קובי אשרת, אחרי השליחות הדיפלומטית לארה"ב, ורגע לפני הפסטיגל נותן לקבוצה מכובדת של להקות שוליים להתחרע לו על המלודיות, במופע ובאלבום חדש. מי שמזוהה יותר מכל עם מוזיקת אמצע הדרך מגלה לטל גורדון צד פחות מוכר - "היום על כל דבר חושבים איך לעשות את זה מסחרי.. ועושים כל הזמן פשרות מוזיקליות. פה אין פשרות, וזה כל היופי".
לחנים תמימים וארטילריה מוזיקלית כבדה
לא מאמינה שיש מישהו שגדל בארץ בשנות השבעים ולא יודע לזמזם מתוך שינה את "ראש כרוב" או את "הצריף של תמרי הנגר", שניהם לחנים של קובי אשרת.
מפגש חזיתי בין הלחנים של אשרת, החתום על רשימה ארוכה של מלודיות יפהפיות ולהיטים ( “דרך ארוכה”, “גשם בעתו”, “לך אתה”, “מים מתוך הבאר”, “תחתונים וגופיות”, “אולי עוד קיץ”, “שמש אדומה”, גלי” ועוד רבים) לבין אמנים ולהקות ממתחם הרוק הכבד וההיפ הופ כמו “הפוסי של לוסי”, “Crossfire” , “כבשת הרעש”, פישי הגדול ו”אמסטפ” יצר את המופע והאלבום “Halleluya Rocktime” – "אלבום גרסאות רוק לשירי קובי אשרת" היוצא בימים אלה לחנויות.
11 שירים באלבום, ביניהם “עולה עולה”, “הללויה”, “ילדונת”, “ולנטינו” ו”גלגל ענק”. הכלה סיפקה את הלחנים התמים, החתנים את הארטילריה המוזיקלית הכבדה, ובתולי השירים בותקו לשמחת המחותנים כולם...
"הלכתי לשמוע את אורפנד לנד"
"הפרויקט הזה נולד בסופר פוקס", מספר קובי אשרת. "פנה אלי בחור בשם בן אילפר שמנהל את מועדון `זמן אמיתי`. הוא בסצינה של הרוק והמועדונים, ותקליטן בעצמו. כשנפגשנו הוא בא עם הרעיון הזה שברגע הראשון נראה לי קצת הזוי אבל ככל שחשבתי עליו יותר הוא נראה לי מעניין יותר.
בגלל שלא הייתי כאן כמה שנים (אשרת כיהן כנספח התרבות של ישראל בלוס אנג`לס בארבע השנים האחרונות), ואני לא ממש מצוי בכל הסצינה שהיא לא מיינסטרים, כמו זו של הרוק האלטרנטיבי, רציתי להכיר ולשמוע את הלהקות שהוא מדבר עליהן. הוא הביא לי 12 דיסקים והסתבר לי שאלה לא להקות מתחילות, כולן להקות רציניות, עם סגנון משלהן. אתה יכול להתחבר או לא להתחבר למוזיקה שלהם, אבל הרצינות והמקצועיות, תענוג. ויש להן קהל אדוק!
הלכתי למשל לשמוע את “אורפנד לנד” (להקת רוק כבד), מועדון התיאטרון היה מפוצץ ב 1500 חבר”ה שבאו לשמוע אותם, ואני לא מכיר הרבה אמני מיינסטרים שככה באים לשמוע אותם."
"בלי להתחנף ולהתחנחן"
- היית מעורב באיזשהו אופן בטיפול שלהם בשירים?
"התנאי היחיד שלי לפרויקט היה שלא תהיה לי שום מעורבות מוזיקלית. אמרתי להם לעשות עם השירים מה שהם רוצים: לשנות, לשחק, להתחרע, ולפעול בחופש מוזיקלי מקסימלי, כי כל העניין היה לקבל מהם את מה שהם יודעים לעשות.
הדבר הכי יפה זה שהם גם שינו את הטקסטים. `אמסטפ` למשל, שביצעו את השיר `יחד`, לקחו שיר שנשמע במקור מאוד אופטימי למקום מאוד אפל וכהה, שחרחר הייתי אומר.. והוסיפו בסוף הטקסט שאומר במקור `עוד נדע ימים טובים מאלה, עוד נדע ימים טובים פי אלף`, את המילים `מתי נדע ימים טובים מאלה, כנראה שלא בימינו אלה`. האמירה הזאת מצד אנשים צעירים, העבירה בי צמרמורת.
או פישי הגדול שלקח את `השיר הבא` ועשה מזה פילוסופיית חיים משלו... אני פשוט התאהבתי בזה. הם ביקשו שאני אבוא לאחת החזרות, השמיעו את הדברים וחיכו בציפייה דרוכה לראות אותי יורד עליהם, ולכולם מחאתי כפיים ואמרתי שאני מאד אוהב ומודה להם על מה שעשו כי זאת מחמאה בשבילי. בכל זאת מדובר על שירים שנכתבו הרבה לפני שהם נולדו ודרך הטיפול שלהם הם מקבלים חיים צעירים, וזה פשוט תענוג. הם עושים את זה בדרכם שלהם, בלי להתחנף ולהתחנחן לאף אחד, וזה כל היופי".
