גרגיר משמעותי
 
זמרת הסופרן הצעירה עינת ארונשטיין עסוקה מאוד בימים אלה. היא נעה בין שני חדרי חזרות – זה של  האופרה "לעוף מכאן" של אלה מילך שריף בתיאטרון הקאמרי וזה של "הילד החולם" של גיל שוחט במשכן לאמנויות הבמה. שתי האופרות עולות החודש בבכורה.  "מזל שהחדרים קרובים", היא אומרת.
 
ההספק של ארונשטיין חסר תקדים כמעט, במיוחד כשמדובר בזמרת  שמלאו לה בקושי עשרים והיא בדיוק בקצה השירות הצבאי שלה. זה נראה מורכב ומסובך לשחק באולם אחד את הדרה, התפקיד הראשי ב"לעוף מכאן" ובאולם שני את הילד המת באופרה "הילד החולם".
 
שני המלחינים שיתפו את עינת ארונשטיין בתהליכי בניית הדמות שייעדו לה ולקולה כבר מזמן. "אלה שריף סיפרה לי על האופרה ועל הדמות מרגע שהיא נוצרה. גיל שוחט סיפר לי על הדמות עוד לפני הוא החל בכתיבת האופרה. זה היה עוד בתיכון, במרכז רופין,  במגמת התיאטרון. בכיתה י"ב צריכים להציע עבודה, פרויקט סיום, וחשבנו על `הילד החולם`. גיל שוחט, שכבר שרתי קודם באופרות שלו, הגיע עם הרעיון הזה, אבל בסוף בחרנו לפרויקט שלנו מחזה אחר".
 
ואיך היה לחזור עכשיו ל"הילד חולם" ועוד בתפקיד הילד המת?
 
"אני חיילת, והחבר שלי חייל. מוות זה דבר שמדברים עליו ודי הרבה, והנה אני צריכה לגלם את הילד המת ואתה צריך לראות איך אני נראית. אני לבושה-עטופה לבן ומכוסה בכתמי שחור ואדום.. מדממת.  מעצב הבמה והתלבושות גוטפריד הלנוויין מרגיש קרבה גדולה לחומרים של חנוך לוין, אלא שהביטויים הוויזואליים שלו חריפים יותר. כשראיתי את עצמי במראה בתלבושת שהוא הכין לי. זה היה קשה. זוועה!  אני כבר שיחקתי ילדה מן השואה, ב`צחוק של עכברוש` (של אלה שריף) אבל הייתי שם ילדה ריאליסטית".
 
איך את מגדירה את מצבך עכשיו לפני שתי הצגות הבכורה?

"אני בשלב ב`. הייתי בחוויה של `לפני`. עכשיו ישנו התהליך של `תוך כדי` שהוא מאוד אינטנסיבי. בשלב הזה אני די מנותקת מחשיבה אינטלקטואלית, מהעמקה בדמויות. כל מה שמטריד אותי בשלב הזה הוא מה אני עושה בתמונה השנייה באופרה הזו ומה אני שרה בפרָאזָה השלישית באופרה האחרת. ובכל זאת, אם נחזור שוב לשנייה לחוויית המוות, למרות ההדחקות הטכניות,  יש חלומות ותת מודע שנדבקים אלי ולמה שאני עושה".
 
עכשיו אם התחלת ההצגות נראה לך שמתחיל תהליך החלמה?
 
"כן, כי בבסיס אני הרי מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אני נהנית. אני אמנם גרגיר במשהו מאוד גדול, במה שנראה אופרה אבל אני גרגיר משמעותי".
 

מימין: "הילד חולם" - מקט (יח"צ);  משמאל: עינת ארונשטיין ועידו מוסרי ב"לעוף מכאן"(צילום: גדי דגון)

"באופרה הכל מצטרף לגביש, לניצוץ, הכל מתחבר"
 
כבר 12 שנים שעינת ארונשטיין נמצאת על הבמה, מאז שהייתה בת שמונה. היא החלה בתפקיד קטן בנוסח העברי של "חליל הקסם", שחיבר אהוד מנור לקהל צעיר. כחברת מקהלת "מורן", השתתפה בין השאר ב"לה בוהם" כ"ילד במערכה שנייה, שרתי שם שתי מלים. מאז אני בתוך העולם הזה", היא מספרת.
 
מי שעבדה איתה במשך שנים היא הבמאית יוליה פבזנר שאומרת על עינת: "היא הייתה ילדת פלא שגדלה להיות אישה צעירה בעל כשרון נדיר, חיית במה טבעית עם אינסטינקטים של שחקנית. יש לה משהו שאי אפשר ללמד. רצינית וצנועה. כשהייתה צריכה לרקוד על הבמה שני ריקודים פשוטים היא לקחה שיעורי מחול במשך חודש. לפני חודש צפיתי מחדש בהפקת `מעשה בחצי ירח` שעינת השתתפה בה כשהייתה בת 12, כל אחד יכול לראות שלמרות שהייתה ילדה היא אדם בוגר ושחקן מרגש".
 
כשהיא נשאלת מתי התחילה ללמוד זמרה בצורה מסודרת מפתיעה ארונשטיין "למען האמת רק לאחרונה. כלומר בסוף הלימודים בתיכון, כשהייתי צריכה להכין רסיטל, כחלק ממבחני הבגרות, ואחר כך לקראת הבחינות לקבלת תואר מוזיקאי מצטיין, רק אז לקחתי שעורים. למדתי ואני עדיין לומדת בהדרכת אפרת בן-נון.
 
"הגעתי לעולם האופרה כי החיים הוליכו אולי לשם, לתיאטרון, לאופרה ואפילו למופע מחול. שרתי את תפקיד הנזל ב`הנזל וגרטל`, את בסטיאנה באופרה `בסטיאן ובסטיאנה` של מוצרט, השתתפתי באופרה `מעשה בחצי ירח` ש של מיכאל שנהב ובהרבה הפקות תיאטרון: תיאטרון קצר בצוותא, ובהצגות `בדנהיים` של גיל שוחט ו`היה או לא היה` וגם במופע מחול בשם "הלנה מטרויה רוקדת על הדלפק`. אני גם כותבת מוזיקה בעצמי. היום לאחר כל ההתנסויות האלה אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. אני רוצה לשיר אופרה!"
 
ולמה דווקא אופרה?
 
"כי זה שילוב מנצח. יש כאן הכל שירה, תנועה ומשחק, הכל מצטרף לגביש, לניצוץ, הכל מתחבר. לאחרונה במהלך החזרות בתיאטרון הקאמרי דיברנו, אנחנו הזמרים, עם השחקנים שהשתתפו איתנו ב`לעוף מכאן` השחקנים אמרו ש`זמרי האופרה הם האמנים המוזרים ביותר, אפילו יותר מוזרים מאמני פנטומימה".
 
הם גם הסבירו למה?
 
"בשבילם זמר אופרה עושה את הדבר הכי לא טבעי; הכי רחוק מריאליסטי. הם גם רואים איך אנחנו עובדים. אני יכולה להעיד על עצמי. אני אחרי כל חזרה רושמת כל הערה, כל מיזנסצנה. זמרי אופרה כאמנים הם אמנים הרבה יותר ממושמעים, מאמני במה אחרים. אני יודעת שלפני כל תפקיד שאני עושה אני מקיימת מחקר, אני מאוד בתוך הדיסציפלינה, חיה את החוויה במלואה. כך למשל שכשהתחלתי לשיר ואמרו לי שחלב יכול להזיק לי לקול, הפסקתי לשתות חלב ולאכול מוצרי חלב מתוך משמעת עצמית. כמעט 12 שנה לא נגעתי בחלב, בגבינות. רק עכשיו בצבא במהלך שמירה אכלתי קוטג`. על משמעת כזו אני מדברת".

הגיע הזמן להשביע את הסקרנות
 
ארונשטיין היא קטנת ממדים. בתשובה לשאלתי האם היא לא חוששת שהתפקידים שנתנו לה עד היום הם גם בגלל ממדיה היא אומרת "אני דווקא שמחה לשאלה הזאת, כי זה נושא שכמובן מעסיק אותי. עד היום העובדה שאני נמוכה סייעה לי, זה היה אפילו יתרון. כך למשל כששרתי את הנזל ב`הנזל וגרטל` הייתי הרבה יותר אמינה מזמרת מבוגרת ששרה תפקיד של ילד. אמנם יש חרדות כי אני כבר לא ילדה. הסביבה, בכללם המורה לפיתוח קול שהיא למעשה גם מעין פסיכולוגית (זה נכון לכל זמר) מרגיעים אותי שלגובה אין הרבה משמעות. ולמען האמת התפקידים שאני עושה עכשיו שניהם כבר אינם תפקידים שנועדו לילדים מבחינת הדרישות. אלה שריף וגיל שוחט בחרו בי מתוך היכולות המוזיקליות שלי".
 
 יש תפקידים נוספים בדרך?
 
"כרגע לא. אני חייבת להשלים לימודים באקדמיה. רק עכשיו חזרתי משהות של חודש בקנדה שם שרתי ב`צחוק של עכברוש` כשכל הזמרים שרו עברית למרות שזו אינה שפתם. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. פעם ראשונה שהייתי  ב`עולם האמיתי` של זמרי האופרה (שנעים מבית אופרה אחד למשנהו בעולם ומגלמים את תפקידיהם).
 
"כעת הבטחתי למורים שלי באקדמיה ובעיקר לעצמי להשלים לימודים. אני כבר מתחילה לחוות את הכיף של לשבת בחדרים קטנים וללמוד שיעור במוזיקה עתיקה, או שירה. לקחתי גם קורסים עיוניים  שמשלימים את הכיוון שהתחלתי בו לקראת הבגרות שעשיתי במחשבת ישראל: קורסים כמו `התנ"ך כתיאטרון` או `ריטואל יהודי כאמנות במה` ומנגד גם קורס מעשי בארגון תיאטרון. יש הרבה סקרנות שמחכה הרבה זמן והגיע הזמן להשביע אותה". 
  
 
"לעוף מכאן" תעלה היום, 10 בינואר 2010 בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב (תאריכים נוספים צפויים בפברואר). "הילד חולם" תעלה החל מה- 18 בינואר 2010 בבית האופרה הישראלית.