מוזיקה - דון פדרו

הכוכבים הגדולים של קונצרט הקאמרטה היו אנשי תיאטרון הבובות מחולון

כוריאוגרפיה מושלמת של בובות ומפעיליהן

אין כל ספק שבמרכז סדרת הקונצרטים הנוכחית של הקאמרטה הישראלית עומדים אמני מרכז תיאטרון הבובות חולון ובראשם הבמאי אילן סביר, מעצבת הבובות מריה גורביץ` ומעצבת התלבושות ענת מסנר. הללו חברו לתזמורת ולשלישיית הזמרים הסולנים: הבריטון הישראלי ויל ליגנל ושני אורחים מספרד הסופרן מריסה מרטינס והטנור חוויאר מורנו. כולם השקיעו מאמץ רב בביצוע יצירתו של מנואל דה פאייה "תיאטרון הבובות של דון פדרו".

דה פאייה חיבר את היצירה לפני שמונים וחמש שנים ולמעשה לקח פרק אחד ברומן הספרדי המכונן "דון קישוט" של סרוונטס. בפרק זה תיאטרון הבובות של דון פדרו מציג את הסיפור על האביר הגדול דון גייפרוס שמציל את דונה מליסנדרה הכלואה בצריח טירה של המוּרים (המוסלמים ששלטו בספרד בימי הביניים). הצופה דון קישוט, שאינו יודע להפריד בין מציאות ובין דמיון, מאמין למתרחש לנגד עיניו ובשלב מסוים קם ועוזר לאביר התיאטרלי ולמעשה כמובן הורס את כל הבובות הרבות שמסמלות את הצבא המוּרי.

דה פאייה הלחין את הסיטואציה הדרמטית מתוך הרומן ויצר שלוש דמויות: דון קישוט, בעל התיאטרון, דון פדרו והילד המספר את סיפור העלילה לטובת הצופים. המוזיקה משלבת סגנון ניאו-קלאסי לצד ציטוטים מן המוזיקה שרווחה בספרד של ימי סרוונטס, שנוגעת גם בגוון של מוזיקה אנדלוסית. שלישיית הזמרים השתלבה היטב בתלבושות שהיו בהן מצד אחד נאמנות לתקופה אבל גם קמצוץ הומור, עם "טוויסט" חביב. כך למשל החרב של דון קישוט אינה אלא מטריה, שגם תיפתח ברגע מסוים.

הכוכבים הגדולים של האירוע היו אנשי הבובות מחולון. אילן סביר וצוות מפעילי הבובות יצרו כוריאוגרפיה מושלמת של בובות ומפעיליהן כשטכניקות ההפעלה הן גלויות לקהל. כעשרה מפעילים נעים על הבמה במשך כל היצירה ומפעילים בובות מעוצבות ברוח הומוריסטית, הדמויות האנושיות מעוצבות בסגנון של תחריטי העץ של ימי סרוונטס לילדים – דמויות, ציפורים, עצים, עלים, סוסים - הכל נע והזמרים עצמם לוקחים חלק בביצוע הדרמטי בתנועה ובתלבושות.

התזמון המדויק של עבודת האנסמבל עם התזמורת והתנועה הבלתי פוסקת על הבמה יוצרים יופי של עבודה. איכות שמושכת את הקהל לאמנות צרופה. חבל רק שהיצירה מוצגת שש פעמים בלבד.

חוויאר מורנו סחף את הקהל

יצירתו של דה פאייה במרכז הקונצרט, הכתיבה תכנית ספרדית שלמה. פתחו את התכנית שתי מיניאטורות של רודריגו לתזמורת כלי קשת, עם קטעים סולניים מובהקים לצ`לו (בנגינה מצוינת של צבי אורליאנסקי). מפרי עטו של אותו מלחין בוצעו גם ארבעה מדריגלים על אהבה לטקסטים עממיים כשהמוזיקה היא שילוב של הסגנונות העתיקים והמוזיקה הניאו קלאסית שבה התנסה גם רודריגו.

אחרי ההצדעה לתקופת ספרד של סוף ימי הביניים, שוב עלו לבמה שני הסולנים מספרד, הפעם בבגדי קונצרט רגילים ושרו שלוש אריות מתוך הסרסואלות, האופרטות הספרדיות הקלילות שנכתבו במאה התשע-עשרה ומספקות עד היום להיטים רבים לגדולי הזמרים הספרדיים מפלסידו דומינגו ודרומה ממנו.

חוויאר מורנו, חשף את כוחותיו הדרמטיים וסחף את הקהל במוזיקה הכובשת. לתזמורת לא נותר אלא להצטרף ביצירה אחרונה, אחד הלהיטים הגדולים של מנואל דה פאייה, "האהבה מכשפת" שבמרכזה "מחול האש" הנודע.

היצירות הספרדיות סיפקו כר נרחב לפעילות סולנית מבריקה של נגני התזמורת, הכנר הראשון ארנולד קובליאנסקי, והנשפנים מוקי זוהר ואוֹרי מירז באבוב, אלון ראובן בקרן, אסתי רופא בחליל, דמיטרי לויטס בחצוצרה, טובי צייגר ועידו אזרד בקלרנית.

בסך הכל ערב חשוב בחשיפה לתרבות מוזיקלית אחת, למרות שהיצירה האחרונה נשמעה "רזה" מדי לממדי הקאמרטה הישראלית. הסאונד הגדול של התזמורת הסימפונית היה חסר. אבל הפעם ממש "בובה של קונצרט" והערב – הזדמנות נוספת במוזיאון תל-אביב - לא להחמיץ.

הקאמרטה הישראלית ירושלים: תיאטרון הבובות של דון פדרו, בהשתתפות מרכז תיאטרון הבובות חולון וסולנים. מנצח: אבנר בירון.