מה שהשיר רוצה

"מה אעשה עכשיו", האלבום החדש של קרולינה (קרן קרולינה אברץ), מתחיל עם Happiness, הסינגל הראשון שנטחן ברדיו (וגרם להוצאה מוקדמת מהצפוי של האלבום), ובו החותמת המזוהה כל כך עם היצירה שלה, אותו שילוב טבעי להפליא בין עברית לאנגלית באותו שיר.

"זה פשוט ככה", היא אומרת."כשזה בא אני לא שואלת. באלבום הזה זה בא בשיר אחד, וזה לא איזשהו משהו שחשבתי לעשות, זו לא הייתה תכנית, אבל יש שירים כמו Happiness שניסיתי בכל דרך להפוך את הכל לשיר בעברית או לשיר באנגלית ולא הצלחתי. ודווקא התעקשתי, אבל באיזשהו מקום השירים אומרים לי `די, ככה אנחנו`".

מעניין אבל מה זה אומר עליהם, או עליך

"אני חושבת שמה שקורה לי ברגעים האלה זה שאני זורמת עם המוזיקה. אם המילים באנגלית עובדות יפה עם המוזיקה אני לא רוצה להכריח אותן לעברית. מה זה שפה? כל השפות מדברות, כל השפות אומרות דברים. אם הייתי יודעת יפנית הייתי מכניסה גם יפנית. לפעמים אני עושה כאילו אני שרה בצרפתית או בפורטוגזית, ואני אומרת לעצמי, אם הייתי יודעת להביא עם כוונה את המילים בשפה אחרת זה היה בטורקית, ביוונית.

"פשוט זה מה שיוצא. פתאום המילים רוצות להיות באנגלית ומסתדרות יפה עם המנגינה. אז יש איזה אילוץ כזה, `את בארץ, שפת האם שלך היא עברית`, יש מלחמה, ואני לא רוצה מלחמה. אני רוצה לשחרר הכל, ואם שיר בא לו להיות באנגלית שיהיה באנגלית. אני לא מנסה להתאים את זה לאף אחד. זה מה שהשיר רוצה, מה, אני אתווכח איתו?..."

"מה אעשה עכשיו" הוא בעצם אלבום הסולו הראשון שרובו בעברית של קרולינה,שאת הסולו הקודם שלה עם פאנסט (ההרכב שקדם לפעילות שלה עם "הבנות נחמה") הוציאה באנגלית. המוזיקה שלה, שמשלבת צבעים מתחומי הרגאיי והסול, מקבלת באלבום החדש גוונים ישראלים יותר מתמיד, לצד צבעים ים תיכוניים ורגעים שמזכירים סדרות טלוויזיה משנות השבעים, לא על חשבון הזמרת השחורה שמתחבאת אצלה במיתרי הקול, והמרחב המוזיקלי המתרחב מייצר ומצייר, באותם צבעים מוכרים, תמונה חדשה.

"המילים בשירים מספרות אותי"

"צר לי צ`רלי/ שלא הגעתי, שהתעכבתי - / עוד לא נולדתי, / אוי כמה חבל, אין ברירה/ אבוא בשמלה לבנה,/ נקבע לגלגול הבא/ חתונה." ("צר לי צ`רלי", מילים: קרן קרולינה אברץ, מאיר גולדברג, סאבו ואלרן דקל, לחן: קרן קרולינה אברץ, סאבו ואופיר קותיאל)

ההתמודדות עם העברית, בפעם הראשונה באלבום שלם, לאן היא הובילה אותך? הרגשת שזה מקום חשוף יותר בשבילך? היה בזה משהו מפחיד?

"לא פחדתי, אבל הרגשתי שהגיע הזמן, שעכשיו אני בשלה להתמודד עם זה, שזה נכון עכשיו, ושאחרי `הבנות`, אני יכולה לנסות לכתוב אלבום שלם בעברית. לקחתי את זה מאוד ברצינות, כי אני אוהבת לקרוא שירה בעברית, ואני ממש לא מתיימרת להיות משוררת, אז התחלתי לחפש בכל מיני ספרים של משוררים מהי כתיבה בעברית. זה פשוט לקח אותי למקום יותר עמוק.

"כבר ב`בנות` התחלתי להרגיש את זה אבל באלבום הזה יש מסה של שירים בעברית ולכן נעזרתי גם במשוררים אחרים. בהתחלה לא ידעתי איך לגשת לזה, הייתי אילמת, אחר כך לאט לאט התחלתי לשתף. עבדתי עם מאיר גולדברג ועם אלרן דקל. נפגשתי גם עם שאנן סטריט ודן תורן וגלעד כהנא, זאת אומרת שיצאתי לחיפוש מעמיק עם אנשים שאני מאוד אוהבת את הכתיבה שלהם כדי להכיר את עצמי וללמוד מהם איך להביע את מה שאני רוצה להביע בצורה שהיא כתיבה פזמונאית, נגיד.

"היו לי את רוב השירים, אבל לפני הסוף עשיתי פינישים עם האנשים האלה. בסופו של דבר השתמשתי באלבום רק בעזרה של מאיר ואלרן וכמובן כותבים איתי שם גם קותי וסאבו שהפיקו את האלבום, יש גם שיר שלם של שחם אוחנה שהוא כתב והלחין, אז לא הייתי לבד, נעזרתי".

הרגשת שההתמודדות הזו מוציאה ממך קול אחר ככותבת?

"בגלל שעברית זו שפת האם שלי ואני אוהבת אותה הרגשתי שזה מעמיק יותר. באנגלית אני בחיים לא אוכל להיות כזאת מעמיקה. אין לי את זה. זו לא השפת אם שלי. קל לי לכתוב באנגלית אבל אני גם כותבת קל באנגלית, ובעברית יש איזו רצינות כזאת – אני מדברת פה על עצמי, לא בכלליות – וזה הוביל אותי ליותר עומקים. בשיא הכנות, האלבום הזה מדבר בעצמו. אני כל כך חשופה שם שאני כמעט לא צריכה לדבר עליו. כל המילים בשירים מספרות אותי. זה פשוט ככה יצא".

יש שירים שגילו על עצמך בתהליך הכתיבה דברים שלא ידעת או שהפתיעו אותך?

"אני לא יודעת. זה כמו הביצה והתרנגולת. זה מין תהליך שאני לא יודעת מה קרה בו קודם. מה שכן, אני מרגישה לפעמים שאחרי שהשירים שלי יוצאים, אפילו שנתיים אחרי, אני מגלה שהיה בהם איזה מסר נבואי לפעמים על החיים שלי.

"אפילו שיר כמו `לא ציפיתי` (הלהיט שלה עם חברי סוליקו – ט.ג.) שלא אני כתבתי, והוא שיר שאיכשהו נחת עליי כבדיחה, כהפתעה, כמשהו שבכלל לא חיכיתי לו והוא התגשם כמו המילים שלו. לא ניסיתי לדחוף את זה לשום מקום, לא התאמצתי כדי שזה יקרה וזה בסוף מה שחשף אותי. אז הייתה בזה הפתעה גמורה שלא ציפיתי, ואכן הבלתי מצופה קרה.

"אבל מעבר לזה יש דברים יותר עמוקים, איזו פרידה מבחור שהייתי איתו ואני כותבת את זה בזמן שאני איתו בלי לדעת שאנחנו ניפרד. יש משהו נבואי בשירים, משהו שהנשמה שלך יודעת לפני שאתה מודע, אז נראה לי שהתשובה לשאלה שלך היא, כן, השירים מגלים לך דברים שלא ידעת על עצמך, אבל בעצם עצמך כבר יודע אותם, בגלל זה הוא כותב אותם, זה מבלבל..."

"הכל זה מערכת יחסים"

"אם תיגע בי, לא אחוש אותך/ אם תקרא לי, איך אשמע אותך?/ יש כוכב רחוק עליו אתה נמצא/ ואני בים שלי שוחה לצד שלך של המיטה./ אל תסלח לי, לא עשיתי רע./ אם טעיתי, אז אשם אתה./ לי הספיק לשאול אם אבדה תקווה,/ אם תרצה לעוף – רק אתה תדע//. אוף איתך." ("אוף איתך", מילים: קרן קרולינה אברץ, אופיר קותיאל ואלרן דקל, לחן: קרן קרולינה אברץ, אופיר קותיאל, סאבו ואלרן דקל)

המון אהבה על כל גווניה באלבום, מערכות יחסים

"הייתי אומרת שהאלבום כתוב על מערכת יחסים. כל דבר הוא מערכת יחסים. מה שיש לי עם עצמי לבד זה מערכת יחסים, יש איזה דו שיח פנימי שהוא כולו מערכת יחסים, יש גם סיפורים על זוגיות ועל בחור אחד או בחורים, כל המערכות יחסים עם אבא שלי, עם חברים, עם האמונה שלי, עם עצמי. זה פשוט אלבום אישי שבודק מה קורה ברמת מערכת היחסים. יצא ככה שיש שירים שכולם יחשבו שהם לגמרי בינה לבינו אבל הבינה לבינו יכול להיות ביני לביני או ביני לבין האלוהים או ביני לבין הגבר שבחיים שלי או ביני לבין המוזיקה או ביני לבין זה שאין אף אחד, זה הכל מערכת יחסים".

עם איזה השפעות מוזיקליות באת לאלבום הזה, שנשמע מורחב מהדברים הקודמים שעשית?

"ההשפעות הבולטות עליי הן מהחבר`ה שעשו איתי את התקליט, מקותי, שחם אוחנה, סאבו, כולם שם מאוד השפיעו עלי בגלל מה שמשפיע עליהם. אנחנו סוג של משפחה, חברים שמנגנים ביחד להנאתנו בלי קשר ליצירה של פרויקטים, ומאוד נהנינו מהמפגש. מהפרספקטיבה שלי זה היה פשוט קסום. הרגשתי שאני עושה סוג של ילד עם כל החברים שאני אוהבת. זה אלבום שנעשה עם הרבה מחשבה ואהבה ותשומת לב.
"השפעות שהבאתי באופן אישי זה שוגי אותיס, גיטריסט מוזיקאי משנות השבעים שכל האלבומים שלו מדהימים אבל אחד מהם השפיע עלי לאורך זמן, ומרווין גיי, ומיני ריפרטון, שלא הייתה ידועה כל כך, יחסית, היה לה להיט אחד, `לאבינג יו`, אבל מה שהיא עשתה בסוף השישים ובשבעים מאוד השפיע עלי.

"לא חסרים גם אמנים ישראלים שהשפיעו עליי, ארז הלוי, אריק איינשטיין, כל התקופה של הסבנטיז אפפה אותי בעשייה של האלבום, בכל התחומים, מהרוק והFאנק, כל התקופה הזאת פתאום התנפלה עליי ואני הייתי מוקסמת. שמעתי גם המון מוזיקה טורקית ויוונית מהתקופה הזאת. באמצע העשייה של האלבום, אורי כינרות מ`בום פם` ששר וכתב איתי את `הבלדה על אביר החופש ובת גלים` הביא לי ערמה של מוזיקת רמבטיקו, שזה מוזיקה יוונית משנות העשרים והשלושים ואז נולד השיר `מחמאות` שנמצא באלבום, אז היו מיליון השפעות. אני גדלתי אמנם על מוזיקה אבל אורי נתן לי לשמוע הרבה דברים קלאסיים, מפעם, וזה מאוד השפיע".

סוג של צדפה

ביחד עם אותה אווירת פעם המנשבת בין שירי האלבום והתמונות המצורפות למילות השירים, מנשבת גם רוח ימית שמתאימה למי שחוזרת לאילת כשהיא מתגעגעת לאוכל של אמא.

גידול ימי?

"לגמרי. אני סוג של צדפה. הנה, אמא שלי בדיוק מתקשרת לשאול אם אני באה לאילת מחר... אני מרגישה שייכת לים סוף לפעמים. זה המקום שלי. בדרך כלל כשאני באה הביתה אני שמה את המזוודה ורצה למים, חורף, קיץ, לא משנה. אני צריכה להרגיש את המים. זה ממש חלק חשוב בחיים שלי, לא יכולה בלי זה. גם בחופשים הזיקה שלי זה למקומות ים".

הייתה התאקלמות קלה כשעברת לתל-אביב?

"ממש לא קלה. כשאתה גר באילת זה די מפחיד לבוא לתל אביב. הגעתי לפה אחרי הטיול תרמילים של אחרי הצבא, ב-94 או 95, בהתחלה לא מצאתי את עצמי אבל נורא רציתי להופיע וזה ממש החזיק אותי כאן. בגדול היה קשה. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, בכיתי המון וחשבתי שאני אברח מכאן, אבל לא לקח הרבה זמן והתאקלמתי. "להקות קאברים, ג`ינגלים, עד שהתחלתי עם פאנסט, שזה באמת הרכב שאני כל כך מעריכה ואוהבת.

"יש לי כל הזמן תחושה שפאנסט בהולד ושיהיה לזה קאמבק גדול. אני לא מייצרת איתם חזרות ועבודה כרגע, זה הרכב שניגן את שירי האלבום הראשון שכתבתי, אבל זה גם הרכב נגנים בזכות עצמו שתרמו להפקת האלבום. אחרי `הבנות` יצאתי למסע אחר, מסע נוסף, והשתלשלות העניינים הובילה אותי לאלבום הנוכחי, אבל אני מאמינה שנעשה ריוניון עם פאנסט. אני ממש רוצה. אני מתה על ההרכב הזה".

הלם והודיה

"הבנות נחמה", מספרת קרולינה, עובדות על חומרים חדשים ויוצאות לסיבוב של חודש בארצות הברית. ב-17 בפברואר, כשיחזרו מהסיבוב, תשיק קרולינה את "מה אעשה עכשיו" בבארבי ותצא לסיבוב ההופעות של האלבום.

"אני מרגישה פשוט בהלם ובהודיה ענקית", היא אומרת. "אני מאוד מעכלת את זה שיש סביבי חבורה של אנשים מוכשרים וקסומים, וזה מדהים. אם זה ההרכב החדש, והאנשים שמנגנים באלבום, וסאבו וקותי, פשוט תענוג גדול. זה חיבור קסום. אני לא מפסיקה להגיד תודה. זה מעבר לציפיות שלי".

הפתיעה אותך ההיענות הגדולה של הרדיו לשירים שלך?

"זה חצוי. זה תמיד מפתיע אותי מחדש, ולפני שהשירים יוצאים אני אומרת, `אין לי מושג מה הם יעשו ולמי ואיך ואם ישמיעו אותם או לא`, ומצד שני אני אומרת, מה את מופתעת, את אוהבת אותם. גם לפני האלבום של `הבנות` הייתי הכי לא יודעת, ומצד שני אני אומרת, אם אתה מאמין במשהו... ובעצם אני לא יודעת, כי יש הרבה אנשים שמאמינים וזה לא קורה, אז גם פה אני מרגישה מבורכת, בחיבוק של הרדיו, ואני יודעת שקשה להמון אמנים בארץ בגלל שיש פלייליסטים ופתאום אני רואה שזה קורה לי, אז בגדול התשובה היא, כן, אני מופתעת, וגם לא..."
 
קרולינה – מה אעשה עכשיו? הליקון

מופע ההשקה של האלבום החדש של קרולינה יתקיים ברביעי, 17 בפברואר 2010 ב-22:00 מועדון הבארבי בתל-אביב. מופעים נוספים יתקיימו במעבדה בירושלים, בפאב הבאר בצאלים, בביט חיפה ובזאפה הרצליה.