"זה מזכיר לי את עצמי כשהיית צעיר"
- ולא התקשית לרגע לעכל את הטיפול של להקות רוק כבד והיפ הופ לשירים שלך? גם לי, שיותר קרובה ממך אולי לסוג המוזיקה הזה, לא היה קל לעכל חלק מהביצועים באלבום.
"אני לא אגיד לך שהכל פגע מיד לטעמי אבל אני מודע לזה שאני הרבה יותר מבוגר ועלול לשמוע דברים שאני לא מבין בהתחלה. אם היה ביצוע שבהתחלה נשמע לי מפוזר קצת ובלי שום רעיון מאחוריו, הלכתי עם זה בסובלנות מרובה, אמרתי לעצמי להקשיב עוד ועוד עד שאני אבין מה הם מביאים, ואחרי כמה פעמים מצאתי את הדבר הזה שהם מביאים איתם לביצוע. ברגע שמצאתי את זה, זה כבר לא משנה אם אני אוהב או לא: הם חשבו על משהו, יש בו סדר משלו, יש בו מחשבה ואמירה, וברגע שכל זה נמצא שם זה טוב בעיני.
זה לא אמצע הדרך, זה לא פשוט להאזנה, אין שם שום התחנפות לכלום, כל אחד עושה את שלו בצורה שהוא מבין ומאמין בה, וזה נפלא. היום על כל דבר חושבים איך לעשות את זה מסחרי, איך לעשות שזה ימכור, לאיזה קהל לנסות להגיע, ועושים כל הזמן פשרות מוזיקליות. פה אין פשרות, וזה כל היופי.
זה מזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר, לא מתפשר, לא שם זין, כשהופעתי עם להקת `שובבי ציון` (בה כיהן אשרת כבסיסט וזמר בצעירותו, יחד עם חנן יובל וקובי רכט). כל החבר`ה האלה עובדים בעבודות שונות אבל ממשיכים לשמור על המסגרת של הלהקה בעדיפות ראשונה, לפני כל דבר אחר. ככה פעם היינו עושים מוזיקה. למדתי מהעבודה איתם שהרוק לא השתנה. רק עברו 35 שנה. זה אותם גיטרות, ואותם ריפים, ואותם אנרגיות ואותו בסיס. הרגשתי בן בית".
"כתבתי לא מעט שירי רוק"
- זה נחמד שדווקא אתה שמייצג כביכול את המיינסטרים, ועם רזומה מלא בכל כך הרבה להיטי ענק מלודיים, מתלהב דווקא מהאלטרנטיביות וחוסר הפשרות של הלהקות האלה.
"אני מאד גאה בדברים שעשיתי אבל יש הרבה מאד דברים שלי שאת לא מכירה. את השירים שהפכו ללהיטים ואת השירים שכתבתי לאירוויזיונים כולם מכירים, `הללויה`, לא יעזור לי בית דין, השיר הזה קיבל כזה נפח שהוא יילך איתי עד יום מותי, אבל זה גם גורם לקיטלוג לא מדוייק שלי.
כתבתי גם לא מעט שירי רוק. הבעיה שלי הייתה שאני לא הלכתי עם הכיוון הזה. התבגרתי, הייתה לי משפחה, היו ילדים, וחוץ מזה אני רומנטיקן ומלודיסט, ולא מתבייש בחלקים השונים שיש בי. מה שמעניין זה שהלהקות שבדיסק לא בחרו את שירי הרוק שכתבתי אלא דווקא את השירים היותר פופיים ואפילו אירוויזיוניים שלי, ועשו איתם עבודה יוצאת מהכלל.
יש פה הזדמנות לא נורמלית לעשות סדרה. היום זה שירים שלי, תארי לך מפגש כזה עם שירים של נעמי שמר, של מתי כספי, עוזי חיטמן. יכול להיות פה כור היתוך מוזיקלי מדהים שגם נותן חיים חדשים לשירים האלה וגם מאפשר לי לדבר דרך הלהקות האלה לבני גילם, בשפה שמובנת לבני הגיל הזה.
ביום חמישי יהיה המופע הראשון בפיוז`ן, ואני מאמין שאם זה יעבוד ונעשה אחר כך פרויקטים נוספים עם אמנים נוספים זה יהיה דבר מאד חדשני וחשוב. מצד אחד אני מאמין שזה יצליח, מצד שני אני אהיה מופתע כי בנוף המוזיקלי שקורה אצלנו עכשיו כמעט ואין מקום לנסיוניות מוזיקלית, לא מעיזים לעשות היום אף שיר שצריך להקשיב לו פעמיים כדי להרגיש אותו, הכל צריך להיות היום ישר לפה".
"המוזיקה המזרחית מכתיבה היום את הקצב"
- מה באמת אתה חושב על מוזיקה ישראלית צעירה מהפרספקטיבה שלך?
"יש בארץ כמות אדירה של כשרון, אבל נדמה לי שכשהיינו צעירים היו יותר הזדמנויות. לא היתה אז טלוויזיה. הטלוויזיה יצרה את המצב שבו הכל צריך רייטינג עכשיו ומיד. קחי את `כוכב נולד` למשל. יש שם כמה ילדים יוצאים מהכלל שאם היו מפתחים את הכשרון שלהם הם היו יכולים להפוך לשלמה ארצי הבא, לריטה הבאה, אבל הם לא יהפכו, כי כי הם נמצאים במערכת שלא נותנת להם את הזמן להתפתח ודורשת מהם כל הזמן להיות בשיא. כי אם לא, יבוא מיד מישהו אחר.
מהצד השני, המוזיקה המזרחית, שהביאה לארץ הרבה דברים נפלאים, אבל גם הרבה זבל. כמו בפוליטיקה, גם במוזיקה יש את התופעה של ש"ס, של הקיפוח העדתי. בסופו של דבר המוזיקה המזרחית מכתיבה היום את הקצב, זה נהיה טרנדי, כולם עומדים על הכסאות ושרים את השירים האלה. ממרומי גילי אני יודע שאין טעם להתווכח עם הצלחה, אבל זו הצלחה של רדידות איומה.
חוץ מאלה אני שומע ברדיו שירים של כל מיני חבר`ה שמוציאים אלבומים. אז קודם כל, כולם, לפי השירים שלהם, סובלים נורא... יש להם בעיות נורא קשות.. מצד שני, את לא שומעת רמה, אין זמרים. אנשים שכחו שכדי להיות זמר צריך שיהיה לך קול, ואתה צריך להיות פרונטמן. להיות זמר זה לא רק לעמוד מול המקרופון ולהוציא מהפה צלילים. גם אני שר לא רע אבל אני לא יכול לקרוא לעצמי זמר כי אני לא פרונטמן.
אנשים עומדים על הבמה עם חולצות קרועות, עם גיטרות לא מכוונות... אבל אני אומר לעצמי, אולי אתה לא מבין, אולי אתה זקן מדי. אולי וילנסקי וסשה ארגוב הסתכלו על הדור שלי וחשבו שגם אנחנו מרעישים...
אני גם לא שומע ממש שירים במוזיקה הצעירה. חלק גדול מההצלחה של `כוכב נולד` בא מזה שהם בחרו שירים, הרבה מהם ישנים. לאחרונה אין שירים".
"יש לנו פחות ופחת למי לכתוב"
- יכול להיות שהעובדה שהדור האחרון הוא דור של יוצרים ולא של מבצעים גם הוסיף למצב הזה שבו שומעים פחות מיוצר כמוך?
"בהחלט. בגדול, יש לנו פחות ופחות למי לכתוב. הדרך היחידה שאני יכול היום לעשות שיר זה עם עצמי כמבצע. גלי עטרי נניח, ששרה את “דרך ארוכה” שהלחנתי, גם היא, כמו אמנים מבצעים אחרים, חשבה שהיא צריכה לעבוד עם אנשים יותר צעירים ועשתה באמת עבודה יפה מאד.
לזמר מופלא כמו יזהר כהן למשל, אין שוק בארץ כמו שלנו. אם הוא יפיק אלבום חדש יהיה לו צ`אנס קטן מאד. או זמר נפלא כמו עוזי פוקס ששר היום יותר טוב ממה שהיה כשהיה צעיר, או רותי נבון, שאני לא חושב שיש זמרת גדולה ממנה בארץ, אין שום דרך לעשות איתם תקליטים היום כי הם מחוץ לשכבת הגיל"
"בארבע השנים האחרונות הייתי מנוטרל מיצירה"
- נדמה שכבר הרבה שנים לא היה ברדיו להיט גדול חדש שלך. למה זה?
"קודם כל, יצאתי מפה לפני ארבע שנים כשקיבלתי את המינוי ממשרד החוץ. נפלתי ללוס אנג`לס בדיוק כשהתחילה האינתיפאדה והתפקיד שלי קיבל משמעות גדולה ממה שחשבתי כי עסקתי בעצם כל הזמן בהסברה. ראיתי ושמעתי המון דברים בארבע השנים האלה, נפגשתי עם אנשים וצברתי חוויות שלא יכולתי להגיע אליהן בדרך אחרת, אבל בשנים האלה הייתי לגמרי מנוטרל מיצירה, ולא שאני מתלונן...
חזרתי לפה אחרי השנים האלה, ונפלתי למציאות שבקושי עושה חשק לכתוב. מעבר לזה, באופן טבעי, לאנשים כמוני שפחות מופיעים מכוח העניין, יש פחות תנאים לכתוב, ורק פרויקטים כאלה נותנים לי אפשרות עוד פעם אחת לצאת החוצה קצת".
“Halleluya Rocktime”, גרסאות רוק לשירי קובי אשרת, הוצאה פרטית.
המופע יתקיים היום, 28 באוקטובר, במועדון הפיוז`ן בתל-אביב. לפרטים נוספים
האתר של קובי אשרת
28/10/2004
:תאריך יצירה
|