אחר צהריים אלגנטי

למעלה מעשר שנים מקיימת האופרה הישראלית את המפעל המבורך "שעת אופרה לילדים", ועל עוצמת הרעיון תעיד הכמות הנכבדת של ילדים והוריהם שמילאו את אכסדרת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב בציפייה לתחילת האופרה "הנזל וגרטל" מאת הנגלברט הומפרדינק (המלחין הגרמני, לא זמר בלדות הפופ הרכות משנות השישים כמובן, שאימץ את שמו). 
 
גם אני, כמו הורים נוספים במקום, שמחתי להזדמנות לאפשר לבתי לקבל באופן טבעי את הצלילים האלה שלי לא באו כל כך בקלות, כמי שלא ממש גדלה על הז`אנר. התוצאה, אם להתחיל מהסוף, הוכיחה את עצמה.
 
שתי ילדות בנות שלוש ורבע וארבע (המופע מיועד לבני 8-3), שזו להן החוויה האופראית הראשונה בחייהן, קיבלו כמובן מאליו את העובדה שהסיפור שהן מכירות כ"עמי ותמי" מוגש להן בשעה שכולה מושרת, ועוד בשירה שונה כל כך מזו שהן מורגלות אליה, והיו מרותקות לג`סטות המוחצנות, לביטוי האופראי הדרמטי ולתלבושות התיאטרליות שהגישה להן האופרה הישראלית (בהשתתפות זמרי האופרה סטודיו – התכנית לזמרים צעירים של האופרה הישראלית).
 
הקטעים המוזיקליים היו אכן נפלאים לאוזן, במיוחד קטעי השירה של הילדים עצמם, הנזל וגרטל, והחשש שניקר בנו לקראת בואה של המכשפה הרעה התחלף בהפתעה כשנכנסה לבמה אם הילדים, שדמותה המאיימת, כפי שהסתבר לנו מהעיבוד הבימתי, גרמה גם לי וגם לילדה לחשוב לרגע שאולי היא היא המכשפה.
 
בגרסה  הביתית  המרוככת שלנו לסיפור האכזרי, מבקשת המכשפה מעמי (בעדינות...) להיכנס לכלוב כדי שיוכל לנוח מכאב הבטן שחטף אחרי שזלל יותר מדי ממתקים. האופרה אמנם מוגשת בעברית, רעיון נפלא, אבל בכל זאת, מדובר בשירה אופראית שמאפשרת לך להבין פה משפט שם משפט, מה שהכריח אותנו, מצד אחד, לתרגם סימולטנית בלחש לאוזן הקטנות את מקומן בעלילה, אבל אפשר לנו, מצד שני, גם לשמור על גרסת הבית המצונזרת.
 
מיד בתום האופרה שמחו הזמרים, עדיין על תלבושותיהם, להצטלם על הבמה עם הילדים, שרצו כמובן להצטלם בעיקר בחיקה של המכשפה. רגע מתוק במיוחד נרשם אחרי שבתי ירדה מהבמה ונפלה מהמדרגות, ובעוד היא ממררת בבכי מכאב הנפילה, ניגש אליה באבירות אביהם של עמי ותמי והציע לה ממתק מבית הממתקים של המכשפה. הילדה, מיד, שכחה כמובן מהבכי.
 
הדבר היחיד שהעיב על אחר הצהריים האלגנטי הזה היה החלק הטכני של הסיפור. את הבמה בחרו אנשי האופרה למקם על מדרגות הפואייה של המשכן, כשלמרגלותיהן שטיחים המיועדים לילדים ומאחור כסאות להורים. מחשבה נבונה, בעיקרון, המאפשרת לילדים לראות בלי שיסתירו להם.
 
אבל ילדותינו הפרטיות סירבו להיפרד מהאמהות מפחד הפגישה העתידית עם המכשפה, ואיכשהו מצאנו את עצמנו ישובות על כסאות כתר פלסטיק שחורים, תקועות מול מדרגות הפואייה במין תחושת מקום של בין לבין, לא ממש תרם לתחושה החגיגית לה ציפינו, לאחר יום שלם שבו רק חיכינו שישאלו אותנו לתכניות אחר הצהריים שלנו כדי שנוכל להמתיק על שפתותינו את המשפט המרומם, "אנחנו? הולכות היום לאופרה...".
 
 
שעת אופרה לילדים- הנזל וגרטל, יום שלישי, 2 בפברואר, המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב.