קורין אלאל, למרות הוותק בתחום, לא עובדת בנוסחאות. לטל גורדון היא מספרת על החיפושים המוזיקליים שהביאו אותה באלבום האחרון למקומות כואבים מהעבר, אבל גם לאופטימיות חדשה, שלא מפחדת להביט קדימה.
קורין של פעם?
קורין אלאל היא מוליך חום טבעי. החום הזה נמצא בכל מה שהיא עושה. בשירים שלה, בהופעות, בראיונות שהיא נותנת, ובמפגש של אחד על אחד, כמו שלמדתי כשעבדנו ביחד על אלבום לפני ארבע שנים, כשהיא בתפקיד המפיקה. שם נתקלתי בחום הבלתי נגמר הזה שלה שעטף אותי ולקח אותי בליטוף ובתמיכה לכל המקומות המוזיקליים שהיא רצתה שנגיע אליהם באלבום הזה.
לפני חודש יצא האלבום השמיני שלה, "הכחול של השמים", (עשירי אם סופרים את "חברים שרים קורין" ואת האוסף שיצא לה לפני כמה שנים), בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי, ומאז שהתחילו הסינגלים מהאלבום להישמע ברדיו, שמעתי יותר מפעם אחת את התגובה: "איזה יופי, זה נשמע כמו קורין של פעם".
"נתתי לעצמי להיגנב על כל צליל"
- את יכולה להבין את התגובה הזאת מצד אנשים? לך עצמך יש מושג למה מתכוונים באמירה הזאת?
"אני חושבת שאמרו את זה בעיקר על השיר `מה הפרח`, ולא על כל התקליט. או שאולי אומרים את זה בגלל `תנינענק`, ואם זה ככה אז זה דווקא ברור לי".
"תנינענק", אלבום `היציאה מהארון` של אלאל, נחשב לפחות מצליח מהבחינה המסחרית, ונתפס כחריג אצל הקהל `שלה`, שלא ידע לעכל את ההתאהבות וההתנסות שלה עם המחשב ככלי מוזיקלי. במהלך העבודה היא גנזה את הגרסה הראשונה של האלבום, והקליטה את שיריו מחדש.
"בגלל שעשיתי את `תנינענק` פעמיים נתתי לעצמי ללכת למקומות אחרים. במחשב אפשר לערוך את הצלילים, וזאת הייתה פעם ראשונה שערכתי את המוזיקה. זה לעצור על כל צליל, לעשות חשבון לכל צליל, לחפש לו עוד זנב מעניין. והדבר החדש הזה שאפשר היה לעשות מאוד גנב אותי לתוכו. גם מרקו גורקן, המפיק המוזיקלי שעשה איתי את `תנינענק` גנב אותי, ואני לא עצרתי את ההגנבה הזאת אלא חיפשתי עוד יותר להיגנב. אני מאוד אוהבת את הדיסק הזה, מוזיקלית הוא מאד עשיר ומעניין, כל חלקיק שניה שם מלא משמעויות, אבל יכול להיות שלאוזן קשה לקבל כל כך הרבה אינפורמציה".
- והפעם?...
גם בתקליט החדש עבדנו עם מחשב, ואפילו עם אותה תוכנה, אבל לא נתתי לעצמי להיגנב למקום הזה. עופר (מאירי) ישב על המחשב, אני לא נגעתי בו, וזה הבדל נורא גדול. לא הפרעתי... אני אומרת `הפרעתי` במרכאות כמובן..
הפעם הייתי יותר במקום של לשמור את השלמות של השיר. למצוא מתי הוא שלם מבחינת המילים והלחן והמבנה. ניסיתי לתת לרגע לתת את הטון, ואם הרגע טוב, אז לשמור עליו ולא להתחיל להתווכח איתו. לשמוע יותר רחב, לא נקודתי".
"הלידה הפעם הייתה יותר קלה"
- במה שונה מבחינתך האלבום הזה מהאלבומים הקודמים שלך? לאן הגעת הפעם במסע המוזיקלי?
"בדיסק הזה הלחנתי את רוב השירים בשיטה אחרת מאשר בכל הדיסקים עד היום. פעם הייתי יושבת חצי לילה על אותו טקסט עד שפתרתי את המנגינה שלו. בתקליט החדש ישבתי בערב עם איזה שמונה טקסטים שאני אוהבת, למשל של חנה גולדברג, כולם פרושים מולי, כל הכלים פתוחים, הבס, הגיטרה, הסינתי, וממש עברתי מטקסט לטקסט, כל פעם על כלי אחר, וכל פעם כאילו ג`ימג`מתי על השיר. לא הייתה מחשבה בתהליך, רק המפגש הראשוני שלי עם השיר, ומה הוא עושה לי באותה שנייה.
ככה טיילתי לי בין הכלים ובין השירים והלכתי לישון, ובבוקר קמתי והקשבתי להכל. תמיד היו שם כמה דברים יפים, אבל את השיר השלם ביותר שהיה יוצא בותו ערב הייתי הולכת ומנגנת לעופר ואז היינו מקליטים אותו. ככה נראה התהליך של הדיסק הזה.
- אפשר להגיד במילים אחרות שלשירים של הדיסק הזה היו לידות יותר קלות מלשירים הקודמים שלך?
"בדיוק. ההלחנה של שיר נגיד כמו `כשאבריא אמריא` הייתה בוואן טייק. אחר כך הייתי צריכה ללמוד את הבית הראשון כדי להבין מה עשיתי. הלידה הייתה יותר קלה אבל החיפוש היה אותו חיפוש".
"מספיק שמילה אחת או שתיים ינצנצו לי"
- למרות שפה ושם את תורמת טקסטים משלך באלבומים שלך, חלק גדול מהמילים נכתב על ידי אחרים. את מקבלת כמויות רבות של טקסטים ובוחרת מהם מעט שנכנסים לאלבום. את יודעת להגדיר מהו המקום שממנו את מתחברת לטקסט ומרגישה שהוא הופך לאישי שלך?
"כן. כשהמילים מתארות משהו שאני מכירה איפה שהוא עמוק אצלי, אני מתחברת. זה לא צריך להיות כל הטקסט. מספיק שמילה אחת או שתיים ינצנצו לי כמו מיליון כוכבים.
הלחנה של טקסט זה הבנה של מה שאת קוראת. ברגע שיש לי הבנה גדולה מצירוף של כמה מילים, מציף אותי הסיפור או ההרגשה שעולה לי משתי המילים האלה, אני משליכה אותם על כל השיר ואז אני מרגישה שגם כל המילים האחרות יצאו ממני".
"כשאת בתוך הפצעים את לא רואה את המחר"
"כשהשחר יעלה השחור ייעלם ואף שיח זז ברוח לא יפחיד, הירח יחביא את פרצופו האשם, הפצע בכנף שלי יגליד. שיבוא מחר, כשאבריא, אמריא. לא נלחמתי על מקום בצמרת העץ, גם העץ על כך יכול להעיד, מחכה שיידעך כבר המסך הנוצץ והפצע בכנף שלי יגליד. שיבוא מחר, כשאבריא, אמריא". ("כשאבריא אמריא", מילים: מאיר גולדברג)
- בתקליט הזה, למרות שנוטים להגדיר אותו כאופטימי, יש הרבה טקסטים שמדברים על הפצע הפנימי, בשירים כמו `כשאבריא אמריא`, או `יום אחד`. מה זה אומר?
"זה אומר שאני מודעת לכאב אבל לא רוצה להיות בו. במצב שאני נמצאת בו עכשיו אני מרגישה שאני רוצה להיות אופטימית, וזה הרבה בגלל עומר (הבן שלה ושל זוגתה) כמובן.
כשאת רק בתוך הפצעים, כמו שהייתי יותר פעם, את לא רואה את המחר אלא רק את העכשיו והקשה. אבל אני לא בנאדם אופטימי שאין לו פצעים. בגלל זה היה לי כן חשוב שיהיו בדיסק גם מלים קשות על הדברים הקשים שעוברים. ואת יודעת, דווקא בגלל שאני מרגישה שאני כל כך מתקדמת עם החיים, קשה לי לקבל את זה שאומרים שכאילו חזרתי להשמע `קורין של פעם`.
"היום ענבל הייתה בטח כבר ממציאה איזה סאונד חדש"
"יום אחד היא שכחה לרוץ, היא נפלה. יום אחד היא שכחה לקום, היא כתבה. היא כתבה לכם שירים. יום אחד היא שכחה לעוף, היא נפלה... בעולם יש שמש יפה מאד, שם היא תחכה לי ותשמור מקום גם לי". ("יום אחד", מילים: קורין אלאל)
- ספרי על הטקסט של "יום אחד"
"השיר הזה נכתב על ענבל פרלמוטר לפני שלוש או ארבע שנים. אני חושבת עליה המון. היום היא בטח הייתה יכולה להיות אחרי התקליט העשירי... אחרי כתיבת מוזיקה לסרטים והצגות, הפקת וידאו קליפים, היא בטח הייתה הופכת למפיקה מוזיקלית... והייתה כותבת ספרים מצוירים כאלה שהיא אהבה. היו לה עוד כל כך הרבה דברים לעשות. בטח היא הייתה ממציאה איזה סאונד חדש בגיטרה שכל העולם היה לומד ממנה... ובטוח היא הייתה רשומה במשרד הפטנטים עם איזשהו פטנט".
"מעיל אדום נדלק באפילת הרחוב, וריח של מרק מתחיל שוב לארוב לכל זקני הרחוב. אף פעם לא רואים את מי שמתחנן, אף פעם לא שומעים את מי שמנגן לסל המטבעות". ("סל המטבעות", מילים מירי פייגנבוים)
- את סל המטבעות כתבה לך מירי פייגנבוים שכתבה לך בין היתר, באלבומים קודמים, גם את "תמונה בכחול", "לחיות", "פירות אסורים". הקשר המקצועי שלכן התחיל כבר מהאלבום הראשון שלך.
"מירי לא כותבת הרבה כי היא מפיקה במקצועה. היא גם המפיקה שלי, אבל היא מהאמנים שמדי פעם כותבים ונותנים, ויש לי מזל שהיא מראה לי את הטקסטים שלה. כשקיבלתי ממנה את הטקסט הזה הוא ישר החזיר אותי לכמה ימים שהייתי בסן פרנסיסקו להופעה. בגלל הג`ט לג התעוררתי כל יום מוקדם, בשש בבוקר, וירדתי לרחוב. ומה שראיתי בין שש לעשר בבוקר היה הדבר הכי מזעזע שראיתי בחיים: כל ההומלסים.
בעשר את כבר לא רואה אף אחד מהם כי הם נטמעים בתוך התנועה והאנשים, אבל בשש רואים רק אותם כי אין אף אחד אחר ברחובות. זה מתחבר גם למצב בארץ, אבל כשראיתי את הטקסט התמונה הזאת עלתה לי מאוד חזק. לא נהניתי שם בכלל בגלל זה, זה זעזע אותי. הייתי שם שלושה ימים וזה כל מה שראיתי".
"אף פעם לא חיכיתי למישהו כמו לעומר"
"עוד מעט אוכל לנגוע, לחבק כל כך חזק עד שהגוף יהיה כואב, אם עד עכשיו יכולנו לחכות ימים על ימים ושעות ארוכות ואם רק נשארו כמה דקות אז אין ספק עכשיו מותר לבכות. כל דקה נראית לי נצח שהולך ומתמשך לאט כמו בכוונה, כל סימן שעל המצח מעמיק יותר מעומס התרגשות והמתנה". ("הכחול של השמים"`, מילים: יעקב גלעד)
- "הכחול של השמים" (שנתן לאלבום גם את שמו), הוא שיר שנולד בעצם לפני 23 שנים. איך זה שרק עכשיו הוא קיבל מקום באלבום שלך?
"הרבה פעמים הוא צץ אבל אף פעם לא היה לו את המקום. עבדתי עם עופר על האלבום במשך שנה וחצי, וזה הרבה זמן. בחיפושים אחרי שירים הייתי כל פעם הולכת הביתה, כותבת, חושבת, מחפשת, ופתאום השיר הזה עלה עוד פעם. אחרי 23 שנים זכרתי את המילים, האקורדים, המנגינה, הכל.
האמירה של הפזמון, `אם עד עכשיו יכולנו לחכות`, מתאימה לי מאוד עכשיו מהמקום של עומר. אף פעם לא חיכיתי למישהו כמו לעומר, אז אני לא מבינה איך יכולתי להלחין אותו ככה אז. למה התגעגעתי אז כל כך ? הרי לא רציתי ילדים, עד לא מזמן לא ידעתי שאני רוצה. כנראה התגעגעתי נורא חזק למשהו בלי לדעת. בתור עצמי של אז, לא הייתי מוכנה להגיד שאני מתגעגעת למשהו, ועכשיו אני כן מוכנה ויכולה להגיד את זה".
למועדי הופעות של קורין אלאל
האתר של קורין אלאל
01/11/2004
:תאריך יצירה
|