזמן, וממשיך לעשות".
 
מה לגבי לחשוף את החומרים לקהל דרך הופעות?
 
"האמת שדווקא עכשיו אני חושב להיכנס לחזרות ולצאת להופעות. מה שמצחיק זה שאם אני אעשה חלק מהשירים של האלבום זה יהיה כבר בגרסאות שונות, כי אני מאוד רוצה להתקדם קדימה. אתה עושה שיר בצורה מסוימת וזה תוקע אותך במקום מסוים, והשתנו לי הרבה דברים בחיים מאז התקליט הזה. הוא נוגע לי במקומות רגישים וקשה לי לעמוד ולשיר אותו ולחזור לאותם מקומות. בדרך כלל ההתחכמות במקום הזה זה הגרסאות. אתה עושה גרסה אחרת... כמו זווית אחרת של צילום על הנקודה בזמן".
 
וממה אתה מתפרנס כל הזמן הזה? מה אתה עושה בימים אלה, כמו שנהוג לשאול?
 
"בעיקר מהשילוב של הדברים. אני עובד על הופעה עם דלית יואש, זמרת שהיא גם חברה קרובה שהפקתי לה חלק מהשירים באלבום שלה, יש לי פרויקט שנקרא any senseלקראת סיום, אני מלמד, ומשתדל לעבוד על חומר חדש בבית, ומכין את עצמי לאיזשהו קונספט לחזרות על פרויקט שיושב לי בקנה ועוד לא פתרתי לו את כל הבעיות הטכניות, ואני כל הזמן מחפש את המוזיקה הבאה. את המוזיקה שתעשה לי את זה ותיקח אותי שלב אחד יותר מאיך שאני רואה ושומע את זה".
 
 
אמיר בן עמי, "חוזר לשפת ה-M"

http://amirbenami.com