מוזיקה - אוספים לכריסמס: רובי ויליאמס, טראויס וגרוב ארמדה

גם השנה מלווה תקופת החגים הנוצריים בקבוצה אינסופית של אוספי להיטים. אורן בר-אל בדק מקצת מהתוצרת הבריטית לחגים – רובי ויליאמס, טראויס וגרוב ארמדה. לא נרשמו אכזבות.

רצף פופי חסר מהמורות

התנתקויות כמו זו שביצע רובי ויליאמס כשעזב את טייק ד`את, מבשרות בהרבה מקרים גם על התרחקות מאהדת הקהל. הרי אם נודה באמת, ברוב המקרים עולה השלם בלהקות האלה על סך חלקיו. ללא הליווי הצמוד של צבא המפיקים, המאמנים, הסטייליסטים והיחצנים, האמת מתגלה במערומיה, והיא לא תמיד נעימה.

כדי להביס את הסטטיסטיקה, תקף ויליאמס בכל החזיתות. את גופו החסון הוא הציג לראווה בכל הזדמנות אפשרית, מילא את טורי הרכילות והפך לאחד הגברים הנחשקים בעולם, אבל לא הזניח גם את התחום המוזיקלי. מהרגע הראשון חבר ויליאמס לגאי צ`יימברס, שידע להלחין היטב את מחשבותיו, ולהפוך אותן ללהיטי ענק.

אחרי שבע שנים, ארבעה אלבומי סולו, מחווה נאה ומוצלחת למדי לשירי ביג בנד (דיסק שכלל בין השאר את הדואט עם ניקול קידמן), וכמה ניסיונות כושלים לשכפל את ההצלחה גם בארצות הברית, מנצל רובי ויליאמס את כמות הלהיטים הנכבדה שאסף, כדי לחשוף את גופו גם על גבי עטיפה של אוסף להיטים.

בשירים הראשונים באוסף, אפשר לזהות את רצונו של ויליאמס להתרחק מהמתיקות שאפיינה את להקת האם שעזב. אחרי שירד מהעץ הזה, הוא סיפק פראפרזה מתוחכמת על "I Will Survive", כמות בלתי מבוטלת של בלדות מבוצעות היטב, כמה שירים קצביים שבהם ניסה להביע עומק רגשי, דואט אחד עם קיילי, ולשמחתי גם את "The Road To Mandalay", שלא קיבל עד היום את הכבוד המגיע לו. רצף חסר מהמורות של פופ גאוני.

Robbie Williams – Greatest Hits, Chrysalis/Helicon

פוטנציאל הדבקה גבוה

להקת טראויס הוציאה את הדיסק הראשון ב- 1997, אבל רק שנתיים אחר כך אומצה אל לב הרדיו הישראלי עם הלהיט "Why Does It Always Rain on Me", והאלבום "The Man Who" (אלבום ששמו שאול משם הספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע").

מתחילת הדרך הלכה הרביעייה בין הטיפות, והצליחה להיות גם נגישה וגם איכותית. לצורך זה הם גייסו לעצמם את המפיק נייג`ל גודריץ` (רדיוהד, אייר), שיחד עם חבורה שלמה של גיטרות אקוסטיות, ייצר עבורם צליל מלודי ומעניין. הלחנים המתקתקים המבוצעים על ידי סולן בעל קול גבוה ומיוסר למדי התמזגו היטב עם פרי יצירתו של גודריץ`, וארבעת האלבומים שהוציאו עד היום מיצבו אותם בקצה האיכותי יותר של הסקאלה.

האוסף החדש של הלהקה, שמאגד בעצם את כל הסינגלים ששחררה בשבע השנים האחרונות, מגלה שרק מעטים מהם הצליחו לחדור אלינו. מעבר ל"Sing", "Flowers In the Window" ועוד כמה להיטים שמתהדרים בגוון צליל דומה, הגניבה הלהקה גם כמה סינגלים שמגלים נועזות רועמת וקופצנית יותר, אך עדיין שומרים על לחנים כובשים ופוטנציאל הדבקה גבוה למדי.

Travis – Singles, Independiente/NMC

מוזיקת רקע מצוינת

אצל גרוב ארמדה, אקלקטיות היא מילת המפתח. החל מסוף שנות התשעים היה הצמד ממובילי הזרם שהביא את המוזיקה האלקטרונית אל מערכת הסטריאו הביתית. הם עשו זאת בעזות מצח לא קטנה, והיו בין הראשונים ששילבו צלילים שנוצרו בעזרת מחשב, יחד עם כל סגנון מוזיקלי אפשרי.

רוק, היפ הופ, דאב, ג`אז, ובעיקר קטעי צ`יל אווריריים ומלטפים, שיכולים לשמש כרפרנס לכל מי שידו עוסקת במלאכה כזו, טופלו כולם במלאכת מחשבת של היתוך צלילים מתוך עולמות שונים אל תוך משהו חדש ובלתי מוכר. הביקורת העיקרית על המוזיקה שלהם התייחסה להיותה מסונתזת ומחושבת מדי, אבל לדעתי כל מה שנוצר מתוך תשומת לב גדולה כל כך לכל פרט, לא יכול להיחשב כחסר נשמה.

רוב הקטעים באוסף החדש יהיו מוכרים גם למי שלא רכש את האלבומים של גרוב ארמדה. הגיוון הגדול של הקטעים בארבעת האלבומים שלהם (באוסף הזה מיוצגים שלושת האחרונים בלבד), מאפשר להם להתאים לתחנות הרדיו השונות (שאכן טחנו כמה מהם), וגם לבתי קפה ופאבים, שמשלבים את אלבומיהם במוזיקת הרקע.

הבחירה המוצלחת של הקטעים באוסף והחיבור השוטף שלהם אחד לשני, מאפשרים להתייחס אליו כאל אלבום רגיל של הלהקה, ואולי המוצלח ביותר שלה עד היום.

Groove Armada – The Best Of, BMG/Hed Arzi