חלקים שאינם מרכיבים שלם

התחושה החזקה ביותר בקונצרט ליל אמש של התזמורת הקאמרית הקיבוצית, הייתה של חלקים שאינם מרכיבים שלם, רגעים רבים של מוזיקה יפה בקונצרט שהיה טעון גיהוץ ושיפור יתר.
 
כך למשל, כבר ביצירה הראשונה, הסימפוניה מס` 101 של היידן, המוכרת בכינויה ,"השעון", בלטו בתחילת נגני כלי הנגינה מעץ שהובילו מהלך ואז נכנסו החצוצרות והאפילו על צליל כלי הקשת ופרקו את תמונת הצליל המלאה. כניסת הכינורות הראשונה, נשמעה מהוססת ומחוספסת, ורק בהמשך הגיע הצליל הנכון השלם, נקרא לו "ההיידני". ערב באולם האידיאלי לתכנית מסוג זה, סבל ממעידות כבר מתחילתו, מעידות שאמנם השתפרו. 
  
במרכז התכנית עמדה יצירתו החדשה של ירון גוטפריד "מימדי הזמן" למקהלה סופרן, מחשב ותזמורת. גוטפריד דיבר לפני הביצוע וגם כתב בתכניית הקונצרט, על ניסיונו להתמודד עם המושג "זמן", על קריאת מאמרים רבים ועימותים עם תפיסות פילוסופיות של המושג שהניבו את השימוש במקורות צליל כה שונים. מקורות אלו הם: שתי זמרות סולניות – סופרן ומצו סופרן, צליל תזמורת ובתוכה גם פסנתר, צליל מקהלה השרה פסוקי הפתיחה מִסֵפר "בראשית", ומִסֵפר משלי (לכל זמן). מן המחשב בקעו קולות מוזיקה וקולות קריינות באנגלית.
 
לכאורה אין כמו המוזיקה להמחיש את המימד הפלסטי לתחושת הזמן. יש לנו בכל אירוע מוזיקלי ממדי זמן שונים: הזמן החולף מתחילת הנגינה ועד סופה; זמן הסולנים העוצרים את הרצף (תופעה הבולטת ביותר בזרימת הזמן באופרה למשל), זמן האלתור של נגן סולן והתחושה הפנימית שלו הקובעת מתי הזמן שלו נגמר והוא מחזיר את ניהול הזמן למנצח. אלו הם רק היישומים המעשיים. ועוד לא נגענו במשמעויות פילוסופיות של זמן.
 
הנושא ללא ספק מרתק וחובק את כל תחומי חיינו, את המדעים, את האמנויות, את המחשבות, את האמונות הדתיות - אינסוף נושאים מרתקים.  מה שנותן לנו ירון גוטפריד הוא לטעמי, זמן אחר, שונה לחלוטין, זהו "זמן ירון גוטפריד".
 
במלים אחרות הוא מנסה לדחוס לתוך מסגרת של כרבע שעה (הנה זמן משמעותי) את האוטוביוגרפיה הפרטית שלו. אנו נחשפים להבזקים של קלאסיקה, של פופ, של מוזיקה פוסט רומנטית, של מוזיקת שנים-עשר טונים, של מוזיקת בארוק וכמובן, כאשר מדובר בירון גוטפריד יש גם ג`אז ומעין אלתור ומוזיקה, או אולי סדרת קולות וצלילים בהם קטעים מיצירות קודמות שלו, אותם משדר המחשב.
 
כך שלדוגמה, אין משמעות מיוחדת לעובדה שהמקהלה שרה את הטקסט המיוחס לשלמה המלך (ספר משלי), היא יכלה לשיר כל טקסט אחר, כי עצם נוכחותה, גם ללא המלים, בפסיפס הפרטי של המוזיקאי ירון גוטפריד היא החשובה.
 
המלחין מזמין אותנו לדפדף באלבום פרטי או אולי בתיק העבודות שלו שערך לאחר כך וכך שנות יצירה. התוצאה, ברוח הדברים שלעיל, שיש רגעים טובים יותר, קטעי הסולו של דנה מרבך או קטעי הג`אז שסחפו את חברי המקהלה בהתלהבות, למחוזות פחות מוכרים להם. יש הרבה רגעים יפים ביצירה, רגעים של מרכיבים שונים וצירופי קולות, או צריך לומר של מקורות צליל שונים. וכאן גם עשה המנצח קברטי את המיטב כדי לתת לכל מרכיב את המרחב (ואת הזמן) הדרושים לו, ובכל זאת,  "מימדי הזמן" משאירה, בסופה של האזנה ראשונה, טעם של חיפוש כאשר המטרה הסופית עדיין לפניו.     
 
הבנות ניצחו את הבנים
 
"גלוריה" מס` 589 של ויוולדי חתמה את הקונצרט וחשפה את הפרק האחרון במסע שבין הפרט והשלם. כאן התמקדה החלוקה בצליל שהפיקו חברי מקהלת "מעיין".
 
ויוולדי כתב מוזיקה יפה, מרגשת ומלכדת.  במקהלת מעיין ניצחו הבנות בקלות את הבנים. כך שכאשר הבנות שרו ביחד (קולות אלט וסופרן) נשמע קול מקהלתי מגובש ובשעה שהמוזיקה נפלה בחלקם של הבנים (הבסים והטנורים) ברוב הזמן שמענו קול אחד או שניים בולטים, ואילו קולו של העדר שאחריה נעדר או הצטמצם למינימום.
ויוולדי עשה חסד עם הזמרים ונתן למקהלה כולה להישמע די ביצירה ואז הגיעו רגעים של איזון מיוחל לכלל מימוש.
 
הנגינה היפה של האבובנית הילה צברי-פלג בלטה לכל אורך הקונצרט, והגיעה באופן טבעי לשיאה ביצירה זו, במוזיקה הסולנית שרשם המלחין לאבוב.
 
בת זוג לאבוב ב"גלוריה" של ויוולדי היא זמרת הסופרן, ולדנה מַרבַּך, קול יפה וגוון עשיר. היא משאירה רצון ניכר לשוב ולשמוע אותה כאן בביקורים נוספים שלה בבית. אביטל דרי, זמרת המצו, שעוד חובשת את ספסלי האקדמיה הירושלמית, מפגינה בעיקר מוזיקליות ורגישות, תכונות ראשונות שעתידות עוד להיפתח לצליל גדול ומרשים.       
 
התזמורת הקאמרית הקיבוצית, "קולות במימד הזמן". סולניות, מקהלה ותזמורת. מנצח: ניר קברטי. 21 בדצמבר, מוזיאון תל-אביב לאמנות.