מפרט טכני:

לכל המאפיינים ההופכים את להקת פונץ` ללהקה עם סיפור ייחודי, אפשר להוסיף גם את עובדת הצטרפותה של דנה בקר בשנת 2002 כסולנית נוספת ללהקה האוחזת בסולן מרשים בזכות עצמו, יוסי בבליקי.

את החניכה שלה בפונץ` עשתה בקר בסיבוב ההופעות של "דנה ראתה עב"מ" באותה שנה, ובאלבום שהוציאה הלהקה בשנת 2007, "פינוקיו" שרה כבר שני שירי סולו והוסיפה בקולה לצליל המעודכן של הלהקה.

בימים אלה יוצא אלבום הסולו הראשון שלה, "זיכרונות שקורים עכשיו", שאותו הפיק מוזיקלית, באופן טבעי, גיטריסט פונץ`, אלי שאולי. על מרבית מילות השירים שהיא שרה בקולה היפה חתומה בקר, את חלקן כתבה בשיתוף יוסי בבליקי, שלום  גד ואלי שאולי. שיר נוסף באלבום כתב והלחין דוד פרץ. על נועם הלחנים אחראים בעיקר בקר ושאולי, כשאליהם מצטרפים גם יוסי בבליקי ושלום גד, מה שהופך את הפקת האלבום הזה למשפחתית ולהקתית במיוחד.

"זה היה תהליך ארוך ומדויק", מספרת בקר (30). "הצטרפתי ללהקה לעשות קולות בתקליט `דנה ראתה עב"מ`, ופשוט יש את הרגעים האלה שיש חיבור מאוד טוב בין אנשים. הם התחילו להופיע עם האלבום וצירפו אותי להופעות כזמרת ליווי, וככה לאורך הזמן באתי לעשות קולות לשיר אחד ועוד אחד ועוד אחד. אני חושבת שהם לקחו אותי יותר מאשר אני לקחתי אותם, לכל הסיבוב ולכל המסע הזה.

"העובדה שאני מוציאה עכשיו אלבום זה בזכות החבורה הזאת שגם אמרה לי שאני טובה, וגם האמינה בי, וגם קנתה לי גיטרה ליומולדת, פעמיים, גם אקוסטית וגם חשמלית... ואם זה בבליקי שאומר לי `את כותבת את הטקסטים`, ואלי שאומר לי, `את שרה כל כך יפה ,זה מספיק`. אדם מתקדם במיוחד בזכות חברים טובים.

"אישית, משפחת פונצ` זה לא ארוחות ערב בחגים, אבל אנחנו כן נפגשים, כל המשפחות, אפילו את אמא שלי הבאתי פעם בל"ג בעומר. אנחנו מדברים כל יום בטלפון, יוצאים בערב לשיחות העמוקות שלנו עד שלוש בבוקר, עם עראק... אמנותית, מהרגע שלמישהו יש רעיון טוב הוא ישר מתקשר לחבר`ה, כל הזמן חזרות, מנגנים ביחד, אנחנו מאוד מעורבבים.

"יוסי הוא כמובן יותר הסולן, אבל יש גם שירים שאני מגישה, וברמת העיבודים של הקולות אנחנו ביחד. אני כבר חלק מהלהקה, גם באימג`ים ובעיבודים ובכתיבה. יוסי נותן את הטון ברמת המילים, ומנגינות אני כותבת רק לעצמי. באלבום כתבתי, אבל בגלל שעוד לא ידעתי לנגן הלחנתי לטייפ את הטקסטים והלכתי לאלי ואלי תרגם לי את זה למוזיקה אמיתית..

"החודש אנחנו מוציאים במסגרת המשפחה ארבעה אלבומים. אחד מהם זה הפרויקט של בועז כהן ויוסי בבליקי `דצמבר 2`.אחד זה הוצאה מחודשת של `אלבום המצעדים`, הסולו של בבליקי, אלבום נוסף זה אלבום הופעה חיה של פונצ` מתוך `פסטיפונץ` שעשינו לפני שלוש שנים, והאלבום שלי, `זיכרונות שקורים עכשיו`.

"האלבום הזה הוא על זיכרונות. ההווה זה להיזכר בזיכרון, לדעת שמה שאתה חווה עכשיו עדיין יהיה חלק ממך בעוד כמה שנים, אז נורא חשוב לא לתת לחיים לעבור ביעף אלא לעצור שנייה וליהנות מהדברים שקורים לך, גם אם הם חמוצים וגם אם הם מתוקים. כשסיימתי את האלבום התחלתי לעבוד על העטיפה והקלדתי לצורך זה את המילים למחשב, ופעם ראשונה שממש ישבתי וקראתי את כל המילים ולא רק שרתי אותן, ואז מצאתי שם את כל האבות האלה שהיו בחיים שלי והלכו. לא אבות שנטשו אלא שנפטרו, אבל הם חיים בתוכי, והאלבום הוא גם על זה".

אחד מאותם אבות יקרים ללבה הוא, למען הגילוי הנאות, גם בן משפחה יקר מאוד שלי, איתן בן יהושע ז"ל.

ציטוט נבחר:
 
"רוצה לדעת שאתה עוד כאן/ רוצה להיות איתך עוד קצת/ אבל כעסתי כי אתה חלש/ ואם הייתי יודעת שאתה הולך/ לא הייתי עושה את זה/ הזמן עובר – בא לי על חוק אחר" ("חוק אחר", מילים דנה בקר, לחן יוסי בבליקי ואלי שאולי).

עטיפת האלבום, צילום: יח"צ

השאלון:

מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?

"מוזיקה תמיד הייתה חלק מהחיים שלי, אם זה להקליט את עצמי מגיל מאוד מאוד צעיר לקלטות, אחר כך במסגרת השכונה תמיד הייתי במקהלות ובלהקות האלה של הילדים של הטקסים, הייתי זמרת שואה כזאת...

"ברמה של הופעות שרתי עם עדי מדנס, ובועז כהן ראה אותי בהופעה, יצר איתי קשר, וקרא לי להגיע לאולפן של בבליקי, משם זה נתן איזשהו אספקט קצת יותר מקצועי נקרא לזה. ואז היו כל מיני גיגים קטנים, עם אמיר פרי ששרתי לו שני שירים באלבום, אחר כך הוצאנו את `פינוקיו`, האלבום של פונץ` שבו כבר הייתי מאוד מעורבת, גם באימג`ים של האלבום מבחינת העטיפה וגם בעיבודים וגם קצת מילים.

"לפני שלוש שנים חשבתי שאני המצאתי את זה ובאתי לבבליקי ואמרתי לו `אני חושבת לעשות אלבום סולו`, והוא הסתכל עלי ואמר לי `נו, אנחנו מחכים כבר`. אז בעצם גם הם חשבו על זה הרבה זמן. הוא ואלי דחפו אותי לזה, והתחלתי לכתוב ולקלף ולהלחין. אלי עושה המון ג`אמים לבד בבית, בעצמו, על 4TK (מכשיר ארבעה ערוצים – ט.ג.), הוא מלחין המון המון מוזיקה והוא הביא לי קטעים ואני הלחנתי עליהם ויצרנו ביחד את השירים האלה".

מה הרגע הזה שבו הבנת שמעוד בחורה שכותבת שירים את הופכת את זה למקצוע ולדרך החיים שלך ?

"אני חושבת שהרגע הזה קורה כרגע".

איך את מגדירה את המוזיקה שלך?

"מבחינת ז`אנרים קצת קשה להגדיר מוזיקה ישראלית בכלל, אבל איפה שהוא בין הרוק לפופ, אני חושבת שזאת תהיה ההגדרה.. הכי סתמית שאני יכולה להגיד..."

השפעות ומודלים?

"גדלתי בבית עם מוזיקה מכל הסגנונות. הייתה מוזיקת סיקסטיז מאבא שלי ואז מוזיקה מאוד שחורה מאיתן, שזה אבי השני, כמה שיותר שחור יותר טוב, לואי ארמסטרונג, בילי הולידיי. אחותי הביאה לי קצת מהמוזיקה הבריטית ואחי הביא להיטים, ואני בכלל אהבתי את פורטיס מגיל ארבע. לא יכולה להגיד השפעות כי אני לא יודעת אם יש איזו שהיא השפעה ישירה אבל כל מוזיקה שמרגשת אותי. זה לא חייב להיות רק ברמת המילים. גם שיר בצרפתית יכול לרגש אותי ואני לא מבינה מילה".

מה הדבר שאת הכי אוהבת באלבום שלך?

"את מה שנהיה ממני. זה מאוד פתח אותי וקילף אותי. אני יותר מפוקסת עכשיו. בגלל שכתבתי והלחנתי ויצרתי עם חברים מאוד טובים שעזרו לי במסגרת הזאת, כשלא אני הייתי חלק מהלהקה, אלא הם כולם באו כדי לעזור לי, השיעור הכי גדול באלבום הזה הוא שלמדתי גם לקבל, כי אני נתקעת על הלתת. פעם ראשונה שאני חווה את הקבלה הזאת. חוץ מזה שהעטיפה יצאה נורא יפה...".

איזו שורה את הכי אוהבת מכל השירים באלבום?

"`חיוך אחד יסמן לך את הדרך`, אה, ויש לי עוד שורה בעצם, `אולי לפתע זו מילה שרק המציאו בשביל לחלום`".

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?

"אין. זה יכול להיות באוטו, זה יכול להיות ברחוב, וזה יכול להיות בתור לרופא".

אם היית חייבת לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול/ה לוותר?

"כמאזינה אני לא יכולה לוותר על הלחן, כיוצרת אני לא יכולה לוותר על המילה".

אנקדוטה ביזארית/משעשעת/מוזרה/מפתיעה שקשורה במוזיקה

"הכל היה מוזר...כל מה שתכננתי קרה ההיפך והרבה יותר טוב, זה היה בידור אחר גדול".

מה את אוהבת במוזיקה הישראלית?

"אני אוהבת שמשתמשים נכון בשפה העברית. זו שפה מצוינת, וכל הרעיונות הכי טובים אפשר להסביר אותם בשפה הזאת".

ומה את  לא אוהבת במוזיקה ישראלית?

"אני לא אוהבת מוזיקה גרועה".

מה ההופעה האחרונה שראית?

"לדעתי אביג גדג`. הוא כרגע נמצא מבחינתי בקטגוריית ההופעות הכי טובות שיש. זאת הופעה שאני גוררת אליה איתי כל פעם עוד ועוד אנשים. בשבילי הוא מביא ניחוח של הופעת רוק אמיתית שקצת חסרה לי, גם מבחינת הפרפורמריות של הלהקה, אבל גם מבחינת הפאשן הזה שרץ שם. הוא סוחף בהופעות".

מה התקליט הראשון שקנית בחיים?

"אלביס פרסלי, לדעתי".

מה הדיסק האחרון שקנית?

"מארק לאנגן".

ואיזה אלבום תקחי איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפוד?

"דה קינקס, The Village Green Preservation Society, וגם את `פלונטר` של פורטיס". (אפשרנו לה פרוטקציה משפחתית – ט.ג.)

מה את  עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?

"אני בוהה, חצי שעה, וזה קורה בסביבות תשע בבוקר".

ממה את מתפרנסת?

"ממוזיקה".

יש באמתחתך עבודות עבר מרתקות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?

"עשיתי ארוחות בשר... הייתי מגיעה עם בשר גולמי ומלמדת אנשים כמה זה טעים וכמה קל להכין, ואיך לבחור את החלקים הטובים של הבשר. אני תופרת לעצמי עבודות... זה איזשהו מפעל בשר שהצעתי לו לעשות בשבילו איזה עבודה שיווקית כזאת. אני מאמינה גדולה בבשר".

מה עוד את אוהבת לעשות חוץ ממוזיקה?

"לבשל, הכל והרבה".

מה מפחיד אותך?

"לפספס".

מה מצחיק אותך?

"אוי, הכל. הכי עצוב זה מצחיק".

מה רצית להיות כשהיית קטנה?

"דוקטור בקר".

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?

"שנולדתי לאמא שלי". 
  
   
הופעות המשפחה: מופע השקה ל"זיכרונות שקורים עכשיו", יתקיים ב- 2 בפברואר באוזן בר ב-22:30 באוזן בר בתל-אביב. ב- 27 בינואר תתקיים  הופעת "אלבום המצעדים" של יוסי בבליקי, עם אמיר צורף בתיאטרון תמונע בתל-אביב וב-28 בינואר - הופעת חגיגית לרגל הוצאת "חור בשמיים כחולים", אלבום ההופעה החיה של פונץ`, בתיאטרון תמונע